אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין
סימן קעז
בהוילונות של עץ שעל החלונות אם כשרים לסכך כשיתסרם י"ג תשרי תש"א. מע"כ ידידי הרב הגאון המפורסם מהר"ר זעליג הכהן פארטמאן שליט"א שהיה הגאב"ד אסיפאוויטש.
הנה אחרי שדברתי בטעלעפאן [בטלפון] נפל ברעיוני שאולי היתה כוונת כתר"ה על הוילונות של עץ שאחדים תולין בחלונותיהן שהמעמיד את המקלות הדקים הוא אריג שמיטמא בכל שהוא כדאיתא בשבת דף ס"ג. ואף לתוס' שם שיש קצת שיעור כדי לכוף ולקפל וליקח בו מרגלית או מחט, מ"מ ודאי הוא פחות משלש אצבעות וא"כ יש בהן השיעור. וברמב"ם ר"פ כ"ב מכלים משמע שכ"ש ממש מיטמא. ומפורש בכמה מקומות שבשביל האריג טמא כל הכלי אף שאל היה טמא מצד עצמו עיין בפ"ג מעדיות מ"ה גבי קלע שבית קבול שלה ארוג טמאה אף לר' דוסא בן הרכינס שבשל עור מטהר משום שאין להקלע טומאה מצד עצמה עיין בפי' הראב"ד שם דמ"מ בשביל האריג טמא הכל. ובפכ"ג מכלים מ"ה החרם טמא מפני הזוטו שהוא אריג עיי"ש ברע"ב ובתפא"י [ומש"כ בתו"ח שם דבעינן שיהיה ג' על ג' תמוה]. ובביצה דף כ"ג ברחים של פלפלין האמצעית טמא משום כלי כברה ולפרש"י התם טמא כל הרחים בשבילה עיי"ש. וא"כ גם הוילון של עץ שהוא רק פשוטי כלי עץ יטמא מפני האריג המחזיק העצים. וממילא פסולים לסכך מדינא ואף אחרי שיסתרם כמו בלאי כלים שפסולין לסכך.
ובעת שדברתי חשבתי שהוא מעץ לבד שהוא רק פשוטי כלי עץ ואמרתי ג"כ שפסול אבל רק מדרבנן משום שבדבר רחב טמא אף לתוס' סוכה דף ה' והביאם המג"א [או"ח] להלכה בסי' תרכ"ט ס"ק י"א וכ"ש להרמב"ם פ"א מכלים ה"י שלא חלק בפירוש וצ"ע בדעתו כי גם הוא סובר שיש כלי עץ פשוטים שאינם מקבלים טומאה אפילו מדרבנן כדאיתא בכ"מ אבל מהב"י משמע שמטמא כל פשוטי כלי עץ מדרבנן דהא מפרש בשפודין שפסולין לסכך שהן של עץ והובא במג"א [או"ח] ר"ס תרכ"ט. אבל היה קצת ספק בעת שדברתי אם הוא תשמיש לקרקע אך היה נראה לי שנחשב תשמיש אדם וטמא כמו שאמרתי אז בדברי עם כתר"ה אבל אם הוא אריג אין שייך להסתפק כלל וברור שפסול גם מדינא. ידידו, משה פיינשטיין.