אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ג· הרב משה פיינשטיין

סימן נט

סימן נח

בעיסת מצה שהניחה בפריזער ונגלדה העיסה תיכף אם מחמצת ד' ניסן תשכ"ה. מע"כ ידידי הרב הגאון הצדיק כש"ת מהרש"י שרגא רובין האלבערשטאם שליט"א האדמו"ר והגאב"ד מציעשינאוו.

ובדבר עיסת מצה שהניחה בפריזער ונגלדה העיסה תיכף אם מותר לאפותה בחוה"מ, לכאורה כיון דתנן בפסחים דף מ"ו בחלה שהפריש ביו"ט והיתה טמאה בן בתירא אומר תטיל בצונן, וכתבו התוספות בשם ר"ת דכו"ע מודו דהיכא שאירע שקרא לה שם תטיל בצונן ואיפסק כן בש"ע סימן תנ"ז סעיף ב', וא"כ כ"ש בפריזער שיותר קר עד שמגליד ונעשה קשה כאבן שלא מחמיץ, ובזה לא שייך חשש המג"א שכתב שאין לסמוך ע"ז בזה"ז שגם הצוננין שעומדין מעט בבית מתחממין, כי בפריזער לעולם הוא קר, ויש לפי זה להתיר גם לאפות.

אבל אולי אינו דומה מקום קר למים צוננין דרק מים צוננין אין מניחין להחמיץ ולא קרירות בעלמא אף היותר גדול. ועיין בפי' הרמב"ם להמשנה דאר"ע תפח תלטוש בצונן שכתב אא"כ מטילין הידים במים צוננין ומצננין העיסה בהם, משמע מלשון זה דלא המים צוננין אין מניחין להחמיץ אלא מה שהעיסה מצטננת עי"ז, וכן יש לפרש בכוונת פרש"י שכתב תלטוש ידיה במים צוננין ותקטפנה ותצטנן שג"כ הוא רק הצינון לבד, שהוא אף בכל אופן ודברים המקררים ולא רק במים. אבל מזה שהוזכר רק מים אף שיש עוד דברים המקררים כמתכות ואבנים, אולי הוא דוקא דרק מים צוננין אין מניחין להחמיץ ולא שאר דברים המקררים.

וכן נראה מירושלמי פ"ג סוף ה"ג דרש ר' ברכיה כהדא דבן בתירא מתניתא אמרה כן תפח תלטוש בצונן שתמוה לכאורה איזה ראיה היא מתפח תלטוש בצונן שהוא רק לזמן משהו דשלש נשים לשין כאחת שאר"ג דאף בנשים שאינן זריזות שהקשה ר"ע, הוא זמן מועט מנשים זריזות, ומנלן מזה לומר דיועיל אף בכל היום כבצק חלה שהפריש ביו"ט, ובפרט להירושלמי דמסיק דמיליהון דרבנן פליגין משום דתפח תלטוש בצונן ר"ע אמר זה ופליג על ר"א ור' יהושע, עיין בפ"מ ובקה"ע וסברי דאינו מועיל הטלה לצונן, [והוא דלא כתוספות והרא"ש בשם ר"ת שכו"ע מודו לבן בתירא באם קרא לה שם, ועיין בק"נ שהביא להו ראיה מר"ע דתפח תלטוש בצונן, וכן הביא הגר"א בסימן תנ"ז דכיון דתפח תלטוש בצונן יש לנו לומר דרק לכתחלה פליג ר"א עליה מטעם שכתב הרא"ש דאולי לא יזהר יפה בהטלתה לצונן אבל בדיעבד מודו לו עיי"ש], מנליה אולי ר"א ורי יהושע לא פליגי על ר"ג ור"ע דתפח תלטוש בצונן משום דרק זמן משהו הוא מועיל הצינון, כדחזינן שחמום מקרב להחמיץ בזמן פחות, כן הצינון מרחק החימוץ לזמן יותר, אבל אין ראיה מר"ג ור"ע שלא יתחמץ אפילו לזמן מרובה דכל היום, ואיך מביא ר' ברכיה ראיה מתפח תלטוש בצונן לבן בתירא ואף לכתחלה יעשו כן. וכן קשה על הגר"א והק"נ שמביאין ראיה לכה"פ לדיעבד לדידהו שר"א ור' יהושע לא פליגי אר"ג ור"ע, הא אפשר שעל בן בתירא פליגי כולהו. ולכן אולי צריך לומר דלא הקרירות דהעיסה עושה זה שלא יחמיץ דמשאר דברים המקררים אפשר שתחמיץ ורק במים אמרו ר"ג ור"ע תפח תלטוש בצונן, שא"כ הוא מצד שטבע מים צוננים שאין מניחין להחמיץ אף שבקרירות כמדה זו שלא במים תתחמץ, לכן מביא הירושלמי שפיר ראיה דגם כל היום לא יניחו המים צוננים להחמיץ, דכיון דהוא מצד טבע המים צוננים לא שייך לחלק בין זמן מועט לזמן מרובה כיון דגם הזמן מועט היה מתחמץ בקרירות כזה אך שהמים אין מניחים. לכן גם בזמן מרובה לא יניחו להחמיץ. ולכן אולי לשון פי' הרמב"ם ופרש"י הוא לאו דוקא מצד צינון העיסה סתם אלא מצד המים אף שהוא לא כפשטות לשונם. ומדויק לפ"ז לשון הק"נ שכתב לא כ"ש שהמים צוננין מעכבין את העיסה מלהחמיץ, שלשון זה משמע שתלוי במים צוננין ולא בקרירות העיסה.

ומצד שהוא נגלד וקשה כאבן שכתב כתר"ה שבשביל זה לא נשתנה החומר, עיין בפמ"ג יו"ד סימן ס"ט בש"ד סק"ס בשם המנ"י בבשר שהדיחו במים ונקרש והיה מונח ג' ימים שאוסר כדין בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה אף דלא הוה כבוש כדמסיק מאחר דאינו צלול, והובא גם בבה"ט סק"ח והרי כיון שהמים נקרשו גם הבשר נקרש, ובבה"ט כתוב מפורש ונקרש הבשר תיכף עם המים, הרי חזינן שאף שנגלד וקשה כאבן נמי משתנה מכפי שהיה לעשות שלא יצא הדם במליחה כמו בבשר שלא נקרש. איברא דבפ"ת סק"ו הביא משו"ת קרית חנה שלא ברור לאסור, ובדרכי תשובה סק"נ הביא משו"ת עמק הלכה להיתר משום דבבשר שנקרש ליכא שינוי אפילו לכמה ימים, אבל הא המנ"י והפמ"ג שהם האחרונים הקודמים ומפורס' ביותר אוסרין והבה"ט וגליון מהרש"א נמי סוברין לאסור. עכ"פ יש בזה מחלוקת דרבותינו האחרונים, דלהמנ"י והפמ"ג האוסרים שם גם בעיסה גלודה מקרח נמי אפשר שמשתנה להתחמץ, אם נימא דקרירות בעלמא אינו עושה שלא יתחמץ כדכתבתי אליבא דהירושלמי.

ולכן לדינא הוא ספק מצד פשטות לשון פי' הרמב"ם ופרש"י שמשמע שכל קרירות אינו מניח להחמיץ, ומצד הירושלמי שמשמע שרק מים צוננין אין מניחין להחמיץ, שראוי מצד זה להחמיר באיסור דאורייתא וכ"ש בחמץ שמחמירין יותר מצד איסור כרת. ואף שאיכא גם ספק הסוברין דדבר שהוא קרוש לא משתנה, הרי דעת האוסרין הם מרובים וגדולים, ואף שבבשר שנשתהה ג' ימים יש מקום להקל משום שהוא רק חומרת הגאונים, אבל בעיסה קרושה שהוא לאיסור חמץ דאורייתא גם לאיסור בל יראה וכ"ש לאיסור אכילה דהוא כרת יש להחמיר. ובאם מאיזה סיבה בשוגג נשתייר בפריזער עיסה שלא הוחמצה עד אחה"פ שהוא לענין איסור דרבנן אולי יש מקום להתיר כיון דאיכא כעין שתי ספקות לדינא, אבל כיון שליכא בזה הפסד גדול יש להחמיר גם בזה.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה