אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ב· הרב משה פיינשטיין

סימן קיב

סימן קיא

אם לבישת כובע על הראש ובגד על הגוף ברה"ר נחשב הנחה חמשה עשר באב תשכ"ג. מע"כ ידידי הרה"ג מהר"ר אפרים גרינבלאט שליט"א.

הנה בהנחת הכובע על הראש בדרך הלוכו שנסתפק כתר"ה אם נחשב הנחה, נראה לע"ד דנחשב זה הנחה. דהא חזינן דבליעה נחשב הנחה אע"ג דהאדם לא נח כדאיתא בתוס' יבמות דף ל"ד ובעוד כמה דוכתי, משום דאזלינן בתר החפץ והוא נח כבר במקום שצריך להיות, ולכן גם כובע וכל בגד שמקומו הוא להיות מונח לבוש על גוף האדם בכל מקום שהוא נמצא הוי הנחה לגבי הבגד אף שהאדם הלובשו עדיין הולך. ול"ד לאחד שהניח חפץ על חברו כשהוא מהלך שלא הויא הנחה כמפורש בשבת דף קנ"ג, דהתם אין זה מקום הנחת החפץ ולכן כל זמן שהאדם לא נח ליכא הנחה גם על החפץ וה"ה אף בגד כשיניח על חברו שלא בדרך לבישה שאינה הנחה אבל בדרך לבישה הוי זה הנחה על הבגד אף שהאדם שלבשו הוא עדיין הולך.

אבל לכאורה יש לחלק דבאכילה שנבלעה הרי שוב ליכא הנחה אחרת עליה לכן רק זהו הנחתה דהא לא שייך שוב להניחה במקום אחר, אבל בגד הרי שייך עליו עוד הנחה שהוא כשיניחהו ממש על איזה מקום הנח או כשיעמוד האדם שהוא גם הנחת חפץ שלכן אולי אין להחשיב הנחה זו שהוא לבוש על האדם הנחה כל זמן שהאדם הולך. אבל נראה דבשביל חלוק זה הוצרכו התוס' להביא ראיה מכתבן כשהוא מהלך דכתיבתן זו היא הנחתן. דהא לכאורה תמוה טובא התוס' דשבת דף י"א ובעירובין דף כ' דמפורש בהו שהראיה שהביאו מכתיבה הוא לענין שהבליעה היא ההנחה אף שלא הגיעה האכילה לתוך מעיו עדיין, דהא באו לתרץ מה שהקשו שם על מה שמותר לשתות כשמכניס ראשו ורובו ומן הדין היה מותר בהכניס אף ראשו לבד ורק משום גזירה דשמא יכניס חפצים הצריכים לו, הא יש לאסור מן התורה דלוקח ברה"י בפיו ונחית בבטנו ברה"ר ותירצו דבליעתו היינו הנחתו אף קודם שנכנסו לתוך מעיו והביאו ע"ז ראיה מכתבן כשהוא מהלך דכתיבתן זו היא הנחתן עיי"ש, וע"ז הא ליכא ראיה דהדיו הא ישאר במקום שכתב והמים הרי ירדו ממקום הבליעה לתוך המעים ורק שם ינוחו, ועיין ברש"ש שהקשה זה ונשאר בקושיא, ובשלמא ביבמות ובכריתות יש מקום לפרש שהביאו הראיה על עצם הדבר שאזלינן להחשיב הנחה בתר הדבר אף שעשה זה כשהוא מהלך, אבל בתוס' שבת ועירובין חזינן דע"ז לא הוצרכו לראיה אלא על מה שנחשב הנחה תיכף בהבליעה אף שלא הגיע לתוך מעיו שצריך לבא שם, וע"ז הא ליכא ראיה.

ולכן צריך לומר דידעו התוס' שיש טעם להחשיב תיכף בהבליעה הנחה, והוא הטעם שכתבו בעירובין משום דמבטלי אגב גופו, היינו שאף שלא נחו ממש מ"מ באו כבר למקום שייך להחשיב הנחה בזה שבטלים שם אגב הגוף כיון שא"א שוב להחזירם מהגוף. וטעם זה כתבו אף קודם הראיה דזהו מסברא, אבל עדיין הוקשה להם דנהי שגם הבליעה שייך להחשיב להנחה מ"מ כיון שאיכא הנחה ממש כשיגיעו לתוך מעיו היה לן למיזל בתר הנחה העדיפא דהוא כשינוחו ממש במעיו שהוא ברה"ר, ואיך אפשר להתיר לו לשתות מרה"י אף כשהכניס ראשו ואולי גם כשהכניס ראשו ורובו יש לאסור כלשון הקושיא בתוס' שבת, ואף אם נימא שלא יקשה שגם יתחייב משום דהנחת הבליעה אף שאינה הנחה גמורה היה ניחא מה שסלק החיוב כיון שאותה הנחה היתה ג"כ ברה"י מ"מ הוקשה להם על מה שגם מותר לשתות, הוכיחו שכיון שהבליעה היא הנחה מטעם שבאו למקום שבטלים להגוף הוא בדין הנחה גמורה אף שלא נחו עדיין ממש, מהא דכתב השתי אותיות בהדיו שהוציא על הקלף שבידו כשהוא מהלך ועדיין הקלף בידו בהלוכו, חייב אף שהנחה גמורה להאותיות שנכתבו בהו הוא רק כשיניח הקלף או כשיעמוד שיתחשב גם הנחת הקלף כמו דלא נחשב הנחה כשיתן הדיו לכלי אחר שבידו כיון שהוא מהלך, והוא משום דעכ"פ כיון שגם להכתיבה על הקלף שבידו שייך להחשיב הנחה בזה שישארו על הקלף ובטלי לו כדחלקו התוס' בשבת דף ה' בכתב על הקלף משפכן לכלי אחר, אף שודאי הנחה גמורה אין להחשיב זה רק אחר שיניח הקלף מ"מ סגי בהנחה זו אף לחייבו, ולכן ראיה שגם הבליעה אף שאינה הנחה ממש כיון שעכ"פ שייך להחשיבה הנחה בזה שבטלין להגוף הוא בדין הנחה גמורה אף שלא נחו ממש עדיין ומתורץ קושית הרש"ש.

וא"כ יש מזה ראיה גם ללבישת בגד שבסברא יש להחשיב זה להנחה כיון שזהו מקומו להיות לבוש על גופו בכל מקום שהוא נמצא, שהוא בדין הנחה גמורה בין לקולא בין לחומרא אף שעדיין לא היתה הנחה ממש שהאדם עדיין הולך ואפשר שיניחהו במקום האחר, שמ"מ כיון שהוא הנחה הוא בדין הנחה גמורה. ונמצא לפ"ז שבשכח והוציא בגד כרוך דרך משא מהבית או יארמולקע [כיפה] בכיס בגדו אסור לו כשנזכר ברה"ר ללבשם דרך הלוכו דהרי יעשה בזה הנחה אלא טוב לו יותר לרוץ כמו בחבילתו מונחת לו על כתפו שבשבת דף קנ"ג ולזרוק כלאחר יד כי מטא לביתו. אבל באלו נראה שתיכף כשנזכר יזרוק להו כלאחר יד ואח"כ יקחנו וילבשנו במקום שנפל דכיון דיכול לזרוק תיכף ולא יהיה לו הפסד מסתבר שאסור לו לישא כל הדרך אף בריצה. והנני ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה