אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין

סימן קסד

סימן קסג

במת ביו"ט ונקבר בחוה"מ לענין קריעה כ"ג סיון, תשט"ו. מע"כ ידידי הרב הנכבד מהר"ר יצחק אייזיק צין שליט"א.

מה שמסתפק כתר"ה על מת ביו"ט ונקבר בחוה"מ אם יקרע בחוה"מ, משום שבמג"א [או"ח] סי' תקמ"ז סק"ג כתב אם נקבר ביום טוב אין לקרוע עד אחר יו"ט דההיא שעתא לאו שעת חימום ולאו שעת שמועה היא, משמע הא נקבר בחוה"מ קורע בשעת קבורה שנחשב ג"כ כשעת חימום, ובמשנה ברורה ס"ק י"א איתא אם מת ביו"ט אין לקרוע במועד עד אחר יו"ט משמע דאם מת ביו"ט אף שנקבר בחוה"מ נמי אין קורעין לכן מסתפק כתר"ה איך להורות למעשה.

הנה פשוט לע"ד להורות שצריך לקרוע משום שמשעת מיתה עד הקבורה נחשב שעת חימום דלכן על אדם כשר שאינו גדול בתורה סוברים הרבה ראשונים שקורעין גם אלו שנודעו אחר מיתה וקודם הקבורה אף שלא בפניו, והרמב"ן שמצריך בפניו ג"כ הוא אף שלא היה בשעת מיתה ואחר הקבורה אין קורעין, עיין בטור [יו"ד] סי' ש"מ, והטעם הוא כדמשמע ברא"ש מו"ק דף כ"ה דאחר הקבורה לאו שעת חימום הוא, אלמא דעד הקבורה נחשב שעת חימום.

ועוד איתא שם בסוף והא דתניא באבל רבתי חכם שמת כל העומדין בשעת מיתתו קורעין, נראה דשבוש הוא, ואדם כשר שמת צריך להיות, ועיין בב"י שם [יו"ד ש"מ] שמזה ראיה דסובר גם הרא"ש כרמב"ן דבעי שיהיה בפניו והכוונה הוא כדפי' בתפארת שמואל דכל שעומדין בשעת מיתתו רצה לומר בפניו בין מיתה לקבורה. והוא מוכרח דהא זהו לשון הראב"ד ברא"ש שם שכתב בתחלת דבריו דהעומדין בין מיתה לקבורה חייבין באדם כשר, ומ"מ כתב שיש לגרוס אדם כשר כל שעומדין בשעת מיתתו קורעין, אלמא דבין מיתה לקבורה נקראו עומדין בשעת מיתה, וסובר הב"י דשייך זה לכה"פ כשהם בפניו אבל שלא בפניו אף שהוא קודם הקבורה עכ"פ אין שייך לקוראם עומדין בשעת מיתה כיון שאינם כלל שם, אלמא דהוא נחשב עוד כבשעת מיתה. ולהטור אליבא דהרא"ש שמחייב בין מיתה לקבורה אף שלא בפניו הא צריך לומר דנחשבו אף שלא בפניו כעומדין בשעת מיתה, א"כ ודאי הוא גם שעת חימום.

ואף הרמ"א שם סעי' ו' שכתב שא"צ לקרוע על אדם כשר שאינו חכם אא"כ עמד בשעת יציאת נשמה, אינו משום שחולק וסובר דלאו שעת חימום הוא, אלא דסובר דגם בשעת חימום א"צ לקרוע על אדם כשר שאינו חכם אלא בשעת יציאת נשמה שדומה לס"ת שנשרפה, והיתרון בין אדם כשר לסתם אדם הוא רק לענין חיוב הבכיה כשיטה אחת שבר"ן שבת דף ק"ה, אבל מודה דשעת חימום נחשב עד הקבורה.

ולכן כיון שכל הטעם דאין קורעין בחוה"מ במת ביו"ט הוא משום שאינו שעת חימום כדכתב גם המ"ב, יש לחייב אף במת ביו"ט אם נקבר בחוה"מ וכמפורש במג"א. ונראה שגם המ"ב סובר כן וכוונתו מת ונקבר, ואולי נשמט תיבת ונקבר דאם היה פליג על המג"א היה מזכיר עכ"פ שיטת המג"א. ועיין במל"מ פי"א מאבל ה"א שבתחלת דבריו כתב רק אם מת ביו"ט אינו יכול לקרוע בחוה"מ, ולבסוף דבריו איתא אבל מת ונקבר ביו"ט, א"כ ברור דגם בתחלת דבריו אף שכתב רק מת היתה כוונתו שגם נקבר ביו"ט, וא"כ גם במ"ב יש לפרש כן וליכא מחלוקת בזה, ולכו"ע בנקבר בחוה"מ צריך לקרוע. ידידו, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה