אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ב· הרב משה פיינשטיין

סימן מה

סימן מד

בענין מכירת ביהכ"נ לתיפלה איך הוא צריך למחות כ"ב תמוז תשכ"א. מע"כ ידידי הרה"ג ר' ישראל פלאם שליט"א.

הנה בדבר מכירת ביהכ"נ לתיפלה איני רואה היתר כי יש לזה דין דארבעה דברים שאם מכרו אף ביהכ"נ שיכולין למוכרו ע"י זט"ה לבד שלא במעמד אנשי העיר הא אסור לצורך הד' דברים לכו"ע כדאיתא במגילה דף כ"ז מצד מאיסותן וכ"ש לתיפלה שאסור. ולמכור לסרסור שברור שימכור לתיפלה הרי הוא כמוכרין הן עצמן לתיפלה, דהא הדמים מוכיחין שהוא לוקח למכור לתיפלה דלא היה נותן סך גדול שרוצין כשלא יוכל למכור לתיפלה. וגם יתוסף איסור דלפני עור. ואף אם ימכרו לו בזול ויבטיח שלא ימכור לתיפלה אין להאמינו שודאי ימכור לתיפלה כיון שיש חלוק גדול בהמקח. ואף בזט"ה במעמד אנשי העיר שלהד' דברים איתא ברמב"ם פי"א מתפלה הי"ז שיכולין למכור וכן פסק הש"ע בסימן קנ"ג סעיף ט', איתא בבאור הלכה שכמה ראשונים סברי כהראב"ד שהביא הכ"מ שאוסר למכור לד' דברים אלו אף בזט"ה במעמד אנשי העיר ולכן הוא ספקא דרבוואתא שיש להחמיר. ולתיפלה אפשר לכו"ע אסור משום דהוא גנאי יותר גדול, וגם הוא עונש כדאיתא ביבמות דף צ"ו שעל מה שנקרע ס"ת בחמתו אר"י בן קיסמא תמה אני אם לא יהיה ביהכ"נ זו ע"ז עיי"ש, ועל הד' דברים לא מצינו שהוא עונש.

אבל מה ששואל כתר"ה אם מחוייב להלחם עם המעמבערס בדרכים קשים ולסתור המכירה לתיפלה, הנה אם הוא בזט"ה במעמד אנשי העיר שלרמב"ם וש"ע מותר למכור גם להד' דברים, אף שאפשר שלתיפלה יהיה אסור גם לדידהו, מ"מ כיון שלא מצינו זה בפירוש אפשר אינו חמור מהד' דברים כיון שהטעם הוא דפקעה קדושה לגמרי מן המקום כדאיתא במ"ב [סי' קנ"ג] ס"ק נ"ו וציין לרש"י שהוא [מגילה] בדף כ"ו ד"ה אלא, לכן גם לתיפלה שגרוע אולי ג"כ אין אוסרין כיון שלא מצינו בפירוש שיש עוד דין בדבר שחמור מהד' דברים. ולכן אף שודאי צריך כתר"ה לומר להם שאסור למכור לזה כיון שהוא ספקא דדינא, מ"מ כיון שהוא הפסד גדול שבכל מחלוקת דרבוואתא יש לסמוך על הצד שמיקל אף כשהוא יחיד גם להש"ך אם הוא איסור דרבנן כדאיתא בש"ך יו"ד סוף סימן רמ"ב בהנהגת הוראות או"ה, ואף שבכאן הא מסתבר שגם להרמב"ם והש"ע אסור שלכן יש לכתר"ה לומר להם שאסור, מ"מ כיון שאינו מפורש דין זה אין כתר"ה מחוייב יותר וא"צ ללחום בזה ודי במה שיאמר להם שאסור לבד.

אבל אם מכרו הזט"ה בלא מעמד אנשי העיר, או שלא היה בהסכם כל הזט"ה אלא בהסכם הרוב, שאף שאיתא בבה"ט ס"ק י"ח דאזלינן בתר רובא בזט"ה, הא אין זה מעיקר הדין דבבירורי קהל מפורש ברמ"א חו"מ סימן י"ח סעיף א' דאין הולכין אחר הרוב עיי"ש, אלא מצד שנהגו כן כדאיתא בבאור הלכה ד"ה וה"ה ולכן הוא רק ברוב הענינים שמצוי לידון ע"ז, שע"ז נהגו אבל על המכירה שלא מצוי כלל היה מסתבר שלא הוי בכלל המנהג וצריך דוקא שיסכימו כל הזט"ה כמו שהוא מדינא, אך מבה"ט ובאור הלכה שאיירי במכירה הרי סברי דגם למכירה אזלינן בתר רובא, וצריך לומר דעל מכירה באופן המותר סברי דג"כ הוא בכלל המנהג, והבה"ט אף שקאי על הש"ע [סי' קנ"ג] בסעיף ט' שהוא גם להתיר במכירתן להד' דברים הוא לשיטת הש"ע שמתיר למכור גם לזה בזט"ה משום שנפקע הקדושה, אבל לדינא דידן שהוא ספקא דדינא שיש למיזל לחומרא שאף אם נימא שיש מקום להקל מכיון שהוא הפ"מ לסמוך על דעת המתירין, ודאי אין מכירה כזו בכלל המנהג שכל הענינים הם בדברים מותרים ממש ולא בדברים שיש בהם איסורין ואף רק ספק איסורים. וגם הא מצינו שבדברים שיש למיזל גם מדינא בתר רובא בפאה רפ"ד דאפילו צ"ט אומרים לחלק ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה אף שהוא דבר שבהסכם כולן רשאין אף לכתחלה לומר לבוז, ומ"מ כיון שמעצם הדין הוא לחלק אין בזה דין דהולכין אחר הרוב, וא"כ כ"ש בכאן שאף אם יסכימו כולן הוא שלא כראוי לעשות ע"פ הדין שודאי אפילו אם אחד מעכב ואינו מניח למכור להד' דברים שאין לילך בתר רובא, וכ"ש כשרוצים למכור לתיפלה שאין לילך בתר הרוב. ואף שיש לדחות הראיה מפאה דהתם אולי משום שיש לו זכות לבוז שהוא חושב שלפניו טוב יותר בביזה מבחלוקה אין יכולין אף רבים לסלק זכותו אבל לשון המשנה משמע דהוא משום שאומר כהלכה ולא מצד זכותו יותר בביזה דאם מצד זכותו בביזה הי"ל לומר אפילו צ"ט אין יכולין לכופו ולכן משמע שמצד זכות היה תלוי בשומת בקיאין שיאמרו שאינו זכות לו והוא טועה בכחו ולכן היו יכולין לכופו אבל מכיון שאמר כהלכה שומעין לו וא"כ יש למילף גם לכל מקום כמו בכאן שאין לילך בתר הרוב כיון שהאחד אומר כהלכה כדכתבתי.

ולכן כשלא היה הסכם כל הזט"ה, ואף בהסכימו כולם אם לא היה במעמד אנשי העיר יש לכתר"ה לעשות כל מה שבידו לבטל המכירה. אבל אם יודע בברור שלא יועילו דבריו ומעשיו אינו מחוייב ויכול לסמוך על דעתו שלא יועילו ואין לו לחוש שמא טועה כיון דהוא מלתא דרבנן ואמרינן מוטב שיהיו שוגגין. ואף בדבר המפורש בתורה אם הוא לרבים איתא ברמ"א סימן תר"ח סעיף ב' שלא יוכיח אלא פעם אחת כשיודע שלא ישמעו אליו עיי"ש, אבל מסתבר שבזה צריך לעיין היטב עד שידע בברור גמור שלא יועילו דבריו. וזהו פירוש לשון ואם יודע שאין דבריו נשמעין לא יאמר ברבים להוכיחן רק פעם אחת שבמ"ב סק"ח הקשה בשם אחרונים שאינו מדוקדק דעד עכשיו ג"כ מיירי בהכי, אבל הוא לומר שבכאן שהוא דאורייתא צריך לידע בברור גמור דיש לו להתבונן טובא שמא הוא טועה במחשבתו, משא"כ ברישא שהוא בדרבנן או אף בדאורייתא בדבר שאינו מפורש אין לו לחוש שמא טועה אלא דאם סובר בדעתו שודאי לא יקבלו א"צ להוכיח.

ועיין במ"ב [סי' קנ"ג] ס"ק כ"ט בשם הרשב"א דאף שבקבלו עליהם א"צ דוקא שיהיו שבעה אנשים כמפורש בש"ע שם, מ"מ בנבחרו סתם על צרכי העיר ולא אמרו שגם על ענין מכירה צריך דוקא שיהיו שבעה דאז יש להם רשות לכל דבר גם למכירה, ולכן כיון שלא נבחרו בפירוש גם למכירה אלא סתם לצרכי הקהל אם אין שם אלא הפרעזידענט [נשיא] והסגן והמזכיר אין להם כח ז' טובי העיר אבל אם יש גם דירעקטארס הנקראים להמיטינגען ואומרים דעתם והם משבעה ויותר יש להם כח זט"ה.

וטעם מעלת במעמד אנשי העיר יעיין כתר"ה בספרי אגרות משה על או"ח שבארתי בטוב טעם. ידידו, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה