אגרות משה אורח חיים ב· הרב משה פיינשטיין
סימן ס
איך יותר ראוי לעשות כשהצבור מקדימין להתפלל מעריב מע"כ ידידי הרה"ג ר' אפרים דיקשטיין שליט"א.
בדבר שאלתך איך להתנהג כשהצבור מתפללים מעריב תיכף עם השקיעה אם להתפלל עמהם גם ק"ש וברכותיה כדי לסמוך גאולה לתפלה ולקרא אח"כ בזמנה ק"ש אחר צה"כ בלא ברכות, או להתפלל רק ש"ע עמהם ולקרא בזמנה אחר צה"כ ק"ש וברכותיה. והנה ודאי ידוע לך שיש בזה מחלוקת בראשונים ואבאר דעתם ויתברר הענין להלכה.
שיטת ר' האי גאון שהביאו הרא"ש ור' יונה הוא שרק יתפלל עם הצבור ש"ע ויקרא רק ק"ש כדי להתפלל מתוך דברי תורה בלא הברכות כי לקרא בזמנה עם הברכות עדיף מלמיסמך גאולה לתפלה. ויש ראיה לזה כדאיתא במג"א סי' רל"ה סוף סק"ג לענין אחר מהא דאבוה דשמואל ולוי [ברכות] בדף ל' כי הוו בעו למיפק לאורחא הוו מקדמו ומצלו לאחר שעלה עה"ש שאינו עיקר זמן תפלה לפי' התוס' שכן איפסק בס"ס פ"ט ולא קרו ק"ש והברכות משום דלא התירו לברך ברכות ק"ש קודם זמן ק"ש בשביל סמיכות גאולה לתפלה אף שהוא בשחרית וכ"ש בשל ערבית עיי"ש במג"א וכ"כ הוא לענין זה דאין לברך ברכות ק"ש קודם זמן ק"ש אף שרשאין להתפלל.
אבל בש"ע שם [סי' רל"ה] כתב המחבר דאף כשמקדימים הצבור לקרות מבע"י יקרא עמהם ק"ש וברכותיה ויתפלל עמהם וכשמגיע זמן ק"ש יקרא בלא ברכות משום דסובר דסמיכות גאולה לתפלה עדיף לחייב לומר הברכות אף שלא יצא ידי ק"ש. ופשוט שהוא שיטת ר' יונה בעצמו שזמן ק"ש הוא אחר צה"כ ומ"מ יקרא עם הצבור עם הברכות ואחר צה"כ קודם שיאכל יקרא אותה בלא ברכות, דלא כהט"ז [סי' רל"ה] סק"ב שהוא שיטת עצמו דלא כמאן וסובר דיצא ידי חובתו גם בקריאה דביהכ"נ כדסובר ר"ת ורק לרוחא דמלתא יקרא פעם שני בלא ברכות אחר צה"כ עיי"ש דאם נימא כהט"ז יקשה שלא היה להש"ע להצריכו כשיקרא תיכף כשיגיע זמן שהוא קודם שיאכל כיון דהוא רק לרוחא דמלתא והיה רשאי להמתין על הק"ש שיקרא לפני מטתו ולאכול קודם כדכתב הט"ז בסק"ג אלא ודאי דסובר כר' יונה שלא יצא בקריאה דביהכ"נ ולכן צריך לקרות קודם שאוכל כמפורש בתר"י.
ומה שהקשה הט"ז דאם סובר כהר' יונה הי"ל להזכיר מש"כ הר' יונה שלא יכוין לצאת י"ח ק"ש באותה הקריאה [ותיבת ומתפלל שבט"ז הוא ט"ס] נראה לע"ד דסובר הש"ע דכיון שהוא קודם הזמן אין צורך שיכוין שלא לצאת דהא אף בנתכוין לצאת לא יצא, וכוונת הר' יונה צריך לומר דהוא כדי שלא יעבור על בל תוסיף, דאף שכתבו התוס' ר"ה דף ט"ז בתוקעין כשהן יושבין ותוקעין כשהן עומדין דאין שייך בל תוסיף כשעושה המצוה ב' פעמים, נימא דכיון דקודם צה"כ אינו זמן ק"ש לא דיום ולא דלילה אין שייך זה והוי כישן בשמיני בסוכה שבכוונה למצוה עובר על בל תוסיף, וא"כ סובר הש"ע דרק כשיכוין בפירוש לצאת בזה י"ח ק"ש יהיה בל תוסיף אבל בקורא סתמא למצוה הוא על דעת דהנהיגו שהוא רק כדי לעמוד בתפלה מתוך ד"ת כדהביא רש"י מירושלמי ולא נחשב ממילא כמכוין למצוה דק"ש שבתורה וכדחזינן בשמיני שיושבין בסוכה שפרש"י בעירובין דף צ"ו ולהכי שרינן דאי שמיני הוא לא מכוינן למצות סוכה אף שלא כו"ע דינא גמירי, אלא כיון דכל בנ"א יושבין אדעת דחייבו חכמים דע"ד כן עושין כל המצות שלכן כיון שהחיוב הוא מצד ספק הוי ממילא ישיבת כל אדם כפי החיוב דהוא בשמיני רק לספק שלא נחשב כמכוין למצוה באם הוא שמיני אף שיושבין סתמא כ"ז שאינו מכוין שעושה ע"ד עצמו למצות התורה ואינו עושה סתמא למצוה שהוא ע"ד חכמים. וכן הוא להרמב"ם ספ"ב מממרים שבאומרים שבשר העוף אסור מה"ת הוא מוסיף, שודאי מודה שאף אנשים שלא ידעי אין עוברין על בל תוסיף משום שאין אוכלין הוא ע"ד חכמים. וכ"כ הוא בק"ש קודם הזמן שהנהיגו לעמוד בתפלה מתוך ד"ת הוי בסתמא ע"ד שהנהיגו. ולכן לא כתב הש"ע דצריך שלא יכוין לצאת. ואולי גם הר' יונה כתב זה רק על עצם המנהג שהיה שלא לצאת.
ובעצם מסופקני אם יש איסור בל תוסיף בק"ש שהוא גם למוד תורה, שלא מצינו שאיכא בל תוסיף בק"ש. וראיה שהרי רצו לקבוע עשרת הדברות בק"ש [ברכות] בדף י"ב ואם איכא בל תוסיף בק"ש הרי היה זה בל תוסיף ככהן שמוסיף עוד ברכה, וא"כ כ"ש שלקרות שלא בזמנה אף במכוין למצוה ליכא בל תוסיף וצ"ע לדינא.
עכ"פ הש"ע סובר שצריך לקרא עם הצבור בשביל מיסמך גאולה לתפלה ולקרא אח"כ קודם אכילה כל הג' פרשיות, דאף שר' יונה הקל בב' פרשיות סובר הש"ע שצריך לקרא גם ויאמר שהוא יציאת מצרים בלילה דוקא כדתנן [ברכות דף י"ב] מזכירין יציאת מצרים בלילות ואינו סובר מה שתירץ הר' יונה דכיון שהוא רק מריבוי דכל ימי חייך ואין כתוב לילה בפירוש לא חיישינן אם אין אומרים בלילה ממש וסגי בזה שהוא לילה לתפלת ערבית, אלא כתוס' שכתבו בקושיתם דג' פרשיות הי"ל לקרא וכמהרש"ל שקרא כל הג' פרשיות כדהביא הט"ז ועיין בשאג"א סי' ח'.
וצריך לומר במה שלא חש לראיית המג"א מהא דאבוה דשמואל ולוי שלא אמרו הברכות ולא הסמיכו גאולה לתפלה משום דהתם לא היה גם זמן תפלה אלא שהתפלל בדוחק משום שאח"כ לא יוכלו להתפלל מעומד לכן על הברכות לא התירו לאומרם מדוחק שעלייהו ליכא דוחק הזה וממילא א"א להו להסמיך גאולה לתפלה, אבל קודם צה"כ שהוא זמן תפלה ולא זמן ק"ש והברכות הא זמנם כזמן תפלה דלכן לא הפסיד הברכות כשקורא בשחרית אחר ג' שעות שהוא עדין בזמן תפלה עיין במג"א סי' נ"ח סק"ז, אפשר גם בערבית מתחיל זמן הברכות בזמן תפלה אף שעדין לא הגיע זמן ק"ש ולכן צריך לקרא בשביל הברכות כדי לסמוך גאולה לתפלה.
ודברי המג"א לכאורה תמוה דהוא סובר שבשביל שיתפלל אחר צה"כ שאינו חיוב כ"כ מ"מ אם יש לו צבור אח"כ שיהיה גם אחר צה"כ תפלה בצבור וטעה והתחיל הברכות עם הצבור שמתפללין מבעו"י שצריך לגמור אותן כדי שלא יברך ברכה לבטלה אין לו להתפלל עם צבור זה ומפסיק ממש ומחכה על צבור השני וקורא אז בלא הברכות ומתפלל משום דלא שרינן לקרות קודם זמנה בשביל סמיכות גאולה לתפלה כדאיתא בסי' פ"ט וכ"כ אין להתפלל קודם צה"כ בשביל סמיכות גאולה לתפלה, מנ"ל דבר כזה להוכיח שגם בשביל מעלה דתפלה אחר צה"כ לא יחושו לסמיכות גאולה לתפלה הא שם בסי' פ"ט הוא קריאה קודם הזמן והכא התפלה הוא בזמנה בעצם. וגם הא המג"א עצמו בסי' רל"ו סק"ג סובר במצא צבור שקראו ק"ש ורוצים לעמוד בתפלה יתפלל עמהם אע"פ שמתפללים מבעו"י ואם יש שהות יקרא ק"ש וברכותיה וידלג יראו עינינו כדי להתפלל עם הצבור ויסמוך גאולה לתפלה והא לדידיה אין להתיר לקרא קודם הזמן בשביל סמיכות גאולה לתפלה וכ"ש שאין למהר ולדלג בשביל זה, וק"ש קודם הזמן הוא עוד חמור מתפלה קודם צה"כ, והראיה מסי' פ"ט היא בפירוש על ק"ש שלא לקרות וצ"ע.
עכ"פ לדינא יש לן שתי שיטות ואין שייך להכריע לנו בזה ודעביד כמר עביד וכמר עביד. אבל לתרוייהו חזינן דתפלה בצבור עדיף מלהתפלל אח"כ ביחידות אחר צה"כ. ומסתבר שהוא כשמתפללים בשעה שלעולם אין מתפללין מנחה אבל אם הוא בזמן שמתפללין לפעמים גם מנחה דהוו תרתי דסתרי וכ"ש בהתפלל באותו יום ממש מנחה אף שהצבור מקילין מפני הדוחק גם בזה שהוא מפני שהקלו בתפלה, אין ברור כ"כ דתפלה בצבור עדיף אף בזה ורשאי היחיד להמתין עד אחר צה"כ גם בתפלה. ועיין בבאור הלכה [סי' רל"ה] שבמעשה רב של הגר"א סובר דלעולם תפלה בזמנה עדיף מתפלה בצבור אבל כיון שהוא נגד רוב הראשונים אין לנהוג כמותו אלא מי שנוהג כמותו בכל דבר, אבל עכ"פ מכריע זה שבאם הוא בזמן שהם תרתי דסתרי שהוא חסרון גם בדין התפלה שטוב להמתין עד אחר צה"כ אף שלא יהיה בצבור. ואף אם נפקפק בזה ונימא שיותר טוב להתפלל בצבור משום מעלת תפלה בצבור אף באופן שהוא תרתי דסתרי כיון שעכ"פ התירו לצבור, מ"מ נראה דבזה לא יקרא ק"ש והברכות דע"ז הא איכא ראיה מאבוה דשמואל ולוי שכיון שגם התפלה הוא רק מדוחק אין לקרא הק"ש והברכות שעלייהו ליכא דוחק זה דאין עלייהו דין תפלה בצבור. ולכן באופן כזה אין לעשות כהש"ע אלא כרב האי גאון.
ובדבר הבגדים שהיו לאדם ולאשתו אף קודם החטא מפני הצנה והחום להרא"מ שהביא השפתי חכמים, הנה איתא שם שלמ"ד חלקים כצפורן מדובקים לעורן היו הרי היו ערומים בעצם לעניני צניעות, ואף למ"ד שמצמר ארנבים כתב שם שלא לבשום קודם החטא בעת שלא היה צנה וחום כמו ביום שנבראו שלא היה לא קור ולא חום עיי"ש והוא משום שבשביל צניעות לא היו צריכין ללבוש כי כל אברי הגוף היו קדושים ורק אחר החטא שירדו ממדרגתם היה שייך להתבייש באברים שכח היצר שולט בהם ביותר כדבארתי בדרושי. והנני ידידו ואוהבו, משה פיינשטיין.