אגרות משה אורח חיים ב· הרב משה פיינשטיין
סימן צה
באחד שמנהגו שלא להסתפר מר"ח אייר עד ימי הגבלה וצריך לילך על חתונה בר"ח סיון אם מותר להסתפר י' אב תש"כ. מע"כ ידידי הנכבד מו"ה יהושע ליימאן שליט"א.
הנה באחד שנוהג דיני ימי הספירה מר"ח אייר עד ימי ההגבלה וצריך להיות על חתונה באור לר"ח סיון, אם מותר להסתפר לכבוד החתונה אחר מעריב שכבר הוא ר"ח. הנה אם היה יודע בתחלת הספירה שיצטרך להיות על חתונה בר"ח סיון היה יכול בשנה זו לשנות מנהגו, על המנהג האחר לאסור מאחר אסרו חג פסח עד ר"ח אייר ולהסתפר בשני הימים של ר"ח אייר ובל"ג בעומר ולאסור בשאר ימי אייר ולהתיר מר"ח סיון ואילך, שהרי יהיו ל"ג יום באיסור תספורת כדבארתי בספרי אגרות משה על או"ח סימן קנ"ט שאין איסור שינוי מנהג מהמנהג דמר"ח אייר עד ימי ההגבלה, כיון שבתרוייהו יש מספר הל"ג יום, דשני המנהגים הם נחשבים למנהג אחד לאסור מספר ל"ג יום עיי"ש.
אבל אם לא היה יודע בתחלת הספירה ונהג היתר תספורת עד ר"ח אייר, הרי יחסר לו כשיסתפר מר"ח סיון ממספר הל"ג יום. ואף שיכול להשלים לאסור גם יום השני מימי הגבלה נגד יום ר"ח סיון, כי יום הראשון מימי הגבלה הא נחשב לו מימים שנהג איסור דרק מצד מקצת היום ככולו הותר כדאיתא במג"א סימן תצ"ג סק"ה ובמ"ב ס"ק ט"ו, ולכן לא יתחשב שנוהג עוד יום בזה שיגמרהו עד הלילה באיסור אבל כשינהוג איסור עד למחר בשני להגבלה הרי יהיו ל"ג יום, מ"מ כיון שלא מצינו מנהג כזה אפשר אין בידו לעשות דבר חדש, משום שאולי כיון שנסתפר בר"ח סיון שישארו רק שני ימים ולילה באיסור לא יהיו ניכרין שהם מימי איסור שיש שאף בימי היתר אין מסתפרין שנים ושלשה ימים ולא יתחשב השלמה לר"ח סיון שהיה נוהג איסור אף שהיה בגידול שער מל"ג בעומר והיה ניכר שרק מחמת האיסור לא נסתפר.
ול"ד להמנהג שהביא המג"א סק"ה שאסרו כל הימים מפסח עד שבועות לבד ימי ר"ח דאייר וסיון שנמצא ג"כ שנהגו איסור על שלשה ימים דאחר ר"ח סיון אף שלא ניכרין שהוא מצד איסור, משום שלמנהג ההוא הא אינו מצד מספר הל"ג יום אלא שאסרו כל הימים שמתו בהם דסברי דמתו כל הימים שמימי הספירה רק לא בהימים שאין אומרים בהם תחנון מדינא כדבארתי בספרי שם, לכן אין להתחשב במה שימים אלו לא יהיו ניכרין מהאיסור, דעכ"פ אין לאסור בר"ח סיון שלא מתו בו ואין להתיר בימים שאחר ר"ח שבועות שמתו בהם. אבל להנוהגין לאסור מספר ל"ג יום ורוצה לשנות להשלים ביום אחר אין זה השלמה לאסור ביום שלא ניכר נגד יום הניכר ולכן לא מצינו מנהג כזה, וממילא כ"ש שהוא עצמו לא ישנה להשלים יום דהגבלה נגד יום ר"ח סיון. ונמצא שלעשותו בהיתר פשוט אינו יכול.
ולכן אם אין הכרח לפניו להסתפר שלא בוש כ"כ לילך להחתונה בלא תספורת אינו רשאי להסתפר, אבל אם בלא תספורת אינו יכול לילך אל החתונה רשאי להסתפר אף שהוא מימים שנוהג איסור. לא מבעיא אם הוא מהקרואים כאלו שיקפידו עליו כשלא יבוא והיה בא אף ממקום רחוק והיה מניח עסקיו לבוא על החתונה שיש להתיר לו, אלא אף אם הוא משאר הקרואים נמי כיון דיש מצוה על כל אחד בשמחת חתן וכלה וכשלא יסתפר לא יוכל להיות שם רשאי להסתפר. ול"ד לברית מילה שאין מתירין לכל הקרואים להסתפר אלא לאבי הבן והמוהל והסנדק, ששם ליכא מצוה על שאר אדם מצד עצמם שיבואו להברית אלא על אבי הבן הוא מצוה שיעשה בשמחה ברבוי עם ושיקרא חבריו לשמוח עמו, אבל בנישואין הוא מצוה על כל אדם שילכו לשמחת הנישואין כדאיתא בב"ש סימן ס"ה סק"א שכתב מלשון הפוסקים שכתבו מצוה לשמח משמע דמצוה שילך לשם וישמח אותם, ובסק"ג כתב עוד יותר מזה שאף רק ביודע שיש חופה בעיר מצוה עליו אף לבטל מלימודו, ומסתבר שאף הח"מ שפליג ע"ז וסובר דאפשר שרק הרואה שנכנסין לחופה צריך לבטל מלימודו ולא היודע שיש חופה, הוא רק לענין בטול תורה אבל באינו מבטל מלימודו יודה שאיכא מצוה עליו לילך אף שאינו קרוא כלל. וגם אפשר שאף הפרישה שהביא הב"ש שמי שאינו שם אינו עובר הוא רק שאינו עובר על החמשה קולות אבל מודה שאיכא מצוה לילך למקום החתונה ולשמח, ולא יקשה עליו מלשון הפוסקים. וא"כ כ"ש שיש מצוה על הקרואים שיבואו אל החתונה וישמחו. (ואולי בערים הגדולות כנוא יארק וכדומה שמי שאינו קרוא אינו הולך אל החתונה יש להחשיב הקרואים כמצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים דהרי רק עלייהו מוטל, ומה שאפשר במעט האנשים שיבואו מהקרואים הא כיון שאמיד לעשות ביותר שמחה הרי נמצא שימעט השמחה מכאופן שרצו ויכלו לעשות והוי זה כאי אפשר. אך מסתבר כיון שמתחלה יודעין שלא כל הקרואין יבואו לא הוי זה כממעט ואין לה חומרא דא"א לעשותה ע"י אחרים).
ואף שביו"ד סימן רס"ה סעיף י"ב כתב הרמ"א דכל מי שאינו אוכל בסעודת מילה הוי כמנודה לשמים ולא כתב זה בנישואין, ועיין בתוס' פסחים ריש דף קי"ד שמשם מקור הרמ"א כמצויין שם איתא גם סעודת נישואין דת"ח, וזהו כוונת הגר"א שכתב לעיין בתוס' פסחים שהוא להקשות על הרמ"א שכתב זה דוקא בסעודת מילה, עכ"פ חזינן שהרמ"א לא פסק זה אלא בסעודת מילה וכן הוא המנהג שלסעודת מילה מהדרין הרבה שלא לקרא כדאיתא בפ"ת ס"ק י"ח בשם מקום שמואל מספר שרביט הזהב ולנישואין לא ראינו שמהדרין אף לסעודת נישואי ת"ח, אבל אינו משום שיש עליו מצד עצמו מצוה לילך לברית מילה אלא משום מצות אבי הבן שקראו לבוא אסור לו למנוע לכבוד מצוה הגדולה דמילה והוא כמנודה כשנמנע ולא נענה להקריאה, ובנישואין הוי החיוב לבוא מצד עצמו אבל אין בזה ענין הנדוי, משום שאין הנדוי משום גודל החיוב דהרי כמה מצות שאין עליהן נדוי ממילא בעבר אחד עליהן, אלא משום כבוד מצות מילה שזה ליכא בנישואין. עכ"פ לענין תספורת עדיפא נישואין משום שהליכתו לשם הוא מצוה שלו מצד עצמו ולילך לסעודת מילה הוא רק מצד אבי הבן כדכתבתי.
ובדבר הריקודין ושמיעת הכלי שיר ליכא שום איסור כיון שהן משמחות הנישואין, והרי גם כשעושין חתונה בל"ג בעומר או בער"ח אייר הרי עושין שמחה כל ז' ימי המשתה וגם בריקודין וכלי שיר, ומותרין כל אדם להיות שם ולשמוח בשמחתם, וכן הוא גם בזה כיון שהחתן היה מותר לישא וגם עם כל עניני השמחות גם בריקודין וכלי שיר, מותרין כל אדם להיות שם ולשמוח בשמחתם.
ובדבר ליכנס בעלעווייטאר בשבת וי"ט כשנכנס אדם רשע לצורך עצמו אסור, וכשנכנס עכו"ם לצורך עצמו מותר מדינא אבל אסור משום מראית העין, [ואחר זמן דברתי עם אלו היודעין בחכמת העלעווייטאר ונוכחתי שיש גם חשש איסור מדינא משום שכל הנכנס מוסיף עבודה בהעלעקטרי], ואם הוא ידוע לירא שמים וכ"ש אם הוא ת"ח יש בזה גם משום חלול השם.
ובדבר כניסה לטיאטער ולמואוויס הרי הוא דבר האסור ואיך שייך שיתירו לו להסיר את כובעו ולהיות בגילוי הראש ויוסיף עוד חטא על חטאו. ואם השאלה היא באחד שתקף יצרו עליו לילך לשם ולא ישמע שלא לילך, אולי טוב שיסיר כובעו ולא יהיה חלול השם משום שלא ידעו שהוא יהודי שומר תורה, היא סברא גדולה אבל רק למכוין לשם שמים, אבל כיון שרחוק לומר שאיש שתוקף יצרו עליו יכוין לשם שמים הויא כוונתו באמת רק לזלזל בעוד דבר גם באיסור גילוי הראש לכן אין להתיר לו. ידידו, משה פיינשטיין.