אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ד· הרב משה פיינשטיין

סימן נג

סימן נב

שכירת עכו"ם לעבוד בבּאַנק של יהודים ביו"ט במקום הפסד מרובה כ"ז מנ"א תשל"ח. מע"כ ידידי מוהר"ר יעקב לעוויסאן שליט"א.

אמרתי לכתוב למע"כ ברור הדברים למה שהוריתי, וגם שיהיה ביד מע"כ תשובתי לחשיבותו הגדולה. הנה בדבר הבּאַנק שלפי חוק מדינת ענגלאנד [אנגליה] דהטשעק שנכתב על איזה בּאַנק שישלמו לאיזה אדם איזה סך ממון, והובא לבּאַנק אחר למשל ביום ב' ונשלח מבּאַנק ההוא לבּאַנק זה שצריך לשלם, אם לא הודיעו מבּאַנק זה עד חצי היום דיום ג' שאין להאדם שכתב הטשעק אצלם שום ממון, רשאין לשלם הסך שכתוב בהטשעק למי שהביאו לשם, שא"כ יש חשש גדול דאינשי דלא מעלי יכתבו טשעקס על סך גדול ויובאו לאיזה בּאַנק ושישלחו מבּאַנק ההוא לבּאַנק זה ולא יוכלו להודיע ביום ג' שאין לבעל הטשעקס אצלם כלום מחמת שהוא יום ב' דיו"ט ולא יהיו בהבּאַנק, ויהיה הפסד גדול דהרי בּאַנק ההוא ישלם כיון שלא היה לו ידיעה שלא ישלמו ויהיה בּאַנק זה מוכרח לשלם להם אף שאין בידם שום ממון של כותב הטשעקס, ויש לחוש לזה טובא באשר שהשכירים העובדים בהבּאַנק הם נכרים ויודעים שבעלי הבּאַנק שומרים שבת ויו"ט ולא יודיעו כלום יכתבו טשעקס על הבּאַנק בעצמן או יודיעו זה לנכרים אחרים והם יכתבו טשעקס על סך גדול אף לאלפי אלפים פונטים הרבה שנשאלתי ממע"כ אם יש איזה עצה לפי הדין להושיב בהבּאַנק אחד או שנים משכירי הנכרים לפי הצורך לעבודה זו ביום ב' דיו"ט.

והנה לומר לפועל נכרי בשביל הצלה מהפסד שמצינו חלוקי דינים בזה, דבסימן של"ב סעי' ד' איתא אם אחזה דם והוא ספק שאם לא יקיז לה דם תמות מותר לומר לעכו"ם להקיזה, ובנפלה דליקה אסור לומר לנכרי כבה ורק לומר כל המכבה אינו מפסיד א"ר אמי דהתירו כדאיתא בשבת דף קכ"א, ורעק"א בחדושיו שם נשאר בצ"ע, ועיין בבאור הלכה דבמ"ב מה שתירץ בשם בנו ר' אברהם דבדליקה יש לחוש שיסייעהו ובהקזה ליכא חשש זה, וא"כ בעובדא זו ליכא חשש שהבעלים יבואו לסייעו דהא גם בחול עושין הנכרים השכירים בעצמן ואין שום צורך בסיוע הבעלים, ולטעם הר"ן ר"פ מי שהחשיך בחלוקו בין מי שהחשיך לו בדרך דהתירו לו ליתן לנכרי ובדליקה לא שרו משום דבהפסד שנופל פתאום יש לחוש יותר שמתוך בהילותו אי שריית לו אתי לכבויי בעצמו ולא במי שהחשיך לו שלא בהול כל כך, הרי בעובדא זו ודאי אינו בהול דהא יודע מזה כמה ימים קודם שיהיה חשש הפסד ביום ב' דיו"ט ויש לו גם נכרי מזומן דהוא השכיר שלו שאין לחוש לבהילות, ולכן לכאורה היה זה טעם להתיר אמירה לנכרי השכיר שלו שישב ביו"ט יום זה בהבּאַנק לראות הטשעקס ולהודיע בכתב והטעֶלעֶפאָן כדרך שעושין, וגם אמרתי למע"כ שאיכא היתר זה. אבל הא היתר זה היה שייך רק כשכבר נכנס הישראל לעסק זה מחמת שלא עלה אדעתיה שיארע זה, וכשהגיע אח"כ יו"ט כזה וראה דאיכא חשש הפסד היה שייך להתיר ביום זה, אבל מתחלה היה אסור ליכנס לעסק זה דיצטרך לשכור נכרי אף רק על יו"ט שני, ואף כשלא עלה אדעתיה היה מוכרח למכור עסק זה שא"כ אין זה עצה, ולכן אמרתי עצה האחרת שהוא היתר אף ליכנס לכתחלה לעסק כזה.

דהנה איתא בש"ע [או"ח] סימן רמ"ד סעי' ו' בעסקים גדולים ביהודי שקנה מכס שיכול לשכור לו עכו"ם לקבל מכס בשבת בקבולת דהיינו שאומר לו לכשתגבה ק' דינרים אתן לך כך וכך, וכן כתב הרמ"א בישראל הממונה על מטבע של מלך, ובמג"א ס"ק י"ז כתב כן ביהודי ששכר המלח שהיו כולן בזמנם עסקים גדולים שהתירו אף ליכנס לכתחלה לעסקים כאלו, והיתר זה אף שהוא מטעם דאדעתא דנפשיה קעביד העכו"ם, אינו היתר ממש דהא קבלנות שמותר הוא באופן שלהישראל לא איכפת לו מתי יעשה העכו"ם המלאכה שיש לו המציאות לעשותה גם ביום חול, ואף כשלא יספיק לו היום יכול לעשות בלילות, שנמצא שמה שעושה בשבת אינו נוגע זה להישראל, דרק העכו"ם לצורך עצמו מחמת שצריך לעשות מלאכות אחרות ובלילות רוצה לישן עושה זה בשבת, אבל כשהמלאכה מוכרח להעשות בשבת כהא דמכס דמאלו שבאין גם בשבת צריך ליקח מכס ואין בידו לעשות שיבואו בימות החול, וכן עשיית המטבע של מלך מוכרח להעשות בשעות שקבע המלך, וכן איירי בהא דמלח שהיה מוכרח להוציא כל מה שאפשר בהשבוע שלכן היה מוכרח לעשות גם בשבת אין בהו היתר ממש דקבולת, אבל מכיון דהחשיבו רבנן עסקים גדולים כהפסד ולא כמניעת ריוח משום שאיכא בהילות לעסקים כאלו התירו, ולהמג"א שם התירו אף באופן שאין לחוש שהישראל עצמו יעבור מצד בהילותו על איסור יותר גדול וכן משמע שמתיר גם במ"ב ס"ק ל"א, וכ"ש העסקים הגדולים כבּאַנק וכדומה שהם בכלל היתר זה עוד מכ"ש, ובהיתר דע"י קבולת כזה התירו במקום הפסד ועסקים גדולים, מאחר דהנכרי יעשה עכ"פ לדעת עצמו, אף ליכנס לכתחלה לעסקים כאלו ואפילו בפרהסיא היינו שידוע שהעסק הוא של ישראל. לכן אמרתי למע"כ כשהיה אצלי שיאמר לשכירו הנכרי שיהיה בהבּאַנק ביו"ט שיש חשש להפסדים כאלו ויתן לו על כל טשעק שיצטרך לכתוב ולהודיע בטעֶלעֶפאָן כפי דרך העבודה בזה כך וכך, ויתן לו זה לבד שכירותו שיש לו בלא זה שהרי אם ינכה לו זה משכירותו אין להעכו"ם מזה כלום ואין זה אדעתא דנפשיה.

והנה אף ביו"ט ראשון ואף בשבת אם היה הפסד נמי היה מותר בקבולת כזה, אבל כיון שכבר נכנס מע"כ לעסק זה באופן שיהיה הבּאַנק סגור בשבתות ויו"ט ולא חש למניעת הריוח דהיה משבתות ויו"ט ולא היה לו שום ענין בהילות בשביל זה שהיה חשש לשמא יעשה הוא או אחד מן השותפין מלאכה בעצמו לכן אין להתיר אלא משום הפסד כהא דחל יו"ט ביום ב' וביום ג' או ביום ג' וביום ד' וכדומה שיש חשש הפסד ממון ואם יזדמן שיהיה חשש הפסד כזה גם ביו"ט ראשון וגם בשבת נמי יהיה מותר, אבל בשביל מניעת ריוח אסור בעסקים אלו למע"כ.

והנה אפשר שכיון שיהיה השכיר הנכרי בהבּאַנק יעשה עוד מלאכות שצריכין לעשות ויעשם מעצמו על סמך זה שיהיה לו מזה אין למחות בידו, וגם מתחלה אין צורך לומר לו איזה מלאכות יעשה אלא לומר לו שיבא להבּאַנק ויהיה שם כל הזמן או רק איזו שעות והוא יבין מעצמו שהוא לעשות המלאכה, ואולי קצת עדיפות יש בזה דכמפרט לו עשה מלאכה זו וזו הוא יותר משמע שהוא ציוי על המלאכות לעשות. וראיה מהרא"ש שבת דף קכ"א לענין דליקה שא"ר אמי שהתירו לומר כל המכבה אינו מפסיד שכתב ויראה שיכול לקרא הנכרי וכשיבא הנכרי ממילא יכבה ואיפסק כן בש"ע [או"ח] סימן של"ד סעי' כ"ו, ופשוט דשרי גם לומר לו שלא תפסיד בבואך, דהא כתב הב"י סו"ס של"ד בשם מהר"י אבוהב דשרי לקרות לעכו"ם ולומר לפניו כל המכבה אינו מפסיד, ופשוט דלומר לו קודם שיבא שלא תפסיד דלא מזכיר לו כלל ענין המלאכה עדיף, ואף שע"ז ליכא ק"ו דהרא"ש דקריאתו מבעיא הרי חזינן מהב"י שאחרי שידעינן מהק"ו שלהביא עכו"ם באמירתו מותר שוב אמרינן בסברא דתרוייהו נמי מותר, עכ"פ חזינן דלקרא להנכרי שיבא ולא לומר לו שיעשה מלאכה עדיף, שא"כ גם הכא כשיאמר לשכירו הנכרי שיבא להבּאַנק להיות שם ככל יום או איזה שעות ולא מזכיר לו עשיית מלאכה אף שמבין דהוא למלאכה עדיף, ויאמר לו כל מה שתעשה יהיה לך על כל דבר הצריך להעשות כך וכך ולא יפרש לו דוקא מלאכה דהטשעקס אפשר עדיף עכ"פ למחות בידו מסתבר שודאי אינו צריך.

והנה לפ"ז אם כל שכירותו של הנכרי לא יהיה אלא הקבולת נמי יש להתיר, אך לא אמרתי זה משום דהרי הוא כבר שכיר מקודם ונקבע שכירותו אף כשלא עבד ביו"ט ולא שייך שיתרצה מעתה לעבוד גם ביו"ט בשכר הראשון, וממילא יצטרך מע"כ להוסיף לו על שכירותו הראשון בקבולת ממה שיעשה ביו"ט ואין יכול לנכות זה מתשלומיו, ואם כוונתו לדבר עם שכירו לבטל מה שהתנו בשכר קבוע אלא לפי המלאכה בקבולת אם הנכרי יתרצה לזה רשאי, אבל אם ירצה שמע"כ יהיה ערב שלא יפחות אסור דא"כ הרי הוא כשכיר יום, ולכן מוכרח להוסיף לו בקבולת איזה סך ממה שיעשה הנכרי ביו"ט כדאמרתי למע"כ. והנני ידידו מוקירו ומברכו, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה