אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ב· הרב משה פיינשטיין

סימן פז

סימן פו

בבאור חלוק הר"ן מילה מהזאה בעה"י א"ח סוכות תשי"ט. מע"כ ידידי הרה"ג מוהר"ר דוב נוסבוים שליט"א.

מה שהקשה כתר"ה על תירוץ הר"ן רפ"ד דר"ה בזה שלא גזרו במילה שחל בשבת שמא יעביר התינוק או האיזמל ד' אמות ברה"ר משום שאין הכל טרודין במילה ובהזאת טמא מת שחל שביעי שלו בעה"פ שחל בשבת שגזרינן שמא יעבירנה ד' אמות ברה"ר הוא משום שאף שאין טרודין בהזאה הרי טרודין כולם בפסחיהם ולא מדכרו ליה, א"כ גם מילה שחל בשבת ע"פ יגזרו בשביל זה שטרודים כולם בפסחיהם, וגם מ"ט אסרו בהזאה בכל שבתות השנה שלא טרידי כו"ע, הנכון לע"ד דגזירת כל שבתות השנה בהזאה הוא משום מתקן גברא כמפורש ברש"י פסחים דף ס"ה, ורק בשבת שחל בע"פ הקשה הגמ' שם בדף ס"ט שתדחה שבת משום פסח כמפורש שם לשון זה בגמ'.

והקושיא היא רק לר"א, דלר"ע לא קשה כלום דאף בשביל איסור שבות דמתקן לא התירו והעמידו דבריהן אף במקום כרת. אבל לר"א אף שנימא כדסובר רבה שטמא אף כשיכול ליטהר לא רמי חיובא דפסח עליה, הוא רק לחיוב כרת דהא בהכרח איכא חיובא עליה ליטהר מטומאתו כדא"ר יצחק בר"ה דף ט"ז חייב אדם לטהר את עצמו ברגל מקרא דובנבלתם לא תגעו ופסק כן הרמב"ם בפט"ז מטו"א ה"י ומשמע מלשונו שהוא מדאורייתא כדכתב שם המל"מ וכ"ש שיש עליו חיוב ליטהר ברגל דפסח בשביל קרבן פסח דחמור. וגם הא תיקנו בשביל זה לקרא פרשת פרה בג' שבועות קודם הפסח שהוא להזהיר את ישראל לטהר עצמם כדי שיעשו פסחיהן בטהרה. וזה סגי לר"א לדחות איסור הזאה בשבת שהוא מצד מתקן. ואף אם נימא שחיוב הטהרה ברגל הוא רק מדרבנן כדסובר כן הרמב"ן בחומש פ' שמיני וכדמשמע מהכ"מ שכן סובר גם הרמב"ם ולרבה הוא כן גם ברגל דפסח, מ"מ אם היה החיוב ליטהר מדאורייתא היה מדחה איסור מתקן דהזאה אף אם היה אסור מדאורייתא, לכן כשחיוב טהרה הוא מדרבנן יש לו לדחות איסור מתקן דהוא מדרבנן.

ותירץ רבה דהוא אסור מגזירה שמא יעבירנה ד' אמות שזה אינו דוחה משום דחיובא דכרת דפסח לא רמי על הטמא שלא חזי, ולא מבעיא אם חיוב הטהרה הוא מדרבנן שלא היה דוחה איסור העברה שלכן שייך לגזור, אלא אף אם חיוב הטהרה הוא מדאורייתא נמי, דמאחר דאינו חייב כרת כשלא נטהר הרי אין עליו חיוב הפסח שידחה מצד מכשירי הפסח אלא שהוא מצד שיש עליו להתחייב בפסח שהוא חיוב אחר שעשה הפסח עליו שאין להחשיב חיוב טהרתו אף שהוא כעצם מצוה רק כמכשירין לחיוב הפסח שלכן יש לו לדחות לר"א איסור הטהרה עצמה מצד מתקן דהיא ההזאה לבד ולא להתיר גם להעביר ד' אמות ברה"ר שהוא מכשירין למכשירין, שכל אלו שדוחין לר"א מכשירין הוא המצוה עצמה אחר שכבר מחוייב ממש שאז אפילו כמה מכשירין הם כמכשיר אחד להמצוה גופה ולא הכא שעדין לא רמי עצם החיוב עליו אלא חיוב להתחייב שבזה אין למילף שידחו גם המכשירין להתחייבותו ולכן אסרו גם מצד שמא יעבירנה כיון דלהעביר אסור. וע"ז הקשה הר"ן הא אינם טרודים ותירץ דטרודין בפסחיהם. אבל במילה שאין טעם לאסור בכל השנה אלא רק בחל בע"פ דיש לחוש בשביל הטרדה היה שייך לאסור ובשביל שבת זו שהוא רק שבת אחת לכמה שנים אין לאסור בשאר שבתות השנה בשביל זה שלא מצוי, וממילא לא אסרו אף בשבת זו שאירע בע"פ שאין מקום לחלקו משאר שבתות.

אך שיש להקשות הא רבה בביצה [דף יח] לא סבר טעם מתקן בטבילת כלים וא"כ צריך לומר דגזרו בהזאה לכל השנה בשביל שבת שבע"פ ויקשה שא"כ גם מילה יאסרו בשבת שבע"פ ובשבילו יאסרו גם בכל שבתות השנה. וצריך לומר מצד ההכרח בגמ' שמקשה רק שתדחה שבת משום פסח ודוקא לר"א, שלכו"ע איכא בהזאה טעם מתקן כיון שהזאה הוא המכשיר ומתקן להטהר בטבילה, ורק בהטבילה עצמה פליגי רבה ושאר אמוראי בביצה שלא מחשבי מתקן במה שנטהר כיון שלא היה בו חסרון מליטהר בטבילה ונחשבת הטבילה עצמה המטהרת ממש רק כמקנח לכלוך גשמי שלא נחשב מתקן.

ותדע שקושיות כתר"ה הקשה הצל"ח בדף ס"ה ותירוצו דחוק שמחלק בין שבות קל דמתקן לשבות חמור דשמא יעבירנה, והסברא שמחשיב מתקן לשבות קל הוא משום דכשנדחה בשביל פסח לא יבא לתקלה מזה אבל משבות דשמא יעבירנה אם נתיר יבא לידי תקלה. אבל מ"מ תירוץ דחוק הוא והנכון כדבארתי. ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה