אגרות משה אורח חיים ב· הרב משה פיינשטיין
סימן יז
בענין סדורים וספרים שנדפסו בשבת י"ז שבט תשכ"א. מע"כ ידידי הרב הגאון מוהר"ר אשר אנשל קרויז שליט"א הרב דבוענאס איירעס בארגענטינא.
הנה בדבר סדורי תפלה אשר נדפסו בשבת וי"ט אם רשאים להתפלל בהם, הנה פשוט לע"ד שכיון שנעשה בהם עבירה חמורה כזו דחלול שבת, ואף בנעשה ע"י פועלי נכרים מ"מ הא איכא בזה חלול שבת בפרהסיא שהוא ככופר בבריאת עולם וחלול שם שמים, הם מאוסים לדבר מצוה וכ"ש לתפלה שצריכים שהשי"ת ישמע ויקבל התפלות שצריכין לזה סניגורים ופרקליטים טובים ואיך יתפלל ע"י דבר שיהיה קטיגור ח"ו ולא יניח שיתקבלו התפלות.
ויש מקום לומר דגם בדיעבד לא יצא בתפלה כזו שיעשה שיהיה קטיגור שלכן ודאי לא תתקבל תפלתו. דתפלה שיודע שלא תתקבל בפשיעתו הוא כלא התפלל, דהא חזינן בהתפלל ומצא צואה במקומו שמסיק רבא דהואיל וחטא אע"פ שהתפלל תפלתו תועבה בברכות דף כ"ב וכתבו התוס' והרא"ש שהוא דוקא בחטא כלשון רבא הואיל וחטא שהוא במקום שהיה יכול להסתפק ולתלות שיש שם צואה דהוי פושע וצריך לחזור ולהתפלל להר"י והרא"ש אבל אם אינו מקום שראוי להסתפק בו דלא חטא משום שלא היה לו לאסוקי אדעתיה שהיה שם צואה תפלתו תפלה, אלמא דלא מצד הצואה אין תפלתו תפלה אלא מצד חטאו בעת התפלה, וא"כ הוא משום שעשה קטיגור שלא תתקבל התפלה ותפלה שידוע שלא תתקבל אינה תפלה. וא"כ יש ללמד מזה לכל חטא שעושה בשעת התפלה שהוא קטיגור שלא תתקבל אינה תפלה.
וניחא בזה מה שאר"ז בשבת דף י' בר' ירמיה שהוה מסרהב באמצע שמעתא לצלויי שמסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה שלהר"י והרא"ש בברכות כיון שנאמר תועבה הוי דינו שאינה תפלה ויחזור ויתפלל שלכאורה איזה טעם יש בזה. אבל הוא מכיון שהסיר אזנו משמוע תורה בשביל תפלתו הוא קטיגור שלא תתקבל תפלתו וכשידוע להמתפלל שלא תתקבל אינה תפלה, דסתם תפלה אף של אנשים פשוטים ואף של בעלי עבירה אפשר שתתקבל כיון שאינו חטא במעשה התפלה ולכן יש גם סניגורים שהרי עשה גם דבר טוב ואף בלא עשה דבר טוב הרי זה עצמו שהוא מתפלל להשי"ת ומאמין בו הוא סניגוריה גדולה שאפשר שתתקבל תפלתו, אבל כשעשה עבירה במעשה התפלה אינם כלום הסניגורים מצד שאר המצות ומע"ט שעשה דמ"מ תפלה זו אי אפשר שתתקבל מצד הקטיגור שבתפלה גופה ולכן אינה תפלה.
וממילא גם במתפלל מתוך סידורים שנעשה בהן עבירה כשיודע המתפלל מזה יש טעם גדול לומר שאינה תפלה כלל. אבל למעשה אין לו לחזור ולהתפלל דכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה והוי מעוות לא יוכל לתקן.
ואין לומר דכיון דעיקר התפלה הוא להתפלל בעל פה כמפורש בשבת דף קט"ו, ונמצא אף לדידן שהתירו לכתוב הוא רק להזכיר שלא נטעה שלכן אין קפידא כ"כ מאחר שאין זה ממעשה המצוה דתפלה גופה שהוא רק כגורם שנוכל לקיים כתקונה, דהא איתא ברמ"א סוף סימן נ"ג לענין ש"צ שיתפלל רק מתוך ספר המיוחד לצבור דודאי נכתב לשמו והוא מרבותינו הראשונים כדציין שהוא ממהרי"ל בשם הרוקח, אלמא דאף סידור כשר שנכתב לשם התפארות ביופי הכתב וכדומה כדאיתא בט"ז נמי הוא גרעון קצת שלא תהיה התפלה לרצון כ"כ, וקפדינן זה בש"צ שהוא בתפלת הצבור שלא יהיה בה אף פגם כזה מכיון שתפלת הצבור נשמעת בודאי כדאיתא בברכות דף ח' שהוא עת רצון ואין הקב"ה מואס בתפלתן של רבים צריך לראות שאף פגם קטן כזה לא יהיה כדי שלא יהיה פתחון פה כלל למקטרג להקטין מעלת הצבור, וביחיד שאינו ברור שתקובל תפלתו שתלוי זה במעשיו וזכויותיו לא קפדינן אפגם קטן כזה. אבל עכ"פ חזינן דאופן שנכתב הסידור הוא עושה רושם במעשה מצות התפלה ובקבלתה לפני המקום ולכן פגם גדול כזה שנדפסו בשבת וי"ט שהוא קטרוג גדול הוא חסרון בהמצוה ואסור אף ליחיד להתפלל בהם.
וממילא יש ללמד דגם בשאר ספרים אף שליכא הטעם דבתפלה יש לאסור דהמצוה של לימוד התורה נמי יש להיות בלא קטרוג. וגם הא צריך סייעתא דשמיא להבין דברי תוה"ק כאשר תיקנו להתפלל ע"ז בכל יום בברכת אהבה רבה ואם יהיה קטרוג ח"ו במצות הלמוד גופה הרי יהיה עכוב מלהתברך בסייעתא דשמיא. ולכן ודאי יש לכל אדם ליזהר מלקנות סדורים וספרים שיש לחוש שנדפסו בשבת באיסור. ידידו, משה פיינשטיין.