אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים ב· הרב משה פיינשטיין

סימן כו

סימן כה

בענין מקום נמוך לתפלה, ובחולה שצריך לאכול קודם תפלת שחרית אם צריך לקדש בשבת ב' אלול תשכ"ג. מע"כ ידידי הרה"ג מוהר"ר אפרים גרינבלאט שליט"א.

הנה במה שעמד כתר"ה בסתירת הרמב"ם פ"ד מתפלה שבה"ו כתב שיעמוד במקום נמוך ובה"ז כתב לא יעמוד במקום גבוה ג' טפחים או יותר, ודאי מוכרחין לומר דמקום נמוך הוא למעלה ולחשיבות יותר ועל מקום גבוה ג"ט הוא איסור כדהבאת מכתב סופר. ומה שהש"ע לא כתב הא דלכתחלה צריך שיהא במקום נמוך, לכאורה הוא פשוט משום דהרי"ף והרא"ש השמיטו זה בברכות [דף י'] בין ממאמר ריב"ח משום ראב"י ובין מהברייתא, וא"כ סברי שא"צ מקום נמוך אף למעלה והממעמקים הוא רק שלא יהיה גבוה משאר הבית בין בביתו בין בביהכ"נ, ועיין במעיו"ט שהממעמקים הוא רק לאפוקי מקום גבוה כמו המעלות והיינו בקרקע שוה שהוא עמוק כנגד המעלות. וא"כ הוא כהכלל שנקט הב"י שפוסק כשנים מאלו השלשה פוסקים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש וכיון שבכאן הם הרי"ף והרא"ש נגד הרמב"ם פסק כמותם. (ובמעיו"ט איתא שגם ברמב"ם ליכא הא דצריך שיהיה מקום נמוך ואישתמיט מיניה הא דכתב הרמב"ם בה"ו שיעמוד במקום נמוך).

ועיין בתענית דף כ"ג בעובדא דר' יונה אבוה דר' מני כי הוה מיצטריך עלמא למיטרא והוצרך למבעא רחמא אזיל וקאי בדוכתא עמיקתא דכתיב ממעמקים קראתיך, ונהי שאין ראיה לדינא שצריך להתפלל כל תפלה במקום נמוך שהרי משמע שרק תפלה זו דבעת עצירת גשמים הלך למקום עמוק ולא בכל תפלותיו שבכל יום שאם היה עושה כן בכל תפלותיו לא היה לו להזכיר כיון שלא הוי זה חדוש, וגם בעצירת גשמים נמי לא מצינו זה אלא על ר' יונה אבוה דר' מני ולא על אמוראים אחריני שהתפללו על הגשמים המוזכרים שם, וא"כ הוא אדרבה קצת ראיה להיפוך דבכל תפלה אין צורך לזה אף למעלה ולשאר אמוראי אף לגשמים אין מעלה במקום נמוך. אך ראיה גדולה ליכא משום דאפשר דכיון דהטעם דממעמקים הוא להראות הכנעה יותר מדחזינן שעל מקום גבוה הוא כמראה גבהות הוי במקום נמוך כמראה הכנעה ובעת צרה כעצירת גשמים הוא נכנע ביותר מפני הצרה, ולכן הוצרך לומר שר' יונה אף בעצירת גשמים התפלל במקום עמוק ואמוראי אחריני אף שג"כ התפללו כל תפלותיהם במקום נמוך לא התפללו בעצירת גשמים במקום נמוך וזה אפשר יש לתרץ להרמב"ם שמצריך מקום נמוך למעלה בתפלה. אבל עכ"פ חזינן שפירוש הזכר לדבר מקרא דממעמקים הוא שיהיה המקום נמוך דלא כפירוש מעיו"ט, וא"כ ריב"ח משום ראב"י והברייתא דתנ"ה שהזכירו קרא דממעמקים הוא משום שסברי דבכל תפלה יש מעלה להתפלל במקום נמוך ממש ולא סגי בזה שהמקום שוה ולא גבוה מכל הבית.

וצריך לומר כמשמעות לשון הרי"ף והרא"ש דלא גרסי כלל בגמ' תיבות אלו, אלא במקום נמוך ויתפלל, לא שהשמיטו מלשון הגמ' מחמת שלא סברי זה, שהרי יש עוד שינוים מלשון הגמ' לגירסתנו שהם כתבו בלשון ריב"ח משום ראב"י מנין למתפלל שלא יעמוד על מקום גבוה ויתפלל שנאמר ממעמקים ובגירסתנו לא נאמר לשון זה אלא ואריב"ח משום ראב"י אל יעמוד אדם וכו' שנאמר ממעמקים וכן בתנ"ה איתא בלשונם ברי"ף מנין למתפלל שלא יעמוד לא ע"ג כסא ולא ע"ג ספסל ולא ע"ג מקום גבוה ויתפלל לפי שאין גבהות לפני המקום ואע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ממעמקים קראתיך וברא"ש איכא קצת שינוי שכתב בלשון התנ"ה המתפלל לא יעמוד ע"ג כסא ולא ע"ג מקום גבוה ומסיים כגירסת הרי"ף ובגירסתנו הוא לא יעמוד אדם לא ע"ג כסא ולא ע"ג שרפרף ולא במקום גבוה וכו' שנאמר ממעמקים קראתיך וליכא שהוא רק זכר לדבר לא בגמ' ולא בתוספתא פ"ג הי"ז, וא"כ משמע שלפניהם היתה בגמ' כגירסתם שלכן נמצא שהקרא דממעמקים נאמר לגירסתם רק על האיסור דמקום גבוה וקרקע שוה הוא כממעמקים כפירוש מעיו"ט ופליגי אר' יונה בפירוש ממעמקים. או שגם ר' יונה מפרש ממעמקים גם על קרקע שוה אך שר' יונה רצה להראות יותר הכנעה יותר מדינא והביא הקרא דממעמקים להוכיח דמקום נראה כהכנעה מדחזינן דעל מקום גבוה נראה כגבהות שאסור להתפלל ולכן רצה להתפלל ביותר הכנעה, שאף שלא הצריכו להראות הכנעה בזה בדין הכנעה שצריך האדם כשמתפלל דסגי בזה שכופף ראשו ופכר ידיה כרבא ור' כהנא בשבת דף י' ואיפסק כן ברמב"ם שם ה"ד ובש"ע סימן צ"ה ה"ב וה"ג, רצה ר' יונה בעת צרה להראות יותר הכנעה מכפי שאמרו בכל תפלה.

אבל ברא"ש דוחק לומר שהיה לו הגירסא כן בגמ' שהרי הטור היה לו הגירסא כגירסתנו שיתפלל במקום נמוך, וצריך לומר שהרא"ש כיון שסובר כהרי"ף שא"צ מקום נמוך העתיק לשון הרי"ף כגירסתו, שלא פליג עליו בדינא אף שהוא גורס כגירסתנו דצריך במקום נמוך, ועיין ברכות [דף ט"ז] ברא"ש שהעתיק לשון הברייתא ולא ע"ג שרפרף שהוא כגירסא שלנו בגמ' חזינן שהלשון דכאן הוא גירסת הרי"ף משום דפסק כותיה. והטעם שפסק כהרי"ף אף שגורס כגירסתנו הוא משום דבתוספתא ליכא הא דמקום נמוך לכן אף שיש לפסוק כהגמ' אבל מכיון שאין הגירסא בגמ' ברורה דהרי"ף לא גרס זה לא פסק דיש מעלה במקום נמוך. ואף הטור שנקט כלשון גירסתנו נמי לכאורה משמע שלא מצריך אף לכתחלה למעלה שיהיה במקום נמוך אלא שלא יהיה במקום גבוה, אך משום שגירסתו אינה כגירסא דגמ' בהתחלה דנקט מטה כסא ספסל שכן הוא בתוספתא לא כבגמ' דנקט כסא ושרפרף והוסיף אלא במקום נמוך כמו בגירסא דגמ' ומזה משמע דסובר דבעי מקום נמוך דלכן נקט לה אף שנקט גירסת התוספתא לרבותא לא זו אף זו כדפי' בב"ח שליכא זה בכסא ושרפרף, לכן צ"ע בשיטת הטור איך סובר לדינא.

והנה הראב"ד כתב בה"ז בדין בנין גבוה שיש בו ד' אמות על ד"א או שהיה מוקף מחיצות שמותר להתפלל שם מטעם שכתב הרמב"ם מפני שאין גבהו ניכר שהרי חלק רשות לעצמו, ובכלל זה אם יכול לירד למטה ולהתפלל ירד למטה ויתפלל, וכוונתו פשוט דנהי שאיסור דמקום גבוה ליכא מ"מ מעלה דמקום נמי ליכא שם ולכן כתב אם יכול לירד יש לו לירד כתב שאסור, וא"כ תמוה לכאורה מש"כ הכ"מ נראה מדבריו שגם הוא סובר שאין זה בכלל מקום גבוה וא"כ אפילו יכול לירד אינו צריך, שמשמע שהוא מתרץ דברי הרמב"ם מהשגתו, והא הרמב"ם נמי סובר דאיכא מעלה שיתפלל במקום נמוך וא"כ שפיר משיג הראב"ד דנהי שליכא האיסור דמקום גבוה מ"מ הי"ל לרמב"ם למינקט דיש לו לירד מצד המעלה דמקום נמוך, ואף שגם אחר שירד לא יהיה נמוך אלא בקרקע שוה מ"מ כיון שהוא רואה משם גם מקום הנמוך ממנו היה לו לירד ול"ד לעליה ממש שאין רואה משם מקום הנמוך. אך אפשר לא בא הכ"מ לתרץ דברי הרמב"ם אלא לפסוק הדין לשיטתו שפוסק כהרי"ף והרא"ש דליכא מעלה במקום נמוך, שלכן כיון שגם הראב"ד סובר דאין זה מקום גבוה א"צ לירד משום דלא סבר בזה כראב"ד ורמב"ם. אבל הוא דוחק דהכ"מ ברוב הפעמים לא בא לפסוק אלא לברר דברי הרמב"ם. ולכן נראה שמתרץ דהרמב"ם סובר דכמו שמועיל זה שחלק רשות לעצמו לסלק האיסור דבמקום גבוה כ"כ מועיל לענין המעלה דבמקום נמוך כיון דמקום הזה הוא קרקע שוה ואינו כלום מה שרואה גם מקום הנמוך ממנו.

ועיין במגדל עוז שמשמע נמי מדבריו שלהרמב"ם אין צריך לירד אף משום מעלה שהרי כתב שנהגו בכל הקהלות להתפלל ש"צ בבימה ובמגדל, וכוונתו שהוא ע"פ שיטת הרמב"ם דעל הבימה כיון שיש בו ד"א על ד"א או שמוקף מחיצות ליכא האיסור וליכא גם המעלה לירד כיון דשם ליכא מקום נמוך וגם כשירד יהיה קרקע שוה כל ביהכ"נ. ואף שלא מובן סוף דבריו ואין לסמוך על בעל מ"ע כדאיתא בש"ך חו"מ באיזה מקומות, מ"מ על מה שמעיד מן מנהג הקהלות בזמנו ודאי נאמן. אבל נראה דעל מקום גבוה פחות מג"ט נהי שליכא האיסור דמקום גבוה מ"מ מקום נמוך ודאי לא הוי ויסבור בזה כהראב"ד בבנין שאם יכול לירד ירד למטה ויתפלל. אך לדינא הא הש"ע לא פסק שאיכא מעלה במקום נמוך וגם הרמ"א לא הגיה כלום, ולכן אולי זהו הטעם שלא נהגו כמנהג שהביא המג"א, אף שמנהג המג"א שמקום הש"צ יש להיות נמוך איתא גם ברש"י ר"ה דף ל"ב שכתב על ירד ר"י בן ברוקה לפני התיבה לפי שמצוה להתפלל במקום נמוך קתני ירד, ועיין בהגהות הגרי"פ שכתב על המג"א שפי' כן בעצמו לשון ירד לפני התיבה שכן מפורש ברש"י ר"ה, מ"מ כיון שהש"ע והרמ"א סברי שאין צריך נוהגין כמותם. וממילא לא שייך כלל חומרת הראב"ד לירד מהבימה שיש בה ד"א על ד"א או שמוקף מחיצות וכן לא צריך לירד ממקום גבוה פחות מג"ט. ונשאר לדינא רק הנידון מצד שהמנהג שהש"צ יתפלל לפני העמוד שזה בארתי במכתבי הראשון שיש להשתדל שלא לשנות אך אם יודע שלא ישמעו לו אינו צריך למחות ויכול להתפלל שם, ולכן טוב שהשתדל כתר"ה ושמעו לדבריו ותבא לך ברכה.

והנה למה שהביא הכ"מ תשובת הרמב"ם על דין החלונות שצריך שיהיו במקום שמתפללין שהוא רק לתפלת היחיד ובבתי כנסיות ומקומות מיוחדים לתפלת הצבור אין להצריך בהם חלונות, אולי גם הא דמצריך במקום נמוך שג"כ נזכר באותה הלכה שנזכר שם דין החלונות הוא ג"כ רק כשמתפלל ביחיד כהא דהתפלל ר' יונה שהיה ביחידות, ועיין בפמ"ג בא"א סק"ד שכתב הטעם בחלונות משום שתפלת הרבים א"צ לזכיות כ"כ ומקובלת, ואף שטעם אחד שהוא של רש"י שהביא הוא כדי שיסתכל כלפי שמים ולבו נכנע, הרי דבצבור א"צ זכרון הכנעה כ"כ כבתפלת יחיד, ולכן גם מעלת יתרון הכנעה דבמקום נמוך נמי הוא רק ביחיד ולא בצבור. אך אולי רק הרמב"ם לטעמיה דהחלונות הם דוקא נגד ירושלים שהוא לזכור זכות ירושלים וביהמ"ק ביותר שלזה אין צורך בתפלת הרבים ולא לטעם רש"י שלהכנעה אין חלוק ואיכא מעלת מקום נמוך גם בצבור וכמנהג המג"א.

ובדבר הקידוש בחולה שצריך לאכול קודם שחרית נראה לע"ד להכריע דאם צריך לאכול פת אף שהוא רק פת הבאה בכיסנין שיש לו דין פת בקביעות סעודה צריך לקדש כהוראת המ"ב בבאור הלכה, ואם סגי לו במזונות מבושלין שבשום אופן אינם בדין פת לא יקדש, שהרי בכה"ג בלא היה לו כל השבת רק מינים אלו יש טעם גדול שלא היה צריך לקדש משום שלא יועיל אם לא נסבור כהמג"א סימן ער"ג ס"ק י"א דיצא גם במיני תרגימא במקום סעודה דיש חולקין עליו עיין בשע"ת סימן רפ"ט, שלכן מצד דברים אלו שמותר החולה לאוכלם קודם התפלה אין לחייבו בקידוש אף להמ"ב להחולקים על המג"א ונמצא שיש כאן ב' ספקות ולמה לן להתירו שישתה החולה מצד הקידוש דבר שאסור לו משום שהוא קודם התפלה כיון שיותר נוטה שאינו צריך לקדש כדכתבתי במכתבי הראשון.

ובדבר השוחט שצריך שיהיה דוקא אחר עומד ע"ג אם ידע מזה שיטריפו מה ששחט בעצמו חייב לשלם אם הקצבים ששחטו אצלו לא ידעו מזה דאם ידעו הרי סברו וקבלו ועיין בש"ך סימן ש"ו סק"י ואף הקצה"ח סק"י יודה שחייב דהוא כניכר כיון שלא הי"ל כלל לשחוט בעצמו.

ובדבר כמה יש לחייב לשוחט שמטריף, הנה אם יש לו להקצב להשיג בהמה אחרת ולשוחטה ישלם רק מה שהפסידו אם ימכור בפחות מכפי ששילם והטירחא למכור דזה הוא ג"כ משיוי גוף הבהמה שאצל הקצב ששוחטה היא שוה יותר משויה אצל בעל הבהמה, ואם לא היה יכול להשיג אחרת צריך לשלם כל מה ששוה בשר כשר יותר מבשר נבלה וטרפה. אך מ"מ טוב לפשר בכה"ג. והנני ידידו מברכו בכוח"ט, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה