אגרות משה אורח חיים ב· הרב משה פיינשטיין
סימן יג
בהערתו עלי בסימן קס"ט בתקיעות דתע"צ
מש"כ כתר"ה דאדרבה מסוף דברי הריטב"א מצטמד קושית המג"א למה אין תוקעין כהיום בתע"צ וכוונת כתר"ה למאי דמסיק שבגבולין דוקא בשופרות ויש לתקוע גם היום דלא כמנהג צרפת, הנה זה לא היה תירוץ על קושית הר"ר מרדכי שפיעלמאן שאישתמיטתיה להמג"א דברי הריטב"א דתענית דף י"ב דהא הוקשה לו דאם היה רואה דברי הריטב"א שבצרפת נהגו שלא לתקוע אינו כלום מסקנת הריטב"א שפליג עלייהו שהרי אנן בני חכמי צרפת אנן וברוב הדברים אנחנו נוהגין כמותם כמפורש ברמ"א יו"ד סימן ל"ט סעיף י"ח ולכן תירצתי שקושיתו היא מצד שהביא לעיל מזה דברי המ"מ שהמחוור כהרשב"א דאו שופר או חצוצרות שכן הוא הכרעתו דהמג"א שכן צריך לפסוק לכן הקשה דבמקום שההכרעה היא דלא כחכמי צרפת אין אף לנו לנהוג כמותם כדמצינו בהרבה דברים שעושין כשאר הגאונים.
ומש"כ כתר"ה לדחות תירוץ הקרבן נתנאל ספ"ג דר"ה שחידש דרק בא"י צריך לתקוע בתעניות ולא בחו"ל כדכתיב בקרא בארצכם משום דהקרא בארצכם נאמר רק לענין חצוצרות אבל עצם התקיעות מצוה גם בחו"ל, לא נכון לע"ד דאם בקרא שנאמר כאן עיקר המצוה דתקיעות וגם שיהיו בחצוצרות נאמר בארצכם איך נחלק שבארצכם לא קאי על עיקר המצוה אלא על הפרט דחצוצרות. בשלמא למה שחלוק גבולין ממקדש להסוברין שבגבולין הוא בשופר דוקא כהריטב"א או בחדא מינייהו באיזה שרוצה כהמ"מ אין זה ממעוטא דקרא דבארצכם דהא אף בגבולין דא"י אינו בחצוצרות אלא כדפי' הרמב"ן במלחמות ובר"ן פ"ג דר"ה דחצוצרות הוא דוקא בכנופיא דכל ישראל שהוא שייך רק במקדש כדכתיב בקרא דלעיל והיו לך למקרא העדה והתרעה על כל צרה שלא תבא שהוא מריבוי דעל הצר הצורר אתכם הוא ריבוי רק להתרעה בעלמא ולא לחצוצרות וממילא הוא או דוקא בשופר כדמצינו בר"ה או מטעם הירושלמי חושבנו כאילו גועים כבהמה וגם אפשר כהרשב"א שליכא קפידא בזה בגבולין אבל לומר שהוא מיעוט בקרא דבארצכם לחו"ל כהק"נ והוא דוקא רק לענין שלא בעי חצוצרות לא נראה כלל. אבל בעצם טעם הק"נ תמוה לדרוש מעצמנו הקראי שלא מצינו חלוק בין חו"ל לבגבולין דבא"י לא בגמ' ולא ברמב"ם ולכן א"א לומר כדבריו.