אגרות משה אורח חיים ד· הרב משה פיינשטיין
סימן כג
שומע שלא שמע כל הקריאה א' דר"ח אלול תשכ"ט. מע"כ ידידי הנכבד מהר"ר יעקב דרדק שליט"א.
בדבר קריאת התורה ודאי שצריך כל אדם לשמוע כל הקריאה שלא יחסר לו אף תיבה אחת שלא שמע, ובדיעבד אם חסר תיבה אחת ופסוק אחד, אם הקריאה הוא בשני וחמישי ומנחה בשבת ואף בקריאה דיו"ט, תלוי אם הוא רק בקריאה דג' פסוקים לא יצא, דהא אין פוחתין מג' פסוקים וכיון שהחסיר לשמוע אף תיבה אחת הרי חסר מג' הפסוקים והוי כמו שלא שמע אלא שני קרואים שלא יצא, ואם היא קריאה ביותר מג"פ אם שמע ג"פ שלימים יצא, אבל בקריאת הפרשה דשבת הרי לבד חיוב שמיעת ז' קרואים שמצד זה אם היו ז' קרואים אף במקצת מהפרשה הקבועה יצא, וממילא היה ג"כ חלוק בין קריאה דג"פ לקריאה דהרבה פסוקים, מ"מ הא יחסר לו הפסוק שדילג בו התיבה וכ"ש כשלא שמע פסוק שלם שאיכא דין מצד מנהג קבוע בכל העולם לגמור את התורה בכל שנה ושנה. אך שאין לו עצה לזה דהצבור לא מטרחינן לחזור עוד הפעם בשביל יחידים, ואם יש מנין שלם שהחסירו לשמוע תיבות ופסוקים, יש להם אחר התפלה כשלא יהיה שוב טירחא לאלו ששמעו כל הקריאה לחזור ולקרא בברכה המקומות שהחסירו לשמוע, ומטעם זה שא"א לחזור צריך כל אחד להשתדל לשמוע כל הקריאה ולא יחסירו מלשמוע אף תיבה אחת.
אך שיש לעיין מהא דבמגילה דף כ"ב איתא בקריאה דמעמדות בפ' בראשית לשמואל דפוסק וקורא כל אחד רק שני פסוקים ומחצה אלמא דלא תיקנו שיקרא דוקא ג' פסוקים אלא שבעצם סגי ביותר משנים אך משום דכל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן מוכרח לקרא ג' פסוקים שלכן כיון שלא אפשר לפסוק, קורא ג' אע"ג דקריאה סגי ביותר משנים, ורב שפליג הוא משום דסובר דגם בלא אפשר לא פסקינן דל"ד ללא אפשר כלל כתינוקות של בית רבן שפסקינן משום דהכא אפשר לדלוג עיי"ש, ונמצא שמצד חיוב קריאה היה סגי גם לרב ביותר מתרתי, וא"כ השומע אף שחסר בשמיעתו איזה תיבות אם נשאר מה ששמע יותר מב' פסוקים נמי לכאורה יצא, דהא השומע אין עליו איסור דפסיקה באמצע פסוק דהקורא הא לא פסק שקרא כל הפסוק. ואולי אה"נ שיצא אם שמע יותר מתרי פסוקים כשהיה משמעות למה ששמע, אך אולי כיון דלרב ליכא מציאות לפחות מג"פ היתה ממילא התקנה לדידיה שיקרא לא פחות מג"פ וממילא גם השומע צריך לשמוע ג"פ שלימים וצ"ע לדינא בזה.
ולעניין הבחור הבר מצוה אם רוצה לקרא הפרשה לפני הקהל צריך לקרא בהברה אשכנזית כדרכה של הקהל המתפללים וגם הוא עצמו יוצא בזה כי כל הברות שאיכא כמה שינויי הברות בעולם בין בהברה אשכנזית גופה יש שינויים בין מדינה למדינה ובין בהברה ספרדית יש שינויים, ובכל הברה הוא בדין לשון הקדש כדביארתי בתשובה או"ח ח"ג סימן ה' בראיה גדולה מחליצה שצריך לקרא בלשון הקדש וכשאינה יכולה לקרא מעכבת הקריאה ופסולה החליצה, ואין אנחנו מלמדין להאשה היבמה כל ההברות שבעולם, אלמא בכולן נקראו לשון הקדש, ולכן יוצאין בכל הברה אבל אסור לשנות מהברת הקהל שנמצא וקורא לפניהם דלא גרע משינוי כל מנהג שאסור. אבל במה שמתפלל לעצמו יאמר בהברת אבותיו, ולכן כיון שכל בר מצוה קורא התורה יכול גם בנו לקרא בתורה.
וללמוד מסכת לגמור ביום הבר מצוה הוא דבר טוב וזה טוב להוסיף. ידידו המברכו בכוח"ט, משה פיינשטיין.