אגרות משה אורח חיים ב· הרב משה פיינשטיין
סימן מא
בענין בימה באמצע ח' אדר ראשון תשכ"ב. מע"כ הנכבד מר לעאן מילער נ"י.
בדבר הבימה אם צריכה להיות באמצע ביהכ"נ ממש או שיש להתיר גם לעשותה מחובר למקום הגבוה ששם עומד ארון הקודש, הנה לטעם הרמב"ם פי"א מתפלה ה"ג שהוא כדי שישמעו כל העם קה"ת יש להיות באמצע ממש וכן איתא ברמ"א סימן ק"נ סעיף ה', אבל כתב הכ"מ שלכן בבתי כנסיות קטנים שנשמע גם כשהבימה היא בסוף ביהכ"נ רשאין לעשות גם שם כי אין זה ענין חיוב אלא לפי גודל ביהכ"נ. אבל משמע שבבהכ"נ גדול צריך לעשות באמצע שהוא במקום שנשמע קה"ת לכל העם במקום שהם יושבים ולא יועיל מה שיבטיחו כל הקהל להתקרב להבימה שיעמידו בסוף ביהכ"נ בשעת קה"ת כי אין לסמוך ע"ז ויש לחוש שיתעצלו מלהתקרב להבימה ויגרום זה שיעברו על מצות קה"ת והוא ממילא חיוב שיעשו בביהכ"נ גדול דוקא באמצע שהוא במקום שאפשר לכל אחד לשמוע קה"ת ממקומו. ובמדינה זו יש לחוש שיביא זה שיעברו על איסור מייקרעָפאָן [רם קול] בשבתות וימים טובים כידוע שנפרץ זה בהרבה בתי כנסיות גדולים וגרם זה מחמת שלא עשו הבימה באמצע ואין יכולין הרחוקים לשמוע קה"ת וחזרת הש"ץ ודרשת הרב.
ובחת"ס או"ח סימן כ"ח איתא עוד טעם מסברתו דהבימה הוא כמו מזבח הפנימי, ותמוה מש"כ למזבח הפנימי שהרי שני הדברים שדמי למזבח משום ששם קורין פרשת קרבנות ומה שמסבבים בחג הסוכות כמו שסבבו המזבח היה זה במזבח העולה והי"ל לומר שדמי למזבח העולה שהיה באמצע העזרה ועוד יותר מצומצם ממזבח הזהב שבהיכל, ואם מפני שהבימה היא בפנים ומזבח העולה היה בעזרה ולא דמי לו, א"כ אין לדמות לשום מזבח אך אולי שם מזבח אחד הוא וצ"ע בטעמו, אבל עכ"פ לטעמו וכן איתא גם במשיב דבר שהוא דמי למזבח יש נמי לעשות באמצע שכן היה מזבח הזהב בפנים ומזבח העולה בעזרה. אבל מכיון שהוא רק מסברא בלא מקור נראה שמטעם זה אין להחמיר שיהיה מצומצם באמצע וסגי שיהיה לכה"פ משוך ממקום גבוה שנעשה לאה"ק מקום שיוכלו להקיף בריוח בלא דחק כי טעם הקפה יותר טעם ממה שקורין עליו באיזה שבתות דיני הקרבנות. אבל לקרב סמוך ממש למקום של הארון הקודש הוא אסור להחת"ס אף בביהכ"נ קטן. ואם הוא ביהכ"נ גדול שא"א לשמוע קה"ת כל אחד כשיושב במקומו מוכרחין לעשות באמצע שהוא במקום שיכולים לשמוע. ידידו, משה פיינשטיין.