אגרות משה אורח חיים ב· הרב משה פיינשטיין
סימן כ
בענין שעות זמניות לכל דבר שהוזכרו שעות י"ב תשרי תשכ"ג. מע"כ ידידי מהר"ר משה סילווער שליט"א.
הנה בדבר אלו הרוצים לחדש לפלוג על הרמב"ם ובעלי הש"ע המחבר בסימן נ"ח סעיף א' ובסימן פ"ט סעיף א' והרמ"א בסימן רל"ג סעיף א' ובסימן תמ"ג סעיף א' וכן סוברין כל נו"כ של הש"ע הט"ז והמג"א והגר"א שסוברין דכל השעות שנאמרו במתני' הם שעות זמניות אלא אומרים דהם שעות שוות בחרף ובקיץ ובאופן זה שגמר היום הוא לעולם בשש שעות אחר חצות היום אפילו ביום ארוך שעוד יש איזה שעות שהשמש זורחת על הארץ ואפילו ביום קצר שכבר שקעה החמה וגם יצאו הכוכבים באיזה שעות קודם נחשב ליום ותחלת הלילה הוא אחר שש שעות אחר חצות היום וגמר הלילה הוא בשש שעות אחר חצות הלילה אפילו בלילה ארוכה שעדיין לא עלה השחר ואפילו בלילה קצרה שכבר זרחה השמש איזה שעות, אין להשגיח עליהם כלל אף לא במקום שהוא חומרא לדידהו ודבריהם בטלין ומבוטלין נגד הרמב"ם ודעימיה ולא מצינו חולק עליהם. וגם המשכנות יעקב שג"כ חידש סברא זו מסיק נמי שחלילה לנו להורות כן נגד הרמב"ם והפוסקים שהביאוהו בלי חולק עיי"ש בסימן וגם הפנ"י שהוא בעל סברא זו כתב בפשיטות בברכות דף ג' דקיי"ל כהרמב"ם ושאר פוסקים דחשבינן שעות זמניות. ונמצא שאף המחדשים הסברא אינם חולקים לדינא דבטלי דעתייהו לגבי כל הפוסקים. ורק במעשה ארג על משניות בפ"א דברכות מ"ב אינו מבטל דעתו ואדרבה כתב והחולק ע"ז חולק על השכינה שהוא דעת הזוהר עיי"ש וברור שחס לן לומר כן על הרמב"ם וכל הפוסקים דהביאוהו בלי חולק וגם רובם היו בקיאים גם בזוהר ומ"מ פסקו שהם שעות זמניות ואדרבה כל המהרהר אחריהם הוא כמהרהר על השכינה ושרי ליה מריה ואין להשגיח על דבריו כלל. ולכן לדינא ליכא שום ספק לא בק"ש של שחרית ולא בשל ערבית ולא בתפלה ולא בחמץ ערב פסח שכולם הוא לפי חשבון שעות זמניות ואף שיהיו ע"ז הרבה קושיות דבשביל קושיות אפילו הרבה שאין אנחנו יודעים לתרץ דברי רבותינו הראשונים אין לשנות מדבריהם כלום.
אבל בעצם איני רואה שום קושיא. דהזוהר ריש ויקהל שכתב ואי איתוספן שעתי בליליא אינון שעתי דמיתוספן דיממא אינון ולא איתחשיבו מליליא בת תריסר שעתי דאינון דילה, אינו נוגע לדינא כלום דודאי כיון שעכ"פ שקעה החמה ויצאו הכוכבים הוא לילה לדינא אף שהשעות בעצם הם של היום דעכ"פ נלקחו עתה מהיום להיות לילה ונעשו בדיני לילה, וכן הוא להיפוך באם הלילה קצרה והיום ארוך שאף ששעות ראשונות נלקחו מהלילה הם בדיני יום והוו זמן תפלה וק"ש של שחרית השעות דמעלות השחר ונץ החמה אף שהם איזה שעות קודם יום השוה, וכן הוא בלילה ארוכה שהשעות האחרונות הניתספות ללשון הזוהר שהן דיממא אינם בדיני היום קודם עלות השחר ונץ החמה. וכדאיתא במעשה ארג שם שמודה לענין שבת ויו"ט שמה שהיום לוה מן הלילה דינו כיום ומה שהלילה לותה מן היום דינו כלילה, וא"כ גם לענין ק"ש ותפלה הוא כן דאחר שלותה הלילה מן היום בתחלת הלילה הוא לילה לענין ק"ש שיש לקרות בו ק"ש של ערבית ומה שלותה בסוף הלילה מהיום הוא נמי לילה ואין לקרא בהו ק"ש של שחרית וכן הוא לענין חשבון השעות של גמר זמן ק"ש ותפלה. ואם נימא שנוגע זה לאיזה דבר הוא רק לענין תקון חצות כדכתב המג"א בסימן רל"ג סק"ד משום דלגבי הקב"ה הם שוין דלילה כיום יאיר. ועיין בניצוצי אורות על הזוהר מהחיד"א שם שכתב בשם הרמ"ק שבשמים ובג"ע לעולם היום והלילה שוים ואין זה ענין לזמן ק"ש ותפלה והוא כדכתבתי.
ובעצם גם לענין חצות שכתב המג"א שאנחנו צריכין לכוין העת שהוא רצון לפניו תמוה דהא החצות אינו שוה בכל העולם ובמדינה אחת הוא חצות הלילה כשבמדינה אחרת הוא כבר הרבה שעות ביום, ואם נלך בתר א"י היה לן לכוין בכל מדינה שיהיה תקון החצות כשהוא חצות הלילה בא"י אף שבכאן הוא יום ולא נמצא מי שיאמר כן, אלמא דגם לענין חשיבות עת רצון נחשב בכל מקום לפי היום והלילה שהוא שם וזה נחשב עת רצון לכל מדינה כפי חצות הלילה אשר שם. וא"כ אפשר גם להיות שעות זמניות שג"כ יתחשב עת רצון של הקב"ה בחצות שהוא באותה מדינה. וכן מצינו בע"ז דף ד' בהא דא"ר יוסי לא ליצלי אינש צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא דיומא ביומא קמא דריש שתא ביחיד דלמא כיון דמפקיד דינא דלמא מעייני בעובדיה ודחפו ליה מידחי ואיפסק זה בש"ע ס"ס תקצ"א, והרי הוא דין פסוק בכל מדינה ומדינה לפי ג' שעות שלה שנחשב שאז מפקיד דיניה אף שבמדינה ההיא כבר הוא הרבה שעות אחר הג' שעות שבא"י, אלא ודאי דלכוין השעה ממש דעת רצון ולהיפוך השעות דמפקיד דיניה לא שייך לשום אדם אלא שכן נקבע לפי כל מדינה ומדינה לדון ששעה זו הוא עת רצון וכן להיפוך שכן הוא באמת לפני הקב"ה שברגע אחד הוא לפניו עת רצון למדינה ועת מפקיד דיניה למדינה אחרת, וא"כ גם לענין חצות הוא כן גם לענין קיץ וחרף אף אם נימא שיש חלוק מכפי שהוא לגבי הקב"ה שלילה כיום יאיר דהעת רצון נידון כפי שהוא אצלינו. וצע"ג בסברת המג"א.
והנה החצות לילה באמת לא משתנה כלל מימים הארוכים דקיץ לימים הקצרים דחורף אף לא לרגע אחד, למה שכתבתי בספרי אגרות משה על או"ח בסימן כ"ד שחצות היום הוא לעולם שוה שהוא כשבא השמש לאמצע הדרום וזה שוה בכל השנה רק ששני חצאי היום אינם שוים רק איזה ימים בשנה ולפעמים חצי הראשון גדול ולפעמים חצי השני גדול עיי"ש, וכן קבלתי גם מאבי מורי זצללה"ה. וכן מוכרח למה שפרש"י בעירובין דף נ"ו על הא דבתקופת ניסן ותקופת תשרי חמה יוצאה בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב שבשני ימים אלו היום והלילה שוין, וכתב עוד מאחר תקופת תשרי נמשכת מעט לצד דרום ויוצאה ובשקיעתה נמשכת מעט לצד דרום ושוקעת עד שיוצאה בתקופת טבת בקרן מזרחית דרומית ושוקעת בקרן מערבית דרומית ואחר תקופת ניסן הוא להיפוך שיוצאה מעט קודם אמצע המזרח ושוקעת מעט אחר אמצע המערב עד שבתקופת תמוז מהלכת מקרן מזרחית צפונית ג' רוחות עד צפונית מערבית עיי"ש ואלו המעט מעט שניתוספו או שנגרעו חזינן דאינם שוים אבל החצות שהוא באמצע הדרום שוה תמיד אך החצאים אינם שוים ברוב השנה. וממילא לפ"ז הוי גם חצות הלילה שוה תמיד שהוא אחר שעברו י"ב שעות שוות מחצות היום ונמצאו שגם לענין תקון חצות אין שום חלוק בחדוש הזוהר.
אבל המג"א שכתב שחדוש הזוהר נוגע לענין תקון חצות משום שאנחנו צריכין לכוין העת שהוא רצון לפניו אף שאינו לענין תפלה דנגד תמידין תקנום וכן כתב בסימן א' סק"ד, הוא משום דסובר דרק מה שהוזכר בזוהר ואי איתוספן שעתי בליליא אינון שעתי דמיתוספן דיממא אינון הוא דוקא מה שאמר ולא להיפוך ביום ארוך שניתוספו שעתי ביממא דהן הוו דיממא גם להזוהר. ולכן מפרש שאיירי הזוהר רק לענין השעות דמיתוספן בסוף הלילה דהן הוו דיממא ולהלילה ליכא אלא י"ב שעות דאינון דילה, וזה אינו בשעות שניתוספו בסוף היום ארוך שאלו הן מהיום אף שהן נוספות. ונמצא שלענין השעות הנוספות בתחלת הלילה ובתחלת היום הוא להיפוך דהלילה לא נטל מהיום כלום אף בלילה ארוכה והיום נטל מהלילה ביום ארוך, שלעולם מתחלת הלילה כשתחשך בין בלילה קצרה דקיץ בין בלילה ארוכה דחורף, וי"ב שעות מתחלת הלילה נחשב לילה אף בימי הקיץ שכבר הרבה שעות הם לאחר זריחת השמש, ובימי החורף נגמרה הלילה כשנשלמו י"ב שעות מתחלת הלילה ונחשב מהיום השעות שאחר זה אף שעוד איזה שעות יש עד שיאיר היום. ונמצא שהחצות שהוא עת רצון הוא להמג"א שש שעות אחר תחלת הלילה בין בחורף שהוא קודם חצות לילה ממש ובין בקיץ שהוא כבר אחר עלות השחר ובהרבה מקומות הוא גם אחר הנץ החמה. ועיין במחצית השקל בסימן א' ובפמ"ג שם שכן פירשו כוונת המג"א. אבל הוא דחוק ויותר מסתבר לפרש שאף שחדא נקט בזוהר הוא הדין איפכא והשעות הנוספות גם בתחלת הלילה הם דיממא שחשבון שעות הלילה נחשבו משש שעות אחר חצות היום י"ב שעות, וממילא לעולם הוא החצות לעת רצון שוה בין בקיץ בין בחורף י"ב שעות אחר חצות היום כדהביא במחה"ש בשם שב יעקב עיי"ש וא"כ נמצא שלשום דבר אינו נוגע הא דהזוהר אף לא לענין תקון חצות. לכן הביא במ"ב שזמן חצות הוא תמיד באמצע הלילה ממש וכתב בשעה"צ שכן סוברים הרבה אחרונים דלא כהמג"א, ובהכרח דהא שנאמר בזוהר אינו נוגע לשום דבר לא לדינא ולא למנהג אלא לענין הגן עדן שהקב"ה משתעשע עם הצדיקים כדכתב בערוך השלחן סימן נ"ח ס"ק י"א וזה נראה גם בכוונת החיד"א בניצוצי אורות.
והנה משמע מהב"י שאם לא נסבור כהרמב"ם דהם שעות זמניות אלא שעות שוות נמי אינו משש שעות אחר חצות לילה כדרוצים הפנ"י והמשכנ"י לומר, אלא מתחלת היום בין בקיץ בין בחורף יהיה זמן ק"ש עד אחר ג' שעות שוות. דהא כתב בשם הר"י אבוהב והובא בט"ז סימן נ"ח סק"א שלפ"ז שהן שעות זמניות שהוא רביע היום ימהר לקרות בימי החורף שרביע היום קצר, הרי משמע דאם השעות הן שוות לא היה צריך למהר דהא יש לו ג' שעות כמו בימי הקיץ, ואם נימא שאם הם שעות שוות מתחילות הג' שעות משש שעות אחר חצות לילה אף שהיה אז עדיין לילה הרי יגמרו בט' שעות אחר חצות לילה שהוא הרבה קודם רביע היום אף הקצר ביותר שהיה עליו עוד יותר למהר. (ולא מובן מש"כ בערוך השלחן על הט"ז והב"י בשם הר"י אבוהב שזהו במדינות שלהם, שלא שייך חלוק בהמדינות לזה, והמהירות שמצרכי הוא משום שבקיץ הדרך לקום תחלה מבימי החורף משום שכבר האיר היום הרבה שעות ויכולים לעשות מלאכה ובחורף שעדיין הוא לילה שאין יכולין לעשות מלאכה בחשך קמים כשהאיר היום ונמצא שיש רק זמן קצר עד גמר זמן ק"ש שהוא ברביע היום שהוא פחות מג' שעות שוות).
וקושית המשכנ"י מבני מלכים הא מסתמא ישנים לעולם בזמן שוה על השעות ולא ברביע היום שלפעמים הוא יותר ולפעמים הוא פחות, לא קשה כלל דבני מלכים שישנים עד ג' שעות הא אינו משום שהם צריכים לישן יותר משאר אנשים דהא אדרבה השבע לעשיר אינו מניח לו לישן ומתוקה שנת העובד, אלא הוא משום דכיון שאין צריכין לעשות מלאכה לכן ישנים יותר אף שיכולים כבר לקום מצד צורך השינה, שלכן גם הם אינם רוצים לבטל כל היום בשינה ואין רוצים לישן יותר מרביעית היום. ועיין בפמ"ג במשב"ז סימן נ"ח סק"א דהכל לפי הזמן הן בשינה ואף בלבישתן כשהיום קצר ממהרין ללבוש ומש"ה משערין זמניות ולמה שבארתי הוא פשוט. אך הא דתינוק יונק משדי אמו קשה לכאורה. וצריך לומר דסימן זה הוא רק בימים השוים כבתחלת תקופת ניסן ותשרי שאף בגני בבית אפל ליקום וליקרי, וכן בימי החורף יוכל לשער כמה יצטרך לחכות עד שיאיר היום. וגם אולי בעלות השחר דרך תינוק להתעורר משינתו קצת וממילא יונק משדי אמו אף שאינו רעב עדיין כדרך תינוק כשהוא ניעור שרוצה לינק, או שאמו רוצה להניקו כדי שיישן עי"ז כדרך התינוקות.
וקושית הפנ"י על הרמב"ם דכללא כייל דכל היכא דקתני ענין השעות הם שעות זמניות גם בר"פ היו בודקין בטעות בנ"א בשעות שג"כ הוא בשעות זמניות דהסברא הוא דבמה שרגילין בנ"א לטעות אין חלוק בין יום קצר ליום ארוך, ל"ק כלום דהטעות בא משום שאופן האור ועמידת השמש שניכר מהצל אינו בשינוי גדול מג' ועד ה', וזה ודאי שביום קצר הוא שינוי גדול כשהוא בג' שעות שוות עוד יותר מחמש ושבע. ואפילו לר"מ דטועין רק בב' שעות נמי הוא חלוק גדול הנראה יותר לאינשי חלוק שבין ב' שעות שוות ביום ארוך מב' שעות שוות ביום קצר בהאור ובהצל של עמידת השמש, וכן הוא לאביי שסובר דבקיאי יותר והטעות הוא רק בשעה וחצי שעה שלא ניכר להו החלוק נמי בימים הקצרים בשעה וחצי שעה שוה הוא יותר חלוק וניכר להו. ולכן שפיר פי' הרמב"ם שגם התם הוא בשעות זמניות. ואף בלילות אחרי שיודעין שהלילה קצרה לא יטעו הרבה אף שבלילה לא ניכר אלא לפי ההשערה דהרי ג' שעות הוא קרוב לחצי לילה, וכן בחלוק דשעה הוא חלק גדול מהלילה ולא יטעו בחלק גדול, ולהיפוך בלילה ארוכה. ומש"כ הפנ"י שהרמב"ם נראה שחזר בו מהא דבהלכות עדות לא הזכיר זה, אינה ראיה דגם בהלכות ק"ש סתם שהוא עד ג' שעות ולא הזכיר שהוא רביע היום וסמך ע"מ שנקט בהלכות תפלה עד ד' שעות שהוא שלישית היום דברור שסובר כן גם לק"ש שהם שעות זמניות כמפורש בכ"מ וא"כ גם בהלכות עדות שלא נקט הוא שסמך על מה שכתב בהלכות תפלה. איברא שצריך טעם למה לא כתב זה בהלכות ק"ש הקודם להלכות תפלה אבל ודאי שלדינא ליכא חלוק בין ק"ש לתפלה.
ולכן אין לזוז מפסק הרמב"ם שלא מצינו מרבותינו הראשונים מי שחולק עליו בפירוש, שכל השעות שנאמרו הם זמניות בין לקולא בין לחומרא. איברא דבתוס' הרא"ש שבספר ברכה משלשת בד"ה כיון שהגיע כתב מכאן משמע שלעולם יש י"ב שעות ביום ויב"ש בלילה וכן ר' יהושע דאמר ג' שעות ובתפלת השחר ד' שעות ואם היו משתנות השעות לפי סדר היום הי"ל להזכיר שליש היום ורביע היום, אלמא דאינו סובר שהשעות הן זמניות דלא כרמב"ם אלא או שהן שעות שוות אבל מתחלת האיר היום כהב"י בשם הר"י אבוהב אם לא נסבור שעות זמניות, או גם כהפנ"י ומשכנ"י מדהביא הא דקיימא מאדים בזווי. אבל מ"מ לדינא אינו כלום כיון שלא הביאו שהרא"ש פליג על הרמב"ם. ובכלל אין להוכיח מספרים שלא ראו הראשונים כשהוא סותר לדברים מוחלטים כי אפשר שנפל איזה טעות, ואולי היה זה קושיא וחסר התירוץ. ידידו מברכו בחג שמח, משה פיינשטיין.