אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ב· הרב משה פיינשטיין

סימן מז

סימן מו

ברוצים לשנות מקום הארון הקודש כ"ו אדר שני תשי"ט. מע"כ ידידי הנכבד מאד הרב הגאון מוהר"ר שמעון לאנגער שליט"א.

הנה בדבר שרוצים לבנות את ארון הקדש בתוך הכותל באופן שכותל המזרח יהיה שוה ונמצא שמקום הארון שהיה עומד שם עד עתה ישאר חלק מבית הכנסת, שפיר כתב כתר"ה דאף מקום הארון הוא רק בקדושת ביהכ"נ וממילא אין בהמקום שום הורדה מקדושה בזה שיסירו משם הארון. ואף שמקום ביהכ"נ יש בו קדושה דביהכ"נ כמפורש במגילה דף כ"ו בתילא דבי כנישתא ואיפסק כן בסימן קנ"א סעיף י', ואף בבתי כנסיות שמכסין ברצפה של קרשים נמי אסור אף המקום דלא מצינו חלוק בזה וא"כ במקום ארון הי"ל להיות בקדושת ארון, מ"מ הא מפורש בכורסיא שהוא כסא שמניחין עליו הס"ת להרמב"ם פ"י מס"ת ה"ד ולהש"ע סימן קנ"ד סעיף ג' שרק משום שלפעמים נותנין עליו הס"ת בלא מטפחת הוא תשמיש קדושה ובל"ז היה לו רק קדושה דביהכ"נ. ואף בארון גופיה איתא בק"נ פ' בני העיר סימן ב' דלדידן דמלבישין הס"ת במטפחת ומעיל הוי הארון תשמיש דתשמיש וכן משמע מכ"מ שם שלא חילק בין כסא לארון, ואף להגר"א יו"ד סימן רפ"ב ס"ק כ"ח דדייק מלשון הש"ע סעיף י"ב שכתב והארון והמגדל שמניחים בו ס"ת אע"פ שאין מניחין בו ס"ת כשהוא לבדו אלא כשהוא בתיק, דבתוכו לעולם הוא תשמיש קדושה אף כי אין מניחין בתוכו לעולם בלא תיק ומטפחת ואפ"ה אמרינן דתשמיש הוא ורק אכסא שמניחין עליו צריך לזה שלפעמים מניחין עליו בלא מטפחת ולכן בכסא לא אמר הש"ע האע"פ עיי"ש, מ"מ ודאי גם לדידיה אין מקום הארון תשמיש קדושה אלא תשמיש דתשמיש דהארון הוא רק תשמיש קדושה אף שחמור לענין שאף שלעולם אין מניחין בלא תיק הוא תשמיש קדושה משום דבתוכו הוא אבל מ"מ רק תשמיש קדושה הוא ולא קדושה עצמה וכמפורש בהגר"א.

וא"כ הוי הקרקע שעומד עליה הארון תשמיש דתשמיש שאין עליו אלא קדושת ביהכ"נ דעל הקרקע הא ליכא מעלה דבתוכו. (ועיין בפמ"ג או"ח במשבצות זהב סוף סימן קנ"ג שסובר ג"כ כהגר"א שכתב ומיהו ארון ותיבה שס"ת מונח בו אע"פ שמונח במטפחת הוה ארון ותיבה תשמיש קדושה ומה שציין להוכיח מיו"ד רפ"ב סעיף י"ב ניחא דהוא כהוכחת הגר"א מזה שכ' אע"פ שאין מניחים בו ס"ת כשהוא לבדו אלא בתיק ובכסא שמניחין עליו לא אמר האע"פ אבל מה שציין גם להרמב"ם ליכא ראיה דהוא כתב רק אע"פ שהספר בתוך התיק ולא כתב שאין מניחים אלא כשהוא בתיק משמע יותר שכוונתו שאף שברוב הפעמים מניחין כשהספר בתוך התיק מ"מ לפעמים אירע שמניחין גם בלא התיק וכדמשמע שכן מפרש הכ"מ ועיין בב"ח שאף על הטור שכתב כלשון הש"ע שאין מניחין כשהוא לבדו אלא כשהוא בתיק נמי מפרש שהוא רק ברוב הפעמים דסובר כהק"נ אבל בטור והש"ע ודאי הוא דחוק בלשון אלא כשהוא בתיק לפרש שהוא רק על הרוב וגם מדלא כתבו האע"פ גם בכסא ולכן מסתבר שסברי כהגר"א והפמ"ג אבל לשון הרמב"ם יותר משמע לפרש כהב"ח והכ"מ דהוא כהק"נ שגם הארון גופיה הוא רק משום שלפעמים מניחין גם כשהס"ת הוא לבדו בלא התיק וצע"ק מה שציין הפמ"ג להרמב"ם).

וצריך לומר דמה שקדוש הקרקע דעמד עליו ביהכ"נ הוא משום דפחות מקדושת ביהכ"נ ליכא בדבר שמשתמשין לביהכ"נ ולכן אף שהוא תשמיש דתשמיש הוא בקדושת ביהכ"נ, ורק בתשמישי קדושה אין בה קדושה היתירה אלא כשהוא תשמיש הראשון. וניחא לפ"ז מש"כ הרמ"א באו"ח סימן קנ"ד סעיף ו' שהפרוכת שאנו תולין בפני הארון אין לו קדושת ארון רק קדושת ביהכ"נ, והטעם כתב המג"א ס"ק י"ג דלעולם אין נותנין עליו הס"ת בלי מטפחת, שלכאורה א"כ גם קדושת ביהכ"נ אין להיות לו דאינן שייך להבנין דביהכ"נ, ומשמע שהמ"ב עמד בזה שכתב בסק"ל ואף שהוא רק תשמיש דתשמיש, כוונתו להקשות דלכן אין עליו מצד קדושת הארון ומצד ביהכ"נ הא אינו שייך לבנין כהבימה שיהיה עליו קדושת ביהכ"נ ומ"ש מתשמיש דתשמיש דתפילין שכיון דאין עליו תשמיש קדושה מצד התפילין אין בו קדושה כלל כדמסיק מהפמ"ג. אבל לפ"ז ניחא דקדושת ביהכ"נ שהיא קדושה הפחותה איכא על כל דבר שמשתמשין בו לעניני קדושה בביהכ"נ ולכן כיון שאף שהוא תשמיש דתשמיש הוא עכ"פ תשמיש לדבר קדושה הנמצא בביהכ"נ הויא עליו בהכרח לכה"פ קדושה הפחותה דקדושת ביהכ"נ.

ועיין בהג"א פ' בני העיר סימן ג' ובר"ן שם בשם הירושלמי דכל כלי ביהכ"נ אף הספסלים יש להם קדושת ביהכ"נ אף שאין משתמשין לשום דבר קדושה, אך אולי איירי במחובר להבנין. ובקה"ע פי' שהוא הספסל שלפני הארון עיי"ש והטעם הוא משום שעושין בו תשמיש לעלות להארון להוציא משם הס"ת שאף שאין תשמיש זה להארון אלא להאנשים אבל כיון שהוא תשמיש מוכרח בביהכ"נ לצורך התפלה הוא בקדושת ביהכ"נ יותר מספסלים שעשוין לישיבה בעלמא בלא צורך מוכרח. ובתה"ד בפסקים בסימן רכ"ה משמע שכל ספסלים יש בהן קדושת ביהכ"נ, אך אולי דרכן היה במחוברין. עכ"פ בכל דבר שעושין בהם דבר השייך לתשמישי ביהכ"נ הוו בקדושת ביהכ"נ ולכן גם הפרוכת אף שמצד תשמישו אין עליו קדושה יש עליו עכ"פ קדושה דביהכ"נ שזה יש על כל דבר שמשתמשין בו איזה צורך בביהכ"נ. וזהו כוונת תירוץ המ"ב דלא גרע משאר כלי ביהכ"נ שדינם כביהכ"נ, והוא משום דקדושה הפחותה דביהכ"נ יש על כ"ד שמשתמשין בו עניני ביהכ"נ.

עכ"פ איך שנימא בטעם קדושת המקום של בית הכנסת אין זה במקום הארון שמקום הארון אין בו קדושת הארון אלא קדושת ביהכ"נ וליכא בזה משום שינוי קדושה וא"כ אף בלא מכירה דזט"ה במעמד אנשי העיר היו רשאין לשנות. אך שיש מקום לאסור אף בלא שינוי קדושה מהא דקרש שזכה להנתן בצפון לעולם בצפון שהביא המג"א סימן ח' סק"ו שאף שהקדושה דכל הרוחות היתה שוה מ"מ היה אסור לשנות, וא"כ ה"נ אולי אותו המקום שזכה שיהיה עליו הארון יש להיות עליו לעולם. אבל כיון שיש צורך בזה כמו להגדיל ביהכ"נ או אפילו לנוי בעלמא מסתבר שיש להתיר, דהא אף להמקפידין בטלית שיהיה תמיד צד שהיה למעלה למעלה, מודים שאם נקרע למעלה ורוצה להפוך ממטה למעלה מותר כדאיתא בסדור הגר"י יעבץ, ופשוט שהוא אף בלא נקרע ממש שאין ראוי ללבישה אלא שאינו נוי כ"כ כשיהיה צד הקרוע למעלה או אף כשיתקנו בטלאי אינו נוי כ"כ למעלה רשאי לשנות ולכן גם הכא כיון שיש צורך בזה אף רק צורך נוי בעלמא נמי רשאין.

וטוב להחמיר בשביל זה למכור המקום לאלו הרוצים שיהיה המקום פנוי או לאלו הרוצים לשבת שם דאף שזכה המקום שיהיה עליו הארון לא עדיף מעצם ביהכ"נ שזכה שיהיה שם ביהכ"נ ואיכא בו גם טעם זה ומ"מ נמכר ונתחללה קדושתו על המעות אלמא דמועיל החלול והמכירה על המעות גם שלא ליאסר מדין זה דזכה, לכן גם הכא יכולין למכור ע"פ זט"ה שהם הגבאים ואף בלא מעמד כל בני הכנסת. והמעות יש לסמוך בזה שהוא רק לחומרא בעלמא אהיש מתירין בסימן קנ"ג סעיף ד' שמותר להשתמש בהם גם לקדושה אחרת כיוצא בה שהוא לצורך תיקון ביהכ"נ שהוא אף לצורך תיקון מקום החדש להארון. ואם צריכין גם לקדושה יתירתא כמו לתקן הארון גופיה ולתקן ס"ת, טוב יותר לעשות זה בדמים אלו מצד מהיות טוב להחמיר גם בזה כהיש אוסרין לקדושה כיוצא בה. ידידו מוקירו ומברכו בחג כשר ושמח, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה