אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין

סימן קסא

סימן קס

בענין פירות הנושרין ז' מרחשון תרפ"ג, ליובאן. מע"כ ידידי הרה"ג מוהר"ר אליעזר שך שליט"א בישיבת סלוצק.

בדבר קושית ידידי בביצה דף ג' בתוס' ד"ה גזירה, היא קושיא אלימתא, ועיין במהר"מ שיף שהקשה זה ותירץ דביצה היא עכ"פ בכלל פירות הנושרין דנושר הוא, ומידי דבעי מרא וחצינא אינו בכלל פירות הנושרין דאינו נושר וכן איתא בגליון מהרש"א וכן הוא מוכרח לתרץ, אבל עדיין קשה עכ"פ מ"ט גזרו על הנושרין אף באלו שאין שייך הטעם דשמא יתלוש יותר מעל דבר שנתלש ע"י עכו"ם בשבת דיש להיות בכללם אף אלו דבעי מרא וחצינא אף שאין שייך גזירה דשמא יתלוש בעצמו ומ"ט בנשרו מעצמן אין מחלקין וגזרו אף בדבר שאין שייך הגזירה כמו ביצה, ובנתלש ע"י עכו"ם מחלקין וצריך לטעם אחר לאסור במידי דלא שייך הגזירה דתלישה נימא איפכא וכדמסתבר יותר או שבתרוייהו לא נחלק.

והנכון לע"ד דהנה בחדושי בארתי שאף שיש צורך לתקן לאסור איזה דבר לסייג ולגדר לא אסרו רבנן אלא באופן ששייך בזה גדר מדינא ודין קבוע, והוכחתי זה מהתלת מילי שנקראו הלכתא בלא טעמא אף שטעם יש כדאיתא בתוס' גיטין דף י"ד משום דאף שיש שם טעם לצורך התקנה אבל אינם טעמים למה שמועיל ולא תקנו מחמת הצורך דבר שאין לו שום גדר מדינא ורק בהני תלת מילי עשו אף בלא טעמא, וא"כ אף הכא שהיה צורך לתקן לסייג שלא יתלוש לגזור שלא לאכול לא היה שייך לתקן לאסור היכא דאיכא החשש ולהתיר היכא שליכא החשש אלא דהצורך לתקן בשביל הסייג שלא לתלוש גרם שיתקנו דבר קבוע שיש לזה גדר מדינא.

והנה היה שייך לגזור שלא יהנו ממלאכת שבת בשבת, והטעם לדינא שהרי אסור מעשה שבת בעשה במזיד, ויאסרו אף מה שנעשה בשבת ממילא או ע"י עכו"ם. אך א"כ היה אסור בכל המלאכות שזה לא רצו חכמים לגזור מאחר שאין צורך לזה לכן לא גזרו בגדר זה. והיה מקום לומר שגזרו בגדר זה שכל דבר שנעשה ממילא נחשב כנעשה בשביל האוכלו ולוקחו אחר כך ולכן אסור כמו בעשה עכו"ם מלאכה בשביל ישראל, ואיסור זה לא שייך בעשה עכו"ם אדעתא דנפשיה דאין שייך להחשיב שעשה עבור הישראל ולשנות דעתו, וא"כ אין שייך האיסור אלא בנשרו ממילא ואף בביצה שנולדה דג"כ היא מלאכה אם היה עושה הישראל בעצמו דהוא עוקר דבר מגידולו כדאיתא בשבת דף ק"ז לענין דלדל עובר שבמעי בהמה, והרי נחשב מצד הגזירה כנעשה בשביל ישראל האוכלו ואסור, אבל בעכו"ם שתלש לעצמו אין שייך זה, ולכן הוצרך שם לטעם מוקצה. אבל טעם זה אין לומר לתוס' דא"כ אף בדבר דלא בעי מרא וחצינא נמי צריך לטעם מוקצה בעכו"ם שתלש לצורך עצמו.

וצריך לומר דטעם הגזירה דשמא יתלוש שייך גם בעכו"ם שתלש וא"כ הי"ל לגזור גם על מה שעכו"ם תלש דהוא לאסור שלא ליהנות מכל מה שנעשה בשבת, אבל כדי שלא יכלול דברים שלא שייך בהו הגזירה גזרו רק כדבארתי, דדבר שנעשה ממילא הוא כנעשה בשביל האוכלו אח"כ, אך נוסף שלאו דוקא נתלש ממילא אלא אף אם תלש עכו"ם אם אך הוא דבר שאפשר שיתלש מעצמו כגון פירות הנושרין דנחשב כנתלש מעצמו ולא נחשב עשיית העכו"ם כלום. וסמך לזה יש להביא מרשב"א ס"פ כל כתבי שכתב דבפירות הנושרין דממילא קא אתו אי שריית ליה אתי למעבד איהו בידים דמיחלף ליה וכן אסירי בתלשן עכו"ם דאי שריית ליה אתי למיכל אפילו כשנשרו מעצמן, וכולה חדא גזירה היא, והביאו בדרוש וחדוש רעק"א בביצה דבמידי דאתיא ממילא אפילו נעשה ע"י נכרי אסור והוא מטעם דבארתי דהוא ג"כ גדר אחד קבוע בתקנה דפירות הנושרין דדבר שנשר ממילא נחשב כנעשה בשביל האוכלו ואף אם לא נשרו מעצמן אלא תלשן עכו"ם אם אך הם פירות שאפשר לינשר מעצמן נחשבין כנשרו לענין שלא יועיל תלישת העכו"ם להתירן, אבל פירות שאין שייך שינשרו מעצמן אינם בכלל הגזירה דרק עשיית העכו"ם שייך בהו ולא גזרו על עשית העכו"ם דאדעתא דנפשיה עביד.

והנה כל זה הוא מחמת שאין שייך גזירה דשמא יתלוש בדבר שבעי מרא וחצינא מחמת טרחא או כטעם השני שבתוס' משום דאינו מתאוה ולכן גזרו בגדר שבארתי משום דסגי בזה, אבל אם היה שייך הגזירה אף באלו היו מוכרחין לגזור בגדר אחר כדי לכלול גם אלו והיו צריכין לגזור על כל דבר שנעשה בשבת שנחשבת מעשה שבת והיה נאסר ממילא כל דבר הנעשה בשבת ע"י עכו"ם אף שאין שייך שם הגזירה, ולכן הוצרכו התוס' לומר שלא שייך גזירה דשמא יתלוש בדבר שבעי מרא וחצינא או דאינו מתאוה, והוכיחו זה ממה שמותר מעשה העכו"ם בנר, זהו מה שנראה בדעת התוס' מצד חומר הקושיא אף שעדיין הוא דחוק וצ"ע עדיין. ידידו, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה