אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ד· הרב משה פיינשטיין

סימן מג

סימן מב

עיקר וטפל במיני מזונות תשל"ז.

חתיכה של מזונות נכרת וחשובה שראויה וחביבה לאכול בפני עצמה כגון כריכים דקים של גלידה (אייס קרים ווייפערס) או בצק דק ממולא פירות מתוקים (פיי - קראסט או שטרודל) ורצה לאכול אותן ראשון בפני עצמן יש לו רשות לברך בורא מיני מזונות תחלה ואח"כ על העיקר. והטעם דלהרבה בני אדם ואולי להרוב הוא גם דבר חביב בפני עצמה, שלכן יש לעשות לרוב בנ"א לברך תחלה על חתיכה קטנה ממזונות ואח"כ על הממולא שהכל או העץ כפי מה שהן, אבל אלו שאין רצונם אלא בהממולא אך שאוכלין אותן מחמת שהן עכ"פ שהם יברכו רק על הגלידה ועל הממולא ופטור מזונות הטפל להם.

דייסא של חמשת המינים אעפ"י שמוסיפים חלב ושאר מיני מתיקה ותבלין שמברכים במ"מ הנה חלב שנותנין בדייסות (סירעל) היבשות תלוי בכמות החלב בין אם הוא צמא או לא דאם הוא רק כדרך בנ"א הנותנין חלב להטעמת אכילת הדייסא ואף אם אינו לטעם אלא שביחד עם החלב נוח לאכול ולבלוע נמי הוא טפל בהכרח כיון שהוא מעורב ורק בשיעור הזה, שלכן אף שהוא צמא ונהנה גם מהחלב כשותה הוא רק כנסתלק צמאו באכילה, שלא היה שייך לברך עוד ברכה, ואם נתנו חלב הרבה יותר מהצורך להאכילה הוא גם כשתיה ממש וצריך לברך גם על החלב שהכל אף אם אינו צמא מאחר שעכ"פ נהנה מחלב מצד עצמו והוא נראה כבפני עצמו.

ואם יש שם פירות כמו בננות (באנאנעס) שהם חתיכות אין שייכים כלל לדייסא אף שנמצאו ביחד וצריך לברך עליהם בפני עצמם, ועל צוקער [סוכר] אין לברך כלל שהוא דבר הנמוח ובטל לכל דבר שנותנין שם צוקער.

מרק של תרנגול עם כופתאות (קניידלאך) וכדומה ממיני מזונות מברכין במ"מ על הכופתאות, ועל המרק אין צריך לברך אם לא כששותה המרק לבדו, אבל יותר טוב לאכול ביחד ולברך רק בורא מיני מזונות.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה