אגרות משה אורח חיים ב· הרב משה פיינשטיין
סימן כח
איך הוא דין העמוד שנהגו שהש"צ עובר שם אם יש לזה מקור ואם שפיר עבדי אלו שמתפלל הש"צ על הבימה י"ט מנ"א תשכ"ג. מע"כ ידידי הרה"ג מהר"ר אפרים גרינבלאט שליט"א.
מה שנוהגין שהש"צ עומד בתפלתו אצל העמוד שאצל ארון הקדש אם יש מקור לזה, הנה במתני' ובגמ' איתא בכל מקום עובר לפני התיבה, וצריך לידע מה זה תיבה והיכן היה עומד. ובתענית דף ט"ז הוא כמפורש שהיא תיבה שמונח שם ס"ת שהרי קורא אותה כלי צנוע ואם היה זה עמוד לבד דאין בה קדושה יתירתא מקדושת ביהכ"נ לא היה שייך לקרא אותה בשם חשיבות זה, ור"ז לא היה מזדעזע בכוליה גופיה בהנחת האפר על העמוד שלא שייך להס"ת, אלא ודאי שהוא הכלי שמונח שם ס"ת ולכן שייך להחשיב נתינת האפר מקלה עליה לרמז עמו אנכי בצרה שיזדעזע ר"ז בשביל זה. ובמגילה דף כ"ו לפרש"י קרי רבא תיבותא לאה"ק, ובמג"א סימן קנ"ד ס"ק י"א נמי כתב דבתיבה הס"ת מונח בו תמיד, אבל מביא מהמרדכי לפי פירוש מחצה"ש שלתיבה אין בה קדושת אה"ק ממש דמשוה התיבה לארון הבנוי בחומה שלא נעשה לכבוד אלא לשמירה אך מ"מ איכא קדושה יתירתא ועדיפא מכורסיא שאין נותנין הס"ת שם אלא לפעמים, וכן משמע בר"ן שכתב דקדושת תיבה חמירא שמצניעין בתוכה ספרים ולא אמר שנעשית לכבד הס"ת.
והנה הפמ"ג פליג על המג"א וסובר דבארון הבנוי בחומה אין בו קדושה יתירתא כלל אלא קדושת ביהכ"נ וכן הא משמע מהמרדכי לדינא בארון הבנוי בחומה, אבל יקשה עליו מש"כ המרדכי בשם הר' יצחק מווינא להוכיח שאין קרוי אה"ק אלא אותו שעשוי כמין ארגז ולכבוד ולא לשמירה תדע דרבא קרי ליה תיבה אלמא דבכה"ג לא מיקרי אה"ק עיי"ש הרי משוה אותם והתיבה הא יש בה קדושה יתירתא כהמג"א כפי שמפרש במחצה"ש. וצריך לומר דמה שעשוי לשמירה ולא לכבוד עושה שאין עליו חשיבות דאה"ק אבל מ"מ כיון שהספרי תורה מונחים שם יש לו בהכרח קדושה, וכדחזינן מכורסיא ומפריסא בגמ' שלא נעשו לתשמיש שיעשם קדושים ומ"מ כיון שלפעמים מניחים עליהם הס"ת הם קדושים אף שהפעמים שמניחים עליהם הס"ת אינו לכבוד, דהכבוד הא הוא לפרוס מפה תחלה על הכורסיא כמו שעושין תמיד רק כשלא היה להם לפי שעה המפה מוכנת נותנין עליו הס"ת בלא המפה ומ"מ עשה הנחה זו דהס"ת קדושה על הכורסיא, וכן העייפי ליה דפריסא תחת הס"ת נמי משמע שאינו לכבוד הס"ת דא"כ היו עושין כן תמיד, אבל הוא משום אריכות הפריסא שלפעמים כופלין האריכות תחת הס"ת, שמ"מ כיון שהס"ת מונחת עליה עושה בה קדושה, ולכן כ"ש בתיבה שהס"ת הם תמיד שם שאף שהם שם לשמירה יש להס"ת לעשות עליה קדושה בדין תשמיש קדושה. אבל קדושה הגדולה שיש לאה"ק שנעשה לכבוד ואסור למיקרי לו בשם ארון לבד וה"ה שאסור לקראו בשם תיבה לית ליה כיון שמונחים שם רק לשמירה, ולכן מזה שקראו רבא תיבותא הוכיח המרדכי שאינו בחשיבות אה"ק אף שמונחים בו הספרים תמיד.
ונוגע זה לארון הבנוי בחומה דאם היה הכלי שמונחים שם הס"ת לשמירה ג"כ בשם אה"ק היה הארון הבנוי בחומה ג"כ בהקדושה אף שהוא בנוי בבנין בכותלי ביהכ"נ ולא היה נבטל לגבי הבנין שאין עליו רק קדושת ביהכ"נ כיון שהוא בשם אה"ק שעדיף משם ביהכ"נ, אבל כיון שאין עליו קדושת אה"ק אף אם היה כלי כארון ותיבה ממש מטעם שאינו לכבוד ורק מחמת שהס"ת עכ"פ מונח שם נעשה בקדושה לא שייך זה בבנין, שכיון שאין עליו חשיבות שם אחר רק כחדר ואינדרונא שבבית הכנסת שנבטל להבנין לכן לא מתחלק מקום זה להעשות עליו קדושה יותר מעל כל הבנין. ועיין בבאור הלכה סעיף ג' ד"ה אבל שכתב בעצמו סברא זו, והוא באמת מוכרח לפרש כן בהמרדכי אליבא דהפמ"ג.
עכ"פ לכו"ע התיבה היא זו שמונחין שם ס"ת ולרש"י הוא אה"ק ממש. וא"כ הרי מפורש שהש"צ היה מתפלל לפני התיבה. אבל צריך לידע באיזה מקום היה עומד להסוברין דלא כרש"י שהם כמדומה רוב המפרשים.
והנה ברמב"ם פי"א מתפלה מפורש בה"ב שיש היכל שמניחים בו ס"ת שהוא בנוי בכותל הבית ברוח שמתפללין כנגדו באותה העיר. (ובנוי בכותל אולי הוא לאו דוקא כדי שלא יסתור לדברי המרדכי בשם הר"י מווינא, ואולי הוא בנין אחר אך נקבע בכותל כהא דמביא הפמ"ג שיש עושין כן שעושין ארון עץ תוך חלל החומה אך לא כתב שקובעין להבנין, ושמעינן מרמב"ם דאף שיקבעו להבנין הוא בשם וקדושת אה"ק שהוא ההיכל שקרא). ועוד הזכיר בה"ג שיש שם תיבה שיש בה ס"ת שמעמידין אותה באמצע, ופי' הכ"מ שהבאמצע הוא באמצע הבימה והוא בימת עץ קטנה שעליה מעמידין הס"ת בעת קריאת התורה, ובה שכתב הרמב"ם הוא בכוונת עליה, והוא השלחן שאנו קורין עליו שעומד על הבימה ובאמצע, וא"כ אינו כתיבותא שאמר רבא ששם הס"ת תמיד דלכן עדיף מכורסיא שהוא השלחן שלנו. ואולי מפרש הכ"מ כרש"י שתיבותא דרבא הוא אה"ק ממש והכורסיא דאמר רבא היא התיבה שברמב"ם לפירוש הכ"מ. ואח"כ בה"ד כתב הרמב"ם ובעת שש"צ עומד לתפלה עומד בארץ לפני התיבה ופניו לפני הקדש כשאר העם, ולפי' הכ"מ שהוא השלחן שקורין עליו קה"ת הרי הוא באמצע הבימה ואם הש"צ הוא לפני התיבה הרי עומד על הבימה ולא בארץ, ודוחק לומר שהש"צ היה עומד בארץ אחורי הבימה נגד השלחן שקראו תיבה ונגד הקדש שהוא אה"ק שהרמב"ם קראו היכל. וצריך לומר להכ"מ דסובר דהיו לוקחין התיבה שהוא השלחן מעל הבימה ומעמידין אותה נגד אה"ק ורק בשעת קה"ת היו מעמידין התיבה שהוא השלחן על הבימה באמצע. ולפי' זה מפורש שעל הבימה לא היה יכול הש"צ להתפלל, דאם היה רשאי להתפלל שם היו יכולין להשאיר שם התיבה שהוא השלחן בקביעות ויתפלל שם אלמא שעל הבימה לא היה רשאי, ולכן מכיון שצריך להתפלל גם לפני התיבה הוכרחו להורידו מעל הבימה ולהעמידו נגד ההיכל כדי שיתפלל שם הש"צ.
אבל פירוש זה דחוק טובא, דהרי פירוש תיבה שברמב"ם הוא שלא כפירוש תיבותא שאמר רבא, וגם לדחוק לשון בה לפרשו בכוונת עליה, וגם הא לא הוזכר ברמב"ם באיזה מקום הוא עומד שלא בשעת קריאה, רק שנצטרך לידע זה ממה שכתב שעומד לפני התיבה ולפני הקדש ושהוא עומד בארץ, ולא היה לו לרמב"ם לסתום דבריו ולסמוך רק על רמזים. ומשמע קצת שחזר בו הכ"מ מפירוש זה שהרי בב"י לא כתב זה. ולכן אולי יש לפרש דהתיבה היא נמי שיש בה ס"ת תמיד והם לשמירה כפ"מ שמבואר במרדכי בשם הר"י מווינא בעל האו"ז ולפני תיבה זו היה מתפלל הש"צ והוא היה עומד באמצע הכותל של הצד שמתפללים כנגדו דכיון שהש"צ מתפלל שם צריך שיהיה באמצע שאפשר, כי באמצע ביהכ"נ ממש לא היה אפשר ששם הבימה והוא אינו יכול להתפלל על הבימה, וגם צריך שלא יהיה רחוק מן הכותל מאחר שכל העם צריכים לישב גם כלפי התיבה ואם התיבה היתה עומדת רחוק מן הכותל לא היו העם יכולין לישב אלא בחצי ביהכ"נ התחתונה ואיזה תועלת היה אז במה שהבימה באמצע כיון שאין זה באמצע העם, ולכן מקומו הוא לא רחוק מן הכותל אבל באמצע הכותל כמו שהוא אצלינו שמקום שהש"צ מתפלל הוא באמצע המזרח, וההיכל סובר הרמב"ם שאין הכרח שיהיה באמצע אלא שיהיה ברוח שמתפללין שהוא אצלינו במזרח בכל מקום שהוא אף סמוך לדרום ולצפון שלכן לא כתב עליו שיהיה באמצע רק שיהיה באותו הרוח שמתפללים נגדו, והתיבה לא יהיה ממש סמוך לכותל משום שצריך שתהיה התיבה כלפי ההיכל כגירסתו בתוספתא, ואף שאינו כלפי ממש מאחר שההיכל הוא לפעמים שלא באמצע והתיבה היא לעולם באמצע, מ"מ נחשב זה כלפי ההיכל כיון שהיא עומדת באופן שההיכל הוא סמוך לכותל ממש דלהרמב"ם הוא קבוע להכותל שאי אפשר להיות אם הוא מרחוק והתיבה היא אחר גמר משך ההיכל במדה, וכמו שנחשבים כל העם שפניהם כלפי הקדש שהוא ההיכל אף שיושבין בכל ביהכנ"ס שהוא גם לצדדין.
ולהמג"א והט"ז בשם הלבוש בסימן ק"נ שכתבו שאסור לישב בין הבימה ובין ההיכל הרי לא היו כלל יושבים נגד ההיכל ממש, ומ"מ נקרא שיושבים העם כלפי ההיכל, והוא משום שיושבים אחר שכבר נגמר משך ההיכל מהכותל ולפנים, לכן גם הבימה נקראת שהיא כלפי ההיכל אף באופן שהיכל אינו באמצע והבימה היא באמצע. ונמצא שבעת שעומד הש"צ להתפלל הוא לפני התיבה שהוא לא רחוק מהכותל רק כפי משך ההיכל והוא עומד בארץ כפשטות לשון הרמב"ם, והעם היו רחוקים מן הכותל משך אה"ק ומשך התיבה, רק הזקנים ישבו אצל הכותל וזה נקרא אחוריהם כלפי ההיכל אף שנגד ההיכל ממש לא ישבו אף הזקנים להמג"א והט"ז בשם הלבוש שהרי כתב המג"א בלשון אסור לישב ולשון זה הוא לכל אדם.
וזהו לכאורה פירוש הנכון ברמב"ם. עכ"פ גם לפ"ז התפלל הש"צ לא על הבימה אלא אצל התיבה שהיה לא רחוק מן הכותל. אך לפי' הכ"מ מוכרחין לומר שהוא איסור לש"צ להתפלל על הבימה כיון שבשביל זה הוכרחו להוריד את התיבה מעל הבימה, ולמה שפירשתי ראיה רק שלא התפללו על הבימה אבל אפשר אינו מצד האיסור אלא משום שצריך להתפלל לפני התיבה ששם איכא ס"ת ומקום התיבה היה לא רחוק מן הכותל.
והנה הב"י סימן ק"נ הביא ממהר"י אבן חביב שתיבה והיכל וארון ומקום הקדש אחד מהם, ולא ניכר מדבריו למי הוא מפרש כן, ואולי פירוש עצמו הוא, והוא כרש"י שתיבותא דרבא הוא אה"ק, ולפירושו היה הש"צ עומד לתפלה לפני אה"ק וכן הוא מסתמא גם לפרש"י, וג"כ אינו על הבימה, אבל ג"כ לא מצד איסור אלא משום שאה"ק הוא סמוך לכותל, וכן הוא מסיק גם להטור וכלפי התיבה שבטור מפרש שהוא כשמוציאין את התיבה לרחוב בתעניות, ומתחלה פי' להטור שקורא לבימה תיבה ופי' שלפ"ז יורד לפני התיבה אין הפירוש שעומד שם בשעת התפלה אלא שיורד מהבימה שקרא שם את התורה לילך אל מקום נמוך שהוא על הארץ בשביל ממעמקים קראתיך, אבל לא אמר שהיה מקום מסוים, ולשון לפני התיבה הוא שהלך לפניה, אך לבד שהוא פירוש דחוק דחהו משום דכיון דתיבה היא הבימה שהיא באמצע איך אמר שיושבים העם כלפי ההיכל וכלפי התיבה הא היושבים בינה ובין ההיכל, כוונתו לא ממש שזה הא אסור להלבוש, אלא היושבים לצדדים בחצי הבית העליונה הרי אינם כלפי התיבה שהיא הבימה, ולכן חזר בו ופי' דברי הטור כשיטתו וכלפי התיבה שבטור הוא ברחוב בתעניות. והוא דחוק טובא וכוונת הטור נראה שהוא כדבארתי להרמב"ם. ומה שכתב על הרמב"ם ונצטרך לומר כי אע"פ שהתיבה באמצע אין רשאין לישב בינה ובין ההיכל כדי שלעולם יהיו פני העם כלפי הזקנים וכלפי הקדש עיי"ש, הרי משמע דמפרש ברמב"ם שהתיבה הוא כלי אחר שלא כפי' עצמו והיא באמצע ביהכ"נ ולא על הבימה דאם על הבימה כפי' הב"י לא שייך שיהיה הש"צ בארץ, וזה תמוה טובא דאם לא היו רשאין לישב למעלה מהתיבה הרי כל העם נמצא שישבו בחצי ביהכ"נ התחתונה, ואיזה תועלת יש במה שהבימה באמצע, ודוחק לומר שהוא בשביל הזקנים שישבו אצל הכותל, ובכלל לאיזה צורך יהיה חצי ביהכ"נ ריקן וגם הא בטור לא רצה לפרש כן ודחה בשביל זה פירושו הראשון, ופלא דמשמע שהב"י הסכים לו שהעתיק רק דבריו ולא השיג עליהם ולא הביא אף פירוש עצמו שפי' בכ"מ. וצע"ג כוונה דמהריב"ח.
והב"ח פי' נמי שהיכל ותיבה הם שני דברים דהיכל הוא אה"ק ותיבה היא שיש בה ס"ת אחת ונעשית כדי שהש"צ ירד לפניה להתפלל והוא דלא כהמרדכי שהס"ת היו נתונים שם לשמירה, וצריך לומר בטעם הב"ח דמה שלא הוי להתיבה חשיבות אה"ק ומשמע שגם קדושתה פחותה מדמותר לקראה בשם תיבה כהוכחת המרדכי בשם הר"י מווינא, וגם מדחלקום לקרא לההיכל אה"ק ולזו רק בשם תיבה, ודוחק לומר שהוא משום דבהיכל איכא הרבה ס"ת ובתיבה רק ס"ת אחת, שהוא מטעם דתשמישו של היכל הוא רק לכבוד התורה והתיבה עיקרה הוא לתשמיש להש"צ לעמוד להתפלל שם והס"ת המונחת שם הוא ג"כ לצורך התפלה להזכירו לפני מי הוא עומד שהוא לפני מי שנתן את התורה, או שבזכות התורה יתקבלו התפילות, ולכן אין קדושתה כקדושת הארון. והיתה עומדת להב"ח בארץ סמוך להיכל ושם עומד הש"צ, ולא ידוע כוונתו במש"כ סמוך להיכל אם נגד ממש או סמוך גם בצדדים כמנהג הרבה מקומות שהעמוד להתפלל הש"צ היה סמוך להיכל לצד דרום ולא נגד ממש. אבל חזינן להב"ח שהיה צריך להיות ס"ת שם בשביל התפלה מה שלשיטות הראשונות אף שג"כ היה עובר לפני התיבה שהיו שם ס"ת אפשר שלא היו הס"ת אשר שם צורך לתפלת הש"צ ורק כיון שצריך לקבוע מקום להש"צ קבעו אצל התיבה שהיא כלי חשוב ביותר קדושה משום שמשמש לס"ת. ולהב"ח נמי ליכא ראיה שיהיה אסור להתפלל על הבימה דאפשר משום שהבימה היא מקום לקה"ת על השלחן לא העמידו שם התיבה לתפלה וממילא כיון שצריך להתפלל לפני התיבה הוכרח לירד מהבימה להתפלל במקום שהתיבה עומדת. ורק לפי' הכ"מ הוא איסור, וגם בפי' מהריב"ח שהביא הב"י הוזכר שירד מצד ממעמקים קראתיך. אבל אף לכל הפירושים חזינן שאף בזמן התנאים וכל הדורות לא התפללו על הבימה אלא לפני התיבה שהיה בארץ בכותל המזרחי שמתפללין לנגדו במקומותינו ורחוק מן הכותל כשיעור משך אה"ק וממילא יש גם לנו לעשות כן ולא לשנות ממה שנהגו כל הדורות.
אבל מה שיש לעיין שהרי זה מאות בשנים שלא היו יורדין לפני התיבה שיש בה ס"ת ויש בה קדושה יתירתא, אלא לפני עמוד בלבד שאין שם ס"ת ואין לו קדושה יתירתא, ולהב"ח ודאי תמוה כיון שהוא סובר דהס"ת אשר היתה בתיבה היתה ביחוד לצורך תפלת הש"צ, אבל אף להסוברין דהיו שם הס"ת לשמירה נמי עכ"פ שינו שלא מצריכין תיבה שיש בה קדושה יתירתא ואף לא השלחן שהיא הכורסיא שג"כ יש בה קדושה יותר אלא עמוד בלבד שאין בו אלא קדושת ביהכ"נ אך שהעמידוהו סמוך להיכל כמו שהיתה התיבה עומדת, ולא ידוע לנו טעם על השינוי. וא"כ אולי יש קצת לומר דלהתפלל על הבימה לפני השלחן שיש בו יותר קדושה דהיא כורסיא דבגמ' והוא גם נגד ההיכל בבתי כנסיות שלנו, לא יתחשב זה לשינוי גרוע מהשינוי ששינו להתפלל אצל עמוד שאין בו קדושה יתירתא מכל ביהכ"נ, כיון דג"כ הוא רק שינוי אחד מבתחלה ומ"ש שינוי זה מזה. ומצד האיסור להתפלל במקום גבוה שבר"ס צ' הא רוב הבימות שעושין עתה איכא בהן ד' על ד', וגם הרי הם מוקפים מחיצות שאף בפחות מדע"ד מותר דהוי כעליה כדאיתא בסעיף ב', וגם בכוונה להשמיע לצבור כתפלת הש"צ הא איתא שם בסעיף א' שמותר. וגם אולי כיון שהקביעות יהי' שם להתפלל להש"צ אולי הוא כהשמש שמותר להתפלל על הבימה כדאיתא בפמ"ג בא"א שם סק"ג, אך יש לחלק דהשמש כל מקומו הוא שם אבל הש"צ יש לו מקום אחר וכל עלייתו על הבימה הוא רק להתפלל שאולי איכא גבהות, אך מצד טעמים הראשונים אולי יש מקום להתיר, בזמננו שאין עוברין לפני התיבה שלא כמנהג חז"ל ודורות הקודמים.
אבל מ"מ למעשה יש להשתדל שלא ישנו מכפי כל הדורות אף שאין בזה איסור ברור ויעשו עמוד סמוך להיכל כמנהג כל בתי כנסיות שבדורות שלפנינו ובפרט שבביהכ"נ זה עשו כן זה חמשים שנה לכן אינו מן הראוי לשנות, אבל אם יודע כתר"ה שלא ישמעו לו אינו מחוייב למחות בזה ורשאי להתפלל שם.
ובאחד שמוכרח לאכול בשבת בקר לפני התפלה מצד חולשתו אם צריך לקדש תחלה, הנה בבאור הלכה סימן רפ"ט כתב שפשוט דצריך לקדש מתחלה, אף שלכאורה אין זה פשוט כל כך דאולי לא תקנו רבנן לקדש אלא כשהוא זמן סעודה לכל, ולא כשבעצם אינו עתה זמן סעודה כיון שהוא קודם התפלה שאסור לאכול ורק שהוא מותר מצד שהוא חולה וחלש דבזה לא תקנו וכן היה מסתבר יותר וצ"ע בפשיטותא. אבל עכ"פ למעשה כבר הורה זקן ויש לו לקדש תחלה. והנני ידידו, משה פיינשטיין.