אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין

סימן קמו

סימן קמה

בענין חבילות של חמץ שנשלח מכאן לארץ ישראל ומתעכבים עד אחר הפסח כ"א אדר תשט"ו. מע"כ ידידי הרב הגאון המפורסם כש"ת מוהר"ר שלום יחזקאל שרגא רובין האלבערשטאם האדמו"ר מציעשינאוו שליט"א.

הנה בדבר החבילות של חמץ ששולחין מכאן להקרובים שבארץ ישראל ומתעכבים עד אחר הפסח שכתב כתר"ה דהיכא שהמשלח ימכרם לנכרי אין שום שאלה דהא כל היכא שנמצאים הם שלו, לע"ד הוא רק כשאם יחזור בו מהשלוח לקרובו יהיו מחוייבין מהבי דואר להחזיר לו וגם שיהיה סיפק בידו להודיע להבי דואר שחזר בו ולא יתנו למי שנשתלח לו שהוא כשהידיעה לבי דואר והחזרה לידו לא יעלה כסך שיוי החמץ. אבל כשלא יחזירו לו או אף במחוייבין להחזיר לו אבל יעלה הוצאת הידיעה להבי דואר והחזרה לידו כסך החמץ שודאי לא יעשה זה שום איש, שא"כ יצא כבר החמץ מרשותו והוי זה כשלו ואינו ברשותו שאינו יכול לא למכור ולא להפקיר כמפורש בב"ק דף ס"ט ודף ע' וא"כ גם בטולו לא יהני ויהיה עוד אסור מדאורייתא. והרבה פעמים שולחים החבילה לא רק מחמץ אלא חמץ יש שם מעט ושאר מינים מרובים וגם לפעמים שולחים גם בגדים שהבי דואר לא יחזירו החמץ לבד אלא כל החבילה שאז יהיה לו עוד הפסד לבקש שיחזירו לו וא"כ אין להועיל בזה מכירת ובטול המשלח.

וכיון שנימא שיש להמשלח דין דאינו ברשותו לא יועיל גם מכירת מי שנשתלחו לו שהביא כתר"ה משו"ת אמרי יושר שיכול מי שנשתלח לו למכור מה שבדרך שעדיין לא הגיע לידו מדין זכיה לדעת המג"א [או"ח] בסי' תל"ו ס"ק י"א שאף מי שאינו נפקד יכול למוכרו מטעם זכיה וגם אפשר יש להחשיב למי שנשלח לו כמו נפקד, דהא מדין זכיה אין יכולין לעשות מה שהבעלים אין יכולין דזכיה הוא מדין שליחות וכין [וכיון] שהבעלים לא מצו עבדי שליח לא מצי עביד. ושייך דין דהאמרי יושר רק היכא דהבעלים מצו מזבני כגון שבידו להחזיר כדלעיל רק שלא מכרו שאז יכול מי שנשתלח למכור מדין זכיה.

ובהא דאף להמצריכין נפקד דוקא כתב כתר"ה דכיון דהחמץ נשלח לו אף שלא זכה בו הוא כמו נפקד, אינו נכון שהטעם שמצריכין נפקד דוקא הוא משום שהנפקד הוא מחוייב מדיני שמירה למכור וא"כ הוא כהתנה עמו שגם ימכור ועדיף עוד משליח וכמפורש טעם זה באבני נזר סי' של"ז, ולא שייך זה במי שנשלח לו שעד שיבא לידו והוא עדיין של המשלח ויכול לחזור בו אין לו שום רשות כלל וא"כ הוא כאחר שלדידהו שאחר אין יכול למכור מטעם זכיה גם הוא אינו יכול. אבל לדינא ודאי יכול למכור גם אחר מדין זכיה.

דמה שרוצה האבני נזר שם לומר שאף שהוא זכיה מ"מ עובר משום הואיל אי אמר לא בעינא דהא יכול למחות כשנודע וכן הביא כתר"ה משו"ת דובר מישרים [ופלא שכתר"ה שהביא תשובת האבני נזר לענין שמצריך נפקד דוקא שהוא רק מצד סברא דבאחר איכא טעם דהואיל כמפורש שם הביא סברא דהואיל רק משו"ת דובר מישרים] לע"ד ל"ד כלל להא דהואיל אי בעי מיתשיל עליה דפסחים דף מ"ו, דהתם אף אחר שכבר אינו שלו נשאר לו זכות שיהיה שלו ע"י שאלה וכן הא דכתב הר"ן פסחים דף ל"א במשכנו להחמץ אצל נכרי ואמר לו קני מעכשיו דהיה עובר מטעם הואיל ובידו לפדותו אי לאו דמחסרא ממונא משום שאף שנקנה להנכרי מ"מ הא רק על תנאי דאם לא יפדנה עד אחר הפסח נקנה לו ונמצא שהשאיר לו זכות בימי הפסח לפדותה לכן היה עובר אם לאו דמחסרא ממונא, אבל הכא שנמכר לנכרי מצד שזכות הוא לו רק שאם יאמר שאינו רוצה כשיתודע לו הרי נתגלה שלא היה זכות לו ולכן כיון שכלפי שמיא גליא שיתרצה הרי זכות הוא ונקנה להנכרי ולא נשאר לו ממילא שום זכות אחר שנקנה דאם היה אומר שאינו רוצה היה זה רק גלוי דעת שאינו זכות והרי לפי האמת שהוא זכות א"א להיות כלל שלא ירצה ואין שייך להחשיב שיש לו עדיין בהחמץ בזה שהואיל והיה יכול לשקר ולומר שאינו רוצה אע"פ שרוצה. וזה ברור. וגם האבני נזר הביא ראיה מתוס' שלא שייך כאן הואיל ולא כתב טעם אבל הוא פשוט מטעם דבארתי ואדרבה סברת הואיל שכתבו הוא טעות במח"כ הגדולים האבני נזר ודובר מישרים.

גם מה שכתבו האבני נזר ודובר מישרים לשיטתם שאמרינן בזה הואיל דמ"מ להפנ"י דהואיל לא חשיב יותר מגורם לממון וקבלת אחריות, הו"ל כמקבל אחריות על חמצו של נכרי בביתו של נכרי, לא נכון כלל דהחמץ שכבר היה בבית הישראל אף רק מה שהוא באחריותו ולא שלו חייב לבערו ואינו כלום מה שיניחהו בביתו של נכרי אף שהנכרי יקבל עליו אחריות כמפורש בסי' ת"מ להח"י סק"ה ועיין בדבריו בסק"ו. ואף להמג"א שסובר דבקבל הנכרי אחריות שרי הוא רק בשל נכרי שקבל הישראל עליו אחריות דכיון דנכרי השני קבל עליו אותן האחריות עצמן שמעתה הוא בעצם כאין על הישראל גם האחריות שקבל שהרי שוב לא יהיה לו שום הפסד ואין לו צורך בקיומן אבל היכא שהוא משום הואיל ולא משום אחריות כגון בחלה, דאדרבה אין עליו אחריות, לא שייך זה. וא"כ גם אם נימא שחייב מטעם הואיל ואי בעי לחזור שאינו מצד אחריות נמי לא יועיל מה שהוא עתה ביד הנכרי אף להמג"א אבל האמת שאין שייך כאן הואיל כדבארתי לעיל.

נחזור לדינא שברוב הפעמים אין יכולין לא המשלח ולא מי שנשלח לו למכור לנכרי וגם לא לבטל וא"כ יש לכאורה לאסור. אבל אפשר דכיון שאינו ברשותו דהמשלח אינו עובר על בל יראה. ומה שגזלן עובר ונאסר החמץ אף שאינו שלו ולענין שאר דינים הא שוין שלו ואינו ברשותו לברשותו ואינו שלו הוא מטעם דין האחריות שעל הגזלן דחייב באונסין שג"כ מתחייב בשביל זה בבעור אבל הנגזל לא יעבור. ועיין ברא"ש פסחים דף ה' מה שהביא מהמכילתא שעל שלו ואינו ברשותו אינו עובר, רק בעובדא דהמכילתא דהוא במפקיד ונפקד לפי' יש מן הגאונים פליגי הר' יונה והרא"ש אבל בנגזל וגזלן יודו שהנגזל אינו עובר והגזלן עובר מדין אחריות. ולכן בעובדא דידן באופן שאין יכול המשלח למכור ולבטל משום שאינו ברשותו נמצא שאינו עובר בבל יראה, ומי שנשתלח לו הא לא קנה ואין עליו גם אחריות שודאי אינו עובר וממילא אין לאסור כיון ששום איש לא עבר עליו. אבל למעשה עדיין צריך לעיין בזה.

ולכתחלה כשבא אחד לשאול איך לעשות כשרוצה לשלח חמץ לקרובו, טוב לומר לו שיתן לנכרי המכירו במתנה גמורה את החמץ שישלח לקרובו ויקנה במשיכה כדאיתא בתוס' ע"ז דף ע"א ד"ה פרדשני דבמתנה דליכא כספא לכו"ע קונה נכרי במשיכה או בהגבהה או שימכור להנכרי ויקנה במשיכה ובכסף משום מחלוקת רש"י ור"ת כדאיתא [ע"ז עא] בתוס' ד"ה ר' אשי ויבקש את הנכרי שישלח זה לקרובו וא"כ הוא חמצו של עכו"ם ממש, ומי שנשלח לו הרי לא קנה וממילא לא יהיה שום חשש לאסור. אך כ"ז הוא כשיתקבל אחר הפסח דאם יתקבל בבי דואר שבארץ ישראל בימי הפסח שיש עליהם אחריות החבילה והם ישראלים הרי יעברו הממונים על הבי דואר מדין קבל אחריות ולזה כמדומני שליכא שום עצה דאף באופן שמועיל מכירת המשלח הרי יעברו כשיהיה בימי הפסח בבי דואר שבמדינת ישראל. ידידו, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה