אגרות משה אורח חיים ב· הרב משה פיינשטיין
סימן ב
לתרץ פר"ח שהוכרח לפרש שמיכל בת שאול הניחה תפילין בלילה ד' טבת תשי"ט. מע"כ ידידי תלמידי הרה"ג מהר"ר אפרים גרינבלאט שליט"א.
מה שהקשת על פר"ח בעירובין דף צ"ו שכתב בההוכחה ממיכל בת שאול שהניחה תפילין שלא הויא מ"ע שהזמן גרמא שהיתה מנחת תפילין בלילה, לאיזה צורך כתב שהיתה מנחת בלילה. הנה מצד חומר הקושיא אם לא נימא שהוא טעות סופר היה נראה לע"ד דגם הר"ח מפרש כפרש"י שמה שאם פטורה היה להם למחות הוא משום שנראה כמוסיפה, אבל מצד קושית התוס' סובר שליכא בל תוסיף וגם לא נראה כמוסיפה, ולכן סובר שהטעם בזה שלא נראה כמוסיפה הוא משום שכיון שעושה המצוה כמו שעושין האנשים אין זה הוספה מה שהיא משוה עצמה בקיום מצות כאנשים ואינה מגרעת עצמה מאנשים אף שמדינא היא גרועה, דהוספה שנאסר בקרא דבל תוסיף הוא דוקא בהוספה על כל המצוה שהוא כשגם לאנשים הוא מעשה הוספה ולא כשרק לנשים הוא יותר מחיובן דהוא רק שעושה שלא תגרע מאנשים שזה לא הוי בכלל לשון הוספה שבתורה. וא"כ הוא רק במנחת ביום שמחוייבין האנשים להניח התפילין, אבל בלילה אף שמדינא לילה זמן תפילין אך אין מניחין בלילה מצד גזירה שמא יישן אף שמצד זה רצה מניח כשהוא נעור לר' נתן והוא כדסובר ר' אשי במנחות דף ל"ו הלכה ואין מורין כן שלכן רובא דרובא ואולי כולן אין מניחין תפילין בלילה ונמצא כשהאשה מנחת גם בלילה שאם לא היתה מנחת אז לא היה בזה גרעון, ממה שעושין האנשים ונמצא שעשייתה בהנחת התפילין הוא להוסיף לה מצוה עוד יותר מחיוב האנשים, דהא אין לומר שהוא כדי שלא תגרע מהאנשים, שהרי גם האנשים עכ"פ אין מניחין בלילה לכן נראה כמוסיפה שהיה להן למחות. ול"ד למה שלא הוי כמוסיף לאנשים שמניחין בלילה דהם הרי חייבין מדינא אבל לנשים שאין חייבות שאף ביום הא הוא בעצם הוספה רק שאין איסור על הוספה כזו שרק משוה נפשה כמעשה אנשים, לכן כשהוא בלילה שלמעשה עכ"פ אין מניחין נראה עשייתה כהוספה גם על חיוב אנשים שהוא הוספה ממש שיש לתלות שאף אם גם מדינא היו פטורין אנשים מלהניח תפילין בלילה נמי היתה מנחת להוסיף ולכן היה להם למחות אם הדין דנשים פטורות ומוכיח דמדינא היתה חייבת משום דלילה ושבת זמן תפילין, ולכן אף שרובא דרובא וגם אולי כולן אין מניחין תפילין מחשש שינה היתה רשאה להניח בלילה מאחר דמדינא זמן תפילין כשאינה חוששת לשינה כמו אנשים למ"ד זה שהוא כר' נתן וכר' אשי. ודחי דלמא סבר כר' יוסי דהוא רשות לנשים ויש להם מצוה כמו אנשים רק שאין מחוייבות ולכן היתה רשאה להניח תפילין ולא שייך איסור דנראה כמוסיפה מאחר דיש לה מצוה דרשות.
והנה לכאורה קשה טובא איזה תירוץ הוא דסבר כר' יוסי דנשים סומכות רשות הא בסמיכה מפורש בחגיגה דף ט"ז שאסור מטעם עבודה בקדשים ולא סמכו כלל אלא באקופי ידים דאינה לסמיכה כלל, וא"כ אין משם ראיה דיש להם רשות דמצוה, דהא המחלוקת שם הוא רק אם יש לגזור שמא יסמכו ממש כדין סמיכה או לא גזרינן בשביל נחת רוח לנשים ואפשר שגם ר' יוסי סובר דאיכא איסור לנשים גם מצד שנראה כמוסיף, אבל באקופי ידים אין שייך בל תוסיף משום דאינה סמיכה. ועיין בטו"א ר"ה דף ל"ג שהקשה זה ונשאר בקושיא וצ"ל לרש"י שסובר שאף שסמיכה צריך שיהיה בכל כחו, מ"מ גם בסמיכה דאקופי ידים הוא מצוה דסמיכה אך שצריך עוד דין שיהיה בכל כחו, ולא שכל הדין דסמיכה הוא דוקא בכל כחו ואי לא עשה בכל כחו אינו כלום, ולכן אם היה בל תוסיף בעשיית נשים מצוה שפטורות היו אסורות גם באקופי ידים וראיה מכאן שיש לנשים מצוה דרשות וליכא בל תוסיף ורק בכל כחן אסורות דמאחר דאין חייבות לא נדחה איסור עבודה בקדשים. ולפ"ז גם רבנן דאסרי לנשים אף באקופי ידים אפשר אינו משום דגזרי אלא משום דאסורות מדינא מצד בל תוסיף וכדמסיק דלר' יהודה שאוסר לסמוך היה אוסר גם להניח תפילין אם היו פטורות שלרש"י הוא מדין דנראה כמוסיפה. אבל הוא פירוש דוחק דלשון הגמ' חגיגה הוא שאינה לסמיכה כלל.
אבל לפירוש הר"ח כפ"מ שבארתי ניחא דכיון דאף כשליכא לנשים שום מצוה ואיכא הוספה אינו בכלל האיסור כשמשוה עצמה לקיים כאנשים אלא כשהיא עושה המצוה יותר מכפי שעושין האנשים היה זה בכלל איסור דהוספה לכן בסמיכה בכל הכח שהוא דחיית איסור עבודה בקדשים שההיתר לאנשים הוא משום שמצותה בכך וליכא האיסור עבודה בסמיכה דאנשים, אבל אם היה איסור עבודה לא היו אף אנשים יכולין לסמוך כדאיתא בטו"א חגיגה שם, וא"כ בנשים כשירצו לסמוך בכל כחן הרי יהיו עושות יותר מכפי שעושין אנשים ולכן היו כמוסיפות לבד האיסור עבודה בקדשים ולכן יש לגזור אף באקופי ידים שמא יסמכו בכל כחן ויעברו תרתי ואין להתיר בשביל נחת רוח לנשים וכן סובר ר' יהודה אבל ר' יוסי סובר דנשים סומכות רשות וליכא בל תוסיף ונשאר רק איסור עבודה בקדשים שהוא חד איסור שלכן התיר באקופי ידים ולא גזר בשביל נחת רוח לנשים, דעל תרתי איסורי אין מועיל הנחת רוח לנשים למנוע מלגזור אלא כשהוא רק חד איסור. ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.