אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ד· הרב משה פיינשטיין

סימן לח

סימן לז

ס"ת שבלה אם מותר להחזיקו במקום מכובד בביהכ"נ ג' סיון תשכ"ט מע"כ חתני כבני אהובי הרה"ג מהר"ר משה דוד שליט"א.

בדבר ס"ת שבלה כשרוצים להחזיקו במקום מכובד בביהכ"נ אם רשאים או שצריכים דוקא לגונזו בקרקע, יפה הורית שליכא שום חסרון כשיחזיקוהו במקום מכובד, ואולי עוד עדיף כדכתבת דכן יש להיות לטעם הר"ן במגילה דף כ"ו ע"ב שזה שמניחין בכלי חרס דעושין לו תקנה כמה שאפשר. וזה פשוט וברור כמפורש בערוך השלחן או"ח ס' קנ"ד סע' ח'. ולע"ד לית מאן דפליג זה ואין כוונת הפמ"ג בזה שכתב במשבצות סימן קנ"ד ס"ק ה' שהוא חובה לומר שהוא חובה לגונזו בקרקע ולא להחזיקו בביהכ"נ, אלא כוונתו שהוא חובה כשגונזין בקרקע דוקא בקבר ת"ח ולא סתם בקרקע, ומפורש כן בדבריו שכתב ומ"מ בס"ת משמע דוקא בקבר ת"ח הא בקרקע כך לא, שפשוט שפירושו בקרקע שלא בקבר ת"ח לא, וגם מוכרח זה דהא קאי על מה שבמטפחות ס"ת שבלו כתב המחבר בסעי' ד' יכולין לעשות מהן תכריכין למת מצוה שפירושו שרשאין להשתמש בהן למת מצוה ולא שהוא חובה, שהתם הוא משום שלגנוז בקרקע יש טעם לומר שעדיף שאין משתמש בהן בכלום, ולעשותן תכריכין למת מצוה הוא תשמיש להדיוט, דכן מפורש בב"ח יו"ד סימן רפ"ב שכתב פי' דבר זה לעשות תכריכין למת מצוה אינו בזיון וזו היא נמי גניזתן אבל אם יגנוז אותם בדין גניזה, היינו לקוברם בקרקע, עדיף טפי, ומפרש בהלפיכך שבטור שקאי על מה שכתב כל תשמישי הספר שיש בהן קדושה אסור לנהוג בהן בזיון, לפיכך שהוא מצד איסור בזיון מותר לעשות תכריכין למת משום שאף שהוא משתמש בהם להדיוט ליכא עכ"פ בזיון עיי"ש. וא"כ כשנדייק ממה שבס"ת שבלה לא כתב יכולין לגונזו בקבר ת"ח אלא כתב וגונזין אותו שהוא חובה כדיוק הפמ"ג, הרי הטעם הוא משום דבקבר ת"ח שאינו תשמיש להמת עדיף גניזה זו מבקרקע סתם שלא בקבר ת"ח, ולא נימא שלקוברו בעצמו בקרקע עדיף אלא דאצל ת"ח הוא יותר כבוד, וע"ז ג"כ כתב שאין נוהגין כן אלא קוברין אותן גם בקרקע בפני עצמן אך נשאר בצ"ע, אבל להחזיקו במקום מכובד שלא בקרקע ודאי גם הפמ"ג סובר שעדיף מלגנוז בקרקע אף בקבר ת"ח. וכן הובא הפמ"ג בבאור הלכה, ותמוה על עה"ש שמשמע לו שהפמ"ג סובר דבקרקע בקבר ת"ח עדיף ממקום מכובד בביהכ"נ שליכא זה בפמ"ג, ולכו"ע בביהכ"נ במקום מכובד עדיף.

אך אולי מה שמחזיקין את היריעה הנמצאת מס"ת קבורה בקרקע בגרמניא מפני הנאציס שנתבלה שם במקום מכובד אבל באופן שיראו אותה לזכרון רשעות הנאציס, הוא איזה בזיון, אבל מסתבר שאינו בזיון ואין לנו לבדות מלבנו לומר שהוא דבר בזיון. וקצת משמע במדות פ"א מ"ו והובא ביומא ריש דף ט"ז מזרחית צפונית בה גנזו בני חשמונאי אבני מזבח ששקצום מלכי יון, שלכאורה הי"ל לגנוז בקרקע דהאבנים הא לא מתקלקלים בקרקע שהיא גניזה היותר טובה ובפרט שמדינא היו מותרין בהנאה מדין ובאו בה פריצים וחללוה ורק משום שכיון דאשתמש בהו לגבוה לאו אורח ארעא לאשתמושי בהו הדיוטא כדאיתא בע"ז דף נ"ב ע"ב לא היה קפידא שיתקלקלו בקרקע, ולכן משמע שהוא כדי שיזכרו רשעות היונים ולהודות להשי"ת על שהצילנו מהם, אך מ"מ אם היה מותר להשתמש בהם לא היו גונזים אותם בשביל זה ולהפסידם והוכרח לומר שלא היו רשאין להשתמש בהם וצריכים גניזה שלכן גנזום באופן תועלת זה, וא"כ ראיה דאין זה בזיון מה שניכר שביזו אותם היונים הרשעים, דאם היה זה בזיון היה אסור כיון דאשתמש בהו לגבוה. וכמו כן בכאן אין זה בזיון מה שמחזיקים במקום מכובד אף שהוא באופן שניכר מה שעשו בהם הנאציס הרשעים. והנה אף שניכר שהנאצים התעוללו בה בבזיון גדול ליכא חיוב קריעה דאין חיוב הקריעה אלא על הרואין בשעת הביזוי דהוא בשעה ששרף או קרע ומחק הרשע, אבל הרואין אחר המעשה איך שהס"ת שרופה וקרועה ומחוקה אף שידוע שנעשה זה ע"י רשעים ליכא חיוב קריעה והתיבות שכתב הכומר על הגויל העובדא איך שבא לידו והוסיף דרך שבח שאע"ג שהשמים והארץ יאבדו דבר ה' לעולם תקום, משמע יותר שנתכוין לשמים אחרי ראותו מפלת רשעי הנאציס שלכן אין צורך להסירם מן הגויל, אך אם יהיה ניכר שנתכוין לאמונתו צריכין להסירם. והנני חותנך אוהבך בלו"נ, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה