אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ב· הרב משה פיינשטיין

סימן נ

סימן מט

בענין ברכה שאמר אפיקורס אם היא ברכה להוציא אחרים, ולענות אמן.

הנה בדבר שמוכרח מע"כ בשביל הקאמפיין לעניני א"י לארגן בענקעטס ולהזמין גם את הראבאייס של הרעפארמער וקאנסערוואטיוון וגם לכבד אותם בכיבודים שונים אף בברכות כמו לברך המוציא ולומר איזה תפלה, ורוצה מע"כ לידע דעתי העניה אם אין בזה חשש איסור.

הנה לע"ד ברור שאף אם היה מברך הברכה כתקונה ובלא הפסק לאכילה נמי כיון שהוא כופר בה' ובתורתו כרוב הראבאייס שלהם שנמצא שהזכרת השם הוא אצלו רק כדברים בעלמא לא בכוונה להשי"ת, אין זה בשם ברכה כלל דהוא כבלא שם ומלכות כלל.

ומקורי הוא מרמב"ם פ"ו מיסוה"ת ה"ח שכתב בטעם אפיקורס ישראל שכתב ס"ת ששורפין אותו עם האזכרות שבו, שהוא מפני שאינו מאמין בקדושת השם והוא מעלה בדעתו שזה כשאר הדברים והואיל ודעתו כן לא נתקדש השם, ואף שמצד זה לא היה מצוה לשורפו דמ"ש משאר דברים ונמצא שהוא טעם רק להתיר לשורפו ולא לחייב, ע"ז מסיק ומצוה לשורפו כדי שלא להניח שם לאפיקורסים ולא למעשיהם עיי"ש, וכוונתו דאם היה נחשב כאזכרה והיה אסור לשורפו אף שלא נכתב בקדושה, דהא גם בעכו"ם שכתב את השם גונזין אותו כדאיתא שם ברמב"ם, ואף בשם שנכתב על קורה ושם שעל בשרו אסור לשורפן ולמוחקן כדאיתא בערכין דף ו' וברמב"ם שם לעיל מזה אף שודאי לא נכתבו לשם קדושה משום דעכ"פ הוא שם השם, ואף בנכתב רק דרך התעסקות נמי אסור למחוק. והש"ך יו"ד סימן ער"ו ס"ק י"ב שהתיר בנכתב שלא לקדושה הוא רק לצורך תיקון דוקא כמפורש בדבריו, ואף בנכתבו בפירוש שלא לשמן נמי איתא בפ"ת סק"ט שהמתיר הוא רק לצורך עיי"ש, וגם יש חולקים דאף לצורך אין למחוק אף שנכתב שלא בקדושה, עיין בגליון מהרש"א בשם תשובת מ"ע, והוא משום דאותיות של השם מקדשין מעצמן. ולכן כיון שהיה אסור לשורפו לא היה שייך לחייב לשרוף מטעם שלא להניח שם להם ולמעשיהם שאיסורים אין לעבור בשביל זה, אבל כיון שהאפיקורס מעלה בדעתו שהוא כשאר הדברים לא נחשב כלל שם וליכא איסור לשורפו וממילא מחוייב לשרוף כדי שלא להניח שם להם ולמעשיהם.

חזינן מהרמב"ם דמי שאינו מאמין בקדושת השם הוו אותיות השם כשאר דברים, וא"כ פשוט שגם כשמזכיר השם נמי הוא כדברים בעלמא. (ואף שברור שמחוייב עונש על הזכרת שם שמים לבטלה אף שהוא אפיקורס ולא אמרינן דמה שהזכיר הא היה לדעתו שאינו שם כלל, הוא משום דאסור להגות אותיות אלו שנשמע מהם שם השם. וגם כיון שהאיסור להזכיר שם שמים לבטלה הוא מקרא דאת ה' אלקיך תירא כדאיתא בתמורה דף ד' לכן בהזכרתו השם אף שהוא לו כדברים בעלמא, עבר עוד ביותר שעל זה גופיה שמחשיב זה כדברים בעלמא הרי ודאי הוא משום שאינו ירא. ואפשר דעל ברכה שיאמר נהי שלא הזכיר לבטלה בפה מ"מ כיון שבמחשבתו הוא כדברים בעלמא יש לו ליענש על מה שעשאו במחשבתו לדברים בעלמא, אך אולי כיון שעכ"פ בפה היה זה בלשון שאינו לבטלה לא יעבור על חיוב מורא כיון שלא ניכר מזה שאינו ירא, ועל מה שבלבו שחשבן לדברים בעלמא הרי בלא זה עובר על מה שאינו ירא. ונ"מ לדינא אם רשאין לומר לאחד שידוע לו שהוא כופר שיברך דלטעם א' אין רשאין ולטעם ב' רשאין). ואין להחשיבו לברכה דהוי כברכה שאין בה הזכרת השם, וכן הוא גם כאין בה מלכות כיון שאינו מחזיקו למלך העולם אלא אומר זה לפטומי מילי. וממילא הרי לא יוציא את אלו ששומעין ברכתו ואין מברכין בעצמן שבשביל זה הרי מכבדין לאחד שיעשה ברכה בקול רם.

ועיין ברש"י גיטין דף מ"ה שפירש בטעם ס"ת שכתבו מין ישרף דודאי לשם ע"ז כתבו, שטעם זה לא שייך באפיקורסים כהראבאייס הרעפארמער שאין מאמינים גם בע"ז, ולדידיה ס"ת שכתבו אפיקורס כזה לא יהיה מחוייב לשרוף. אך אולי מודה להרמב"ם שיהיה מותר לשרוף מטעם דמעלה בדעתו שהוא כשאר הדברים, אבל אינו מחויב לשרוף מטעם שלא להניח להם שם ולמעשיהם דלא סבר טעם זה ולכן לא גרע מסתם דברים שאף שמותר לשרוף ליכא חיוב לשרוף. וא"כ בברכה שאומר האפיקורס גם הוא מודה שאינה ברכה דהוא כליכא הזכרת שם ומלכות כדכתבתי להרמב"ם. וכיון שאפשר שלא פליג רש"י בזה אין לנו לעשות מחלוקת במה שלא מצינו בפירוש. ונמצא שיש איסור לכבד להראבייס האפיקורסים שיברכו ברכת המוציא אף אם מברכים כדין משום דברכתם לא נחשב ברכה ולא יוציאו את השומעים. וגם אין צריכים לענות אמן אחר ברכתו. ידידו, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה