אגרות משה אורח חיים ב· הרב משה פיינשטיין
סימן נח
בענין פרי הבא מהרכבת שני מיני אילנות אם נפטר בשהחיינו שבירך על השני מינים ולהיפוך כ"ג תמוז תשכ"ג. מע"כ ידידי מהר"ר נתן בנימין בלויא שליט"א.
בדבר הפרי הנקרא נעקטארן שהוא מורכב משני מיני פירות פערזיק ופלאם, אם אחד שכבר בירך שהחיינו על השני מינים שבא מהם צריך לברך גם על הנעקטארן שהחיינו, וכן להיפוך כשבירך על הנעקטארן שהחיינו אם צריך לברך אח"כ על המינים עצמם, הנה להמחבר והרמ"א בסימן רכ"ה סעיף ד' הא אף על שני עניני פירות שהן מין אחד נמי צריך לברך על כל אחד מהם מטעם ששתי שמחות הם כדאיתא במ"ב ס"ק י"ד וכן הא פוסקים המג"א סק"י ורוב האחרונים, וכ"ש זה שהוא גם בשם אחר שודאי יש לברך שהחיינו על כל דבר. אך למה שהביא במ"ב שם [סי' רכ"ה] מהגר"א וממור וקציעה בשם אביו החכ"צ שכיון שהם מין אחד א"צ לברך אלא על אחד מהם וכן הביא בשעה"צ בשם א"ר משכנה"ג ובשם מי"ט בשם מהר"ש עיי"ש יש להסתפק אם מכיון שהוא מורכב מהם הרי כל חצי ממנו הוא מין אחד עם מי שבא ממנו ולכן כשבירך על הפלאם פטר חצי ממנו וכן כשבירך על הפערזיק פטר חצי האחר ונמצא שנפטר מלברך על הנעקטארן וכן להיפוך כשבירך על הנעקטארן הרי בירך בין על מין דפלאם בין על מין דפערזיק, או דלמא דהמורכב נחשב למין אחר דהכחות המעורבים משני המינים עשאו למין אחר ולא נפטרין בברכה אחת אף לדידהו.
ומה שהביא כתר"ה ראיה מפרדה שלמ"ד חוששין לזרע האב מותרין כל מיני פרדות זע"ז ולא אמרינן אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור כדפרש"י בחולין דף ע"ט שאין כאן צד סוס מיוחד וצד חמור מיוחד הלכך אין כאן צדדים ומינא באנפי נפשיה הוא דמקרי, וכן הוא בתוס' גיטין דף מ"א שכתבו והנהו הוו חד מינא, שלכן גם לענין שהחיינו הוא מין בפני עצמו, הרי הוא נסתר ממה שנחשב כוי מקצת שה בחולין שם [דף ע"ט] דאם הוא ממש מין אחר לגמרי אינו אף מקצת שה, וא"כ אולי כלאים שאני דלא אסרה תורה אלא תרי מיני כלשון התוס' שכוונתם לא שהוא ממש מין אחר, דא"כ לא היו צריכים למינקט הקדמה זו אלא למינקט רק זה דהתם הם חד מינא ובחצי עבד וחצי בן חורין לא שייך להחשיבו למין אחר בפ"ע כיון שהוא רק ענין דינים ולא ענין מציאות, אלא כוונתם הוא דודאי גם פרדה היא חצי סוס וחצי חמור אבל זה גופא שהיא בהמה אחת כזו שיש בה שני כחות מסוס וחמור הוא לענין כלאים חד מינא כזו, והוצרכו ליתן טעם דהוא משום דבכלאים לא נאסר סוס בחמורה משום שסוס אסור בחמור כהא דעבד שאסור בבת חורין, אלא משום דסוס וחמור הם תרי מיני לעלמא שלא שייך בפרדה שהיא בהמה אחת להחשיבה תרי מינים לעלמא וממילא ליכא איסור כלאים.
וזהו גם כוונת רש"י בחולין וביאר הטעם דאין כאן צד סוס מיוחד וצד חמור מיוחד דהא מבלבל זרעיה, פי' שכל משהו ממנו הוא משניהם, לכן אין כאן צדדים ומינא באפי נפשיה הוא דמקרי, וכוונתו שאם היו צדדים מיוחדים שצד ימין הוא סוס וצד שמאל הוא חמור היה בהכרח שני מינים גם לעלמא ולא מין חדש אלא מינים הישנים שנתחברו בבהמה אחת והיה לן לאסור משום דצד סוס משתמש בצד חמור ולהיפוך, אבל כיון דמבלבל זרעיה אף שג"כ הוא משני המינים לא מחשיבין אותו לעלמא בשני מינים אלא למין בפני עצמו, וע"ז מסיק רש"י עוד באור שכתב והוא מין בפ"ע מעין סוס וחמור, שלכאורה לא מובן מה רצה בהוספתו זה, אבל הוא לפרש שאין הכוונה שהוא ממש מין אחר דהא מפורש בגמ' בסמוך בכוי שהוא מקצת שה וכן הוא מקצת צבי ומזה ידעינן שגם פרדה היא מקצת סוס ומקצת חמור, אלא שמ"מ הוא מין בפ"ע סוס וחמור שיש בו משני הכחות מקצת מסוס ומקצת מחמור, וזה סגי שלא לאוסרה באיסור כלאים. וכן סברי גם התוס' אף שלא ביארו הטעם שלא נחשב לעלמא שני מינים, ואולי סברי שאף אם היו צדדים מיוחדים נמי לא היה נחשב לעלמא שני מינים מאחר שהיא בהמה אחת אבל יותר מסתבר שגם הם סברי כבאור רש"י אף שלא נקטו בפירוש, אבל בכל אופן לענין המציאות הוא נחשב ממינים שבא ממנו, ולכן לענין שהחיינו בפרי שבא משני מינים מורכבים הוא נחשב מאותן המינים ולכן אולי להסוברים דא"צ לברך אלא על פרי אחד מהמין אפשר גם על פרי המורכב לא יצטרך לברך כשבירך על המינים ולהיפוך.
אבל אף שראיה ליכא טעם גדול יש להצריך לברך שהחיינו אף להפוטרין במין אחד משום דגם הם הא ודאי סברי דהברכה הוא על שמחת הלב, דמה"ט נהגו שלא לברך עד שעת אכילה כדאיתא במג"א [סי' רכ"ה] סק"ז בשם הסמ"ק משום דמי שאינו נהנה בראייתו רק באכילתו מברך בשעת אכילה שלכן לא פלוג כדאיתא במחצה"ש, רק שסברי דכיון שכבר בירך על מין זה הוא על כל הפירות החלוקים שנמצאים במין זה משום דנזכרים לו כל הפירות שבמין זה שישמח מהן כשיצמחו וישיגם, וכמו דאף על אלו שאכל מהן שאף שרוב הפירות עדיין לא נגמרו סגי בברכתו על אלו שביכרו ראשונה אף שעיקר שמחתו הוא על אלו שיגדלו אח"כ, משום דעתה בראייתו ואכילתו את הבכורות כבר שמח מכל מה שיגדלו אף אח"כ, ומטעם זה סוברים דנפטר אף משאר המינים שבמין זה שכולן נזכרים לפניו כשמברך על אחד ממין זה, ולכן שייך זה רק בנחשבים לעלמא למין אחד כתאנים שחורות ולבנות ולא בהמורכבים שנחשבים לעלמא למין אחר כדחזינן מכלאים שפרדה לעלמא נחשב מין בפני עצמו, ומועילה ראיית כת"ר רק אחר שאמרינן מסברא דגם לשהחיינו תלוי בהחשיבות לעלמא שהוא מין אחר.
ומש"כ כת"ר ששמע שהאלשיך סובר שפסול אתרוג המורכב הוא משום דהוא פרי בפ"ע, לא נכון כלל דודאי יש לו כח אתרוג אבל הוא רק לחציו כדאמר בגמ' שכוי הוא מקצת שה וזה סגי לפסול האתרוג, עיין בט"ז סימן תרמ"ט שפוסלו מדין חסר ובשאר ימים פוסלו משום דאולי חסר מכשיעור. אבל אפשר יש לפסול מצד חצי אתרוג ממה שנוטל, שאף שחסר כשר כשיש השיעור בשאר ימים מ"מ מה שנוטל הוא כולו אתרוג ובמורכב מה שנוטל הוא רק חצי אתרוג שזה גרוע. ואין לומר דיהיה כשר גם מקצת אתרוג לרבנן דר"א דאמרי שה ואפילו מקצת שה לחייב במתנות, דלהכשיר מה שלא נאמר ודאי לא אמרינן דעכ"פ הא לא מצינו שהוכשר למצוה אלא אתרוג ואיך נכשיר דבר שלא נאמר בקרא דרק לענין דאין לפטור החצי שה ממתנות אמרינן ואפילו מקצת שה ולא להכשיר כמו באתרוג מורכב.
ולדינא כיון שלהמחבר ורמ"א ורוב האחרונים צריך לברך בכל אופן אף אם נחשב מאותן המינים, ולהסוברין דאין מברכין אם הוא ממין אחד אף שמשונה בטעם ומראה נמי הא יש טעם גדול שתלוי לענין שהחיינו בחשיבות העולם כדלעיל ולכן יש לברך מעצם הדין שהחיינו ולא נפטר בשביל שבירך על המינים ולהיפוך.
אבל אני מסופק מטעם אחר דאולי כיון שפרי זה בא ע"י איסור לא שייך לברך שהחיינו לראות פרי זה, שהוא נדמה כמברכין שזכינו לראות שאיכא עוברי עבירה, ואף שכשר למצוה לרוב הפוסקים שחולקין על הלבוש שפוסל אתרוג מורכב מטעם דנעבדה בו עבירה, עיין בט"ז שם [סי' תרמ"ט] מ"מ לברך שהחיינו שהוא לשמוח על שאיכא פרי זה שבא ע"י עבירה אולי לא נאה לברך על זה, ולכן טוב לאכול אותם עם עוד פרי חדש ולברך על אותו הפרי ולצאת בזה גם על פרי זה. ידידו, משה פיינשטיין.