אגרות משה אורח חיים ב· הרב משה פיינשטיין
סימן קז
אם מותר ליקח לולב של קטן בשאר ימים מדעתו ושלא מדעתו.
ובאתרוג ולולב של קטן אם מותר ליקח שלא מדעתו שנסתפק כתר"ה, לכאורה אף מדעתו של קטן נמי הוא ג"כ כשלא מדעתו ואם אינו יוצא בשלא מדעתו גם במדעתו אין לו לצאת דדעת קטן אינו כלום. אבל א"כ הא משמע דיוצא בי"ט שני בלולבו של קטן דהא פרש"י בסוכה דף מ"ו בהא דאר"ז לא ליקני אינש הושענא לינוקא בי"ט קמא שהוא עד שלא יצא בו הוא, וכן הוא גם בש"ע סימן תרנ"ח סעיף ו' לא יתננו ביום ראשון לקטן קודם שיצא בו, והמ"ב הביא בבאור הלכה שיש אחרונים שסברי שאף לאחר שיצא בו לא יתננו במתנה שמא יזדמן לו אחד שיבקש ממנו לצאת בו עיי"ש, ואם אינו יוצא גם ביום שני באתרוג של קטן משום שאין יכול גם להשאיל והו"ל גזול הא אינו יכול להקנות להקטן אף כשכבר יצאו כל בני העיר בשביל מצות עצמו של מחר שלא יוכל לצאת בו מדין גזול, דהא איירי כשלית לו עוד לולב ואתרוג אחרים דאם יש לו הרי יהיו בשביל אלו שלא יצאו עדיין האחרים שיש לו, הרי הוא כמפורש שיוצאין בשל קטן לכה"פ כשיתן הקטן רשות.
והטעם נראה כי אף שקטן אינו יכול להקנות לא קנין ממש וגם לא קנין שאלה, מ"מ גזול לא הוי כיון דהקטן עכ"פ הניח לו ליקחנו, והפסול בי"ט שני הוא רק בגזול ואם אינו גזול אף שאין לו קנין לשאלה נמי יוצא בו. וראיה [מסוכה] דף ל"א דאם קרקע אינה נגזלת יש לה דין סוכה שאולה שיוצא לרבנן מקרא דכל האזרח שמלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת שא"א זה אלא ע"י שאלה כדפרש"י בדף כ"ז ואם שאולה היא רק שיש לו בהסוכה קנין שאלה ששייך זה רק ברשות הבעלים איך מכשירין גם גזולה מטעם שכיון שאינה נגזלת היא בדין שאולה הא כיון שבע"כ דבעלים הוא אין ליושב הסוכה בו קנין שאלה, אלא צריך לומר שכיון שכשרה סוכה שאולה אף שגזולה פסולה כשרה סוכה של חברו אם אינה גזולה אף שאין לו שום קנין אף לא לשאלה, דהגזלה הוא דבר הפוסל ולא שהשאלה הוא דבר המכשיר ולכן מכיון שאינה גזולה וליכא הפסול כשרה משום דיכול לצאת גם בסוכתו של חברו ממש בלא שום קנין אף לישיבתו לבד, וכמדויק הלשון בסוכה דף כ"ז שאמרו חכמים אבל יוצא ידי חובתו בסוכתו של חברו אף שקרי לה שם גם שאולה, והוא משום דקנין לשאלה אינו עושה שום הכשר יותר מלישב בשל חברו בלא קנין כלל אם אך אינה גזולה, ולכן אף בע"כ של הבעלים כיון שקרקע אינה נגזלת ואין לה פסול דגזולה היא ממילא כשרה כיון שהוכשר שאולה. וכן הוא גם בלולב בי"ט שני שכשר בשאול אין צורך שיהיה קנוי לו בקנין שאלה אלא שלא יהיה גזול ואם היה בע"כ הרי הוא גזול דמטלטלין הא נגזלין, אבל כשהוא ברשות הבעלים אף באופן שליכא קנין שאלה מכיון שאינו גזול יש לצאת בו. וממילא בקטן אף שאינו יכול להשאיל שיהיה קנוי להשואל בדין שאלה, מ"מ כיון שהוא ברשותו דקטן אינו גזול ויוצא בו. וכיון שידעינן דכשקטן מניח ליקחנו לצאת בו יצא בו, יכול גם ליקח בלא רשותו דחזקה זו שכיון שאין לו הפסד ניחא לאינש דליעבד מצוה בממוניה יש זה גם על קטן דמ"ש לענין זה קטן מגדול, ואדרבה בקטנים אפשר אף שלא למצוה לא יקפידו כיון שיוחזר לו תיכף וכ"ש למצוה.
ולכן נראה שגם אתרוגו ולולבו של קטן יכול ליקח בי"ט שני שלא מדעתו לצאת בו. אך בדבר שיש קצת הפסד דהמג"א סימן י"ד סק"י סובר דג"כ ניחא ליה לאינש מסתבר שזה לא יוכל בשל קטן דלאו בר מחילה הוא, אבל אף בגדול הא פליג הרמ"א בסימן תל"ז סעיף ג' עיין במחצה"ש ממילא לדינא גם בשל גדול יש להחמיר ונמצא שליכא חלוק לדינא.
ובמוכר אתרוגים פשוט שתליא אם יש לו עוד אתרוגים למכור ודאי יש לתלות שלא ניחא לו דהא רוצה שיקנו ממנו, ואם אין לו כבר אתרוגים למכור ולא נשאר לו אלא אתרוג שהניח לעצמו, גם בו אמרינן דניחא ליה שיוצא בשלו כיון שאין לו מה למכור לו.
ובענין לולב דאשתקד כשנתן לקטן איתא במ"ב סימן תרנ"ח ס"ק כ"ה שאין לברך, אבל אני בארתי בספרי אגרות משה חאו"ח סימן קפ"ד שאם אין הדרך להניח הלולב משנה לשנה יכול לברך אף שהקנו אשתקד לקטן עיי"ש. ומה שיש צורך להקנות לקטן הוא לשיטת המג"א סימן תרנ"ח סק"ח בשם הרא"ש עיי"ש בפמ"ג דסובר דמדין החינוך הוא שיקיים הקטן כפי הדין ממש, ויש גם חולקים ע"ז שסוברים שיצא בדין חינוך גם בשאול והוא שיטת הראב"ן שבהג"א דף מ"ו ועיין במ"ב ס"ק כ"ח.
ומש"כ כתר"ה דא"א שלא מתו בשילה איזה אנשים קודם אלעזר הכהן כיון שהיתה עיר גדולה, הנה ודאי אפשר היה אז שהכל היה בברכה גדולה שודאי האריכו ימים כל ישראל ונתקיים בהו את מספר ימיך אמלא ובפרט באלו שדרו בשילה סמוך למשכן. ואלו שנאספים שהוא בעליה לרגל ג"פ בשנה ודאי לא מת אף אחד, דמעולי רגלים לא אירע כלל שימות אחד שאף את הנכסים ובע"ח הבטיח השי"ת לשומרם שלא יזוקו בעלותם לרגל כ"ש שהאנשים שהלכו לרגל באו כולם לביתם חיים בריאים ושלמים, וא"כ שפיר אפשר שלא נקבר שם עדיין איש, וגם אם היה אירע שמת אחד מעולי רגלים היו קרוביו מוליכין אותו להקבר בנחלתו. ולבד מזה מסתבר כיון שטעם אין מוליכין מעיר שיש בה קברות לעיר אחרת הוא משום בזיון מתים שנקברו שם כדאיתא בש"ך יו"ד סימן שס"ג סק"ד לא שייך זה לאלעזר הכהן שהוא היה הגדול מכל ישראל ולא כל אדם זוכה שינוח אצל אלעזר הכהן ולא הוי שום בזיון להמתים אשר נקברו שם אם לא קברו לאלעזר הכהן שם כיון דאינם בדוגמתו אף לבד מעלת כהונה גדולה שלו, וטעם הזכרון יוסף שבפ"ת שם סק"ד שאולי יסריח או יכשלו אבריו בדרך ודאי לא שייך לחוש באלעזר, ולכן ראיית האור שמח מאלעזר הכהן שהובילוהו להקבר בגבעת פינחס בנו אינה ראיה כדכתבתי בספרי אגרות משה חיו"ד סימן רל"ח. והנני ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.