אגרות משה אורח חיים ג· הרב משה פיינשטיין
סימן ו
אם יש להתפלל עם אלו שאין יכולין ג' ברכות ראשונות א' דר"ח טבת ו' חנכה תשכ"ז. מע"כ ידידי הנכבד מהר"ר שמעון ווייס שליט"א.
הנה בדבר מקום שהרבה אנשים אין יכולין להתפלל בקריאה בסדורים והנהיגו שהש"צ יאמר עם כל הצבור בקול רם במלה רק עד אחר ג' ברכות ראשונות כדי שילמדו להתפלל לכה"פ ג' הברכות הראשונות, הנה אף שאיכא שיטה הסוברת בפריסת שמע דאומרין אחר ברכת יוצר ג' ברכות ראשונות בשביל קדושה ומפסיקין אחר הא' הקדוש, עיין בב"י [או"ח] סימן ס"ט שהביא כן ממהרי"א שכן ראה בפירושי רש"י שאלו בני האדם כבר התפללו וחוזרים פעם אחרת לברך בעבור שלא שמעו קדיש וברכו וקדושה מעומד ומפסיק, וכן כתב הגר"א בכוונת הטור שכתב ויש שמוסיפין לומר אבות וגבורות ואומר קדושה ואתה קדוש שרצה לומר שמסיים הברכה אף שהוא רק משום קדושה, והוא מדנקט שאומר גם אתה קדוש שנראה כמיותר לאשמעינן שלא נימא שיוכל להפסיק תיכף אחר קדושה אלא שצריך לסיים הברכה, וא"כ שאר הברכות א"צ לומר לדידיה, אבל מהרי"א בב"י שם מסיק שלא יתכן זה שמאחר שהתחיל עליו לגמור התפלה שלא נתקנה להפסיק בברכותיה שסדרום ע"פ המקראות, וגם ברש"י ובדברי הטור הוא מסופק איך הם סוברים, ובשם המנהיג נמי הביא וישלים הכל ופסק כן הרמ"א, וא"כ הרי נפסק לדינא שצריך מי שאמר ג' הברכות לגמור כל הי"ח ברכות. ואף להסוברים דיכול להפסיק ולא לומר שאר הברכות, הוא דוקא משום שכבר התפללו ויצאו ידי חובת תפלה ורק בשביל קדושה אומרים עתה סגי בהג' ברכות לבד, אבל באלו שלא יצאו ידי תפלה לא יצאו בהג' ברכות לכו"ע, דכל י"ח הברכות מעכבות וכשחסר אף ברכה אחת לא יצאו כלל, וממילא יהיו ברכות אלו לבטלה אף לדידהו. והטעם מה שאין יכולין להחשיב זה לחיוב קדושה ולא יהיו לבטלה, הוא דמאחר שיש עליהם חיוב תפלה, בהכרח הם לתפלה שמחוייבין לגמור ולא תיקנו בכה"ג שיהיה שייך לברך רק הג' ברכות לבד.
ועיין [או"ח] בסימן רל"ב סעיף א' דאם השעה דחוקה יתפללו בלחש ואח"כ יאמר הש"צ רק הג' ברכות ויענו קדושה, ומסיים בהא' הקדוש אם אין שהות ביום לגמור י"ח ברכות, ובב"י מביא זה משבה"ל שכתב זה ר' אפרים בש"ר האי גאון, שלכאורה תמוה דסותר מה [או"ח] שבסימן ס"ט הא מביא הב"י משבה"ל שסובר כדברי המנהיג שצריך להשלים כל הי"ח, ומטעם שהביא בשם מהרי"א שלא יתכן להפסיק בג' הברכות, ובשלמא להמחבר אפשר שהוא לא הכריע הדין, ולכן בשעה"ד סובר דיש לסמוך על אלו הסוברין שרשאי להפסיק וכמפורש בדבריו שם שמסיק וכדאי הם לסמוך עליהם בשעה"ד, אבל על בעל שבה"ל שבדין פריסת שמע [או"ח] בסימן כ"ו לא הזכיר שיש מחלוקת בזה אלא סתם וכתב ואומר י"ח ברכות, ובסימן מ"ז [או"ח] כתב דין זה שבשעה"ד אחר תפלה בלחש דמנחה כשאין שהות לגמור י"ח יסיים בהא' הקדוש יקשה דהוא סתירה לכאורה. וצריך לומר דאף שסובר בדין ברור שאין להפסיק בשחרית דכיון שלא מצוי שלא יוכלו לגמור הי"ח דרובא דרובא בנ"א מתפללין כשעוד יש זמן גדול שראוי להתפלל, לכן אף כשנזדמן שנתאחרו עד סוף זמן תפלה, או שאין לו פנאי אף לרגעים המועטים לגמור התפלה לא תיקנו שיוכלו לומר רק הג' ברכות בשביל צורך הקדושה ויהיה ממילא ברכה לבטלה, שלכן אין להם לפרוס כלל, אבל במנחה שרוב בנ"א מתפללין בסוף הזמן שלכן מצוי שיארע שלא יהיה להם שהות לגמור כל הי"ח, תיקנו שבשביל קדושה יוכלו להפסיק בג' הברכות. חזינן דבמקום שלא תיקנו הוא אסור, שלכן אף להמתירין להפסיק גם בפריסת שמע הוא רק אחר שהתפללו, אבל כשלא התפללו הוא ברכה לבטלה כשלא יאמרו כל הי"ח ברכות.
ונמצא לפ"ז שמה שהנהיגו בשביל אלו שאין יכולין להתפלל שהש"צ אומר בקול רם והצבור אומרים אחריו מלה במלה רק עד הא' הקדוש הוא דבר שלכו"ע לא נכון כלל ואסור, אלא צריך שיאמרו עם הש"צ מלה במלה עד אחר כל הי"ח ברכות כדכתב הרמ"א אף בשעה דחוקה, ובעובדא זו צריך לעשות כן לכו"ע. ואם אפשר להצבור לומר אחריו בלחש יאמרו בלחש כדאיתא ברמ"א [או"ח] סימן קכ"ד סעיף ב', אך אם יש לחוש שבלחש לא יאמרו כלל, וכן אם יש לקוות שילמדו ויתרגלו להתפלל בעצמן ובלחש לא יתרגלו יכולים לומר גם בקול רם כדאיתא [או"ח] בסימן ק"א שאף בשביל כוונה ובשביל ללמד לבני ביתו מותר, וכ"ש כאן שאיכא גם זה כוונה ושיתרגלו וגם שיש לחוש שלא יאמרו הכל שמותר בקול רם. ופשוט שצריך שיתחיל הש"צ מה' שפתי תפתח ולגמור אחר שמ"ע בפסוק יהיו לרצון בקול רם כדי שיאמרו אחריו גם זה. ידידו, משה פיינשטיין.