אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ב· הרב משה פיינשטיין

סימן צח

סימן צז

אם יש לעשות מנין לילדים כדי לחנכם להתפלל בצבור ולקרא בתורה.

ובדבר לעשות מנין לילדים שלא הגיעו למצות כדי לחנכם להתפלל בצבור ולקרא בתורה, הנה אם היו עושין מעצמן לכאורה לא היה לן לעכבן אף שהוא דבר איסור לגדולים כה"ג שליכא עשרה גדולים דאין אומרין דבר שבקדושה פחות מעשרה ויש כאן גם ברכות לבטלה בחזרת הש"צ וקה"ת, אבל כיון שיש בזה התרגלות לדבר מצוה אין לעכבן, כדאיתא בר"ה דף ל"ג אין מעכבין התינוקות מלתקוע בשבת שלתוס' בהגיע לחינוך אין מעכבין אבל אין מתעסקין ולרש"י אף מתעסקין. אבל הא סברי התוס' והרא"ש והר"ן שהוא דוקא בשבת שחל בו ר"ה שבעצם הוא מעשה מצוה, ואפילו להרמב"ם שסובר בפ"ב משופר ה"ז דהוא בשבת שאינה יו"ט של ר"ה שאין בזה שום מצוה נמי הא כתב משום שהתקיעה אינה אסורה אלא משום שבות. והרמב"ם עצמו סובר דמעכבין להגיע לחינוך אך אף לדידהו אם נימא כהרמב"ם עכ"פ הוא רק באיסור דרבנן אין מעכבין אף שהוא לחינוך. ודין זה דאין אומרין דבר שבקדושה פחות מעשרה מסתבר דאף שעצם אמירת קדושה וקדיש לא מצינו מדאורייתא אבל זה שאין אומרין בפחות מעשרה הוא מדאורייתא כדדריש מקרא. וכן איתא בתפארת שמואל על הרא"ש ברכות דף מ"ז ע"ז שכתב הרא"ש דאלים עשה דרבים דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל דהיינו עשה דמקדשין את השם בעשרה ברבים ואפילו הוי מלתא דרבנן כגון לשמוע קדושה וברכו שלא מצינו לו עיקר מן התורה, נראה פירושו שהעשה הוא שמקדשין שמו ברבים ולא ביחידי אבל הקידוש גופא הוא מדרבנן שהרי כל תפלה מדרבנן עיי"ש.

וכוונת הרא"ש בזה דאם מה שצריך עשרה כשרוצין לקדש היה מדרבנן היה אסור לשחרר בשביל זה דנמצא דמתירין איסור השחרור בשביל איסור אחר ומאי אולמא האי איסור מהאי איסור ואדרבה איסור שחרור עדיף דהוא מדאורייתא, ואף שממילא ימנעו מלומר קדושה אין להתיר כיון שאין מפיס לנו מה להתיר, אבל כיון דאמירת קדושה שלא בעשרה הוא איסור דאורייתא אין שייך להתיר איסור זה דכיון שהוא מדאורייתא אין זה קידוש כלל שלא בעשרה נמצא שלא היה שייך לקיים מצות הקידוש כשלא ישחרר אלים עשה דרבים לעבור על השחרור אף שאינה מצוה חיובית. וממש"כ הרא"ש אח"ז דהוא לקרות פ' זכור שהוא מן התורה לא הוי ראיה דכיון דהיא מצות חיובית אף אם רק מדרבנן אסרו לקיימה שלא בעשרה אף שהוא לעקור עשה הרי נמצא עכ"פ שלא יקיימו חיובם ובהשחרור יקיימו ונמצא שהעשה דוחה שזה יכול כיון שלא האלימו איסור השחרור יותר מדינו, אבל בקדושה שאינה מצוה חיובית ולא באו באיסורם לעקור עשה אם עכ"פ חשובה מצות קדושה אף שהיא רשות לדחות איסור ידחה כשליכא עשרה, איסור דשלא בעשרה ולא איסור שחרור ונצטרך לומר שהאלימו איסור דשלא בעשרה נגד איסור שחרור שזה לא מסתבר, דאיסור לא נדחה מפני איסור וכ"ש שלא נדחה איסור דאורייתא מפני איסור דרבנן. ולכן צריך לומר שהוא מדאורייתא דלכן אינה קדושה כלל שלא בעשרה שממילא אף שחשוב מצות קדושה לדחות איסור לא שייך שידחה אלא שחרור. עכ"פ מהתפא"ש בבאור דברי הרא"ש ראיה שעשרה שצריך לקדושה הוא מה"ת. וכן הברכות שהם לבטלה הרי הרבה סוברין שהוא איסור דאורייתא, וא"כ יש גם לעכבן וכ"ש כיון שבעצמן לא יעשו המנין וצריך לסייען שזה ודאי אסור. ולכן צריך שיהיו עשרה בני מצוה והם יעברו לפני התיבה והקוראין בתורה אך יוכלו לקרא הקטנים שיקראו בעצמן רק פרשה שנקראו לה ורק אחר הג' כדאיתא במג"א סימן רפ"ב סק"ה אף שלא ידוע הטעם.

ובדבר עניית ברוך הוא וברוך שמו, הנה אין בזה שום חיוב ולכן אין להפסיק בפסד"ז ולא בין הפרקים אף שעונין אמן שם דאמן הוא חיוב ולא גרע מלשאול מפני הכבוד אבל עניית ב"ה וב"ש שאין ע"ז שום חיוב אסור גם שם כמו שאסור להפסיק לדברים אחרים אף שהם דברי מצוה דלא עדיף מלמוד התורה שאסור. ומחמת שאין בזה חיוב לא נהגו לענות על ברכות פרטיות אף כשאין צריך לצאת בהברכה ובצריך לצאת בהברכה לא יצא אם יפסיק בעניית ב"ה וב"ש כמו במפסיק בדברים אחרים. ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה