אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין
סימן קכה
בענין פירוק אגוזים, ובפירות מלוכלכים אם מותר לרוחצן בשבת י"ב תשרי תשי"ג. מע"כ ידידי הרה"ג ר' בנימין זאב צוקער מישיבת בית מדרש עליון בספרינג וואלי.
הנה מה שאסור לפרק אגוזים מתוך קליפתן הירוקה אינו מטעם שכיון שיש שם ב' קליפות יהיה על העליונה דין מפרק כדכתב ידידי, אלא משום דקליפה הירוקה אינה עשויה להשאר עם האגוז ולכן הוא כמו הדגן מן השבלים שאין דרכן להשאירן עם הדגן וכמפורש זה בח"א כלל י"ד סעי' א' עיי"ש. ולכן הקליפות שדרכן להשאר עם הפרי אין בהם מפרק וכן מפורש במ"ב ס"ק כ"ד שמותר לשבר הקליפה הקשה ולקלוף גם הקליפה הדקה שעל האגוז גופא עיי"ש.
ובפירות מלוכלכין באבק אם יש איסור לרוחצן מדין בורר כמו שאסור לשרות הכרשינין במים להסיר הפסולת וכתב במ"ב שה"ה תפוחי אדמה וכה"ג שכתב ידידי שכמדומה שאין העולם נוהגין כן, הנה האיסור בורר אף שהוא ברירת הפסולת שאסור אפילו לאלתר פשוט שכיון שא"א ליקח האוכל ודרך אכילה הוא לרחוץ הפסולת מותר כדי לאכול לאלתר כמו דמותר לקלוף שומים ובצלים לאכול לאלתר כדכתב בבאור הלכה [או"ח] בס"ס שכ"א עיי"ש. ומה שרוחצין העולם פירות הוא רק בכה"ג כשמביאין הפירות לאוכלם תיכף. וגם ברוב הפעמים רחיצת הפירות הוא רק ליתרון בעלמא דהרבה בנ"א אוכלין אותם גם בלא רחיצה ואז ליכא איסור כמו יין ומים צלולין שיש בהן קצת קיסמין דקין שראויין לשתות בלא"ה שמותר אף במשמרת אף שהוא דרך בורר לשיטה הא' בסעי' י' שהלכה כן. ועיין במ"ב שהוא מחמת שראוי לרוב בנ"א וכוונתו אף שלמפונקין אין ראויין. ואף הרמב"ם שאוסר במשמרת יודה בכאן דטעמו הוא שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול כדאיתא במ"ב ס"ק מ"א וברחיצה לא שייך זה. ותפוחי אדמה הם מלאים אבק ועפר שלרוב בנ"א ואולי לכולם אין ראוין בלא רחיצה לכן אסור כיון שאינו לאכול לאלתר. וה"ה כה"ג אם הוא באופן שאין ראוין לרוב בנ"א יהיו אסורין אם לא יהיה לאכול לאלתר.
וקצת היה נראה לע"ד דרק ליתן לתוך כלי שיש בו מים כדאיתא בכרשינין שזה הוא מעשה בורר כהא דמדיח ושולה בביצה דף י"ד וכדכתב איסור זה במג"א סק"ט ובח"א כלל ט"ז סעי' ו' שאסור ליתן לתוך המים אבל ליתן עליהם מים ואינו נותנם בהמים הוא דרך רחיצה ולא דרך בורר, ורחיצה לא נאסר בפירות כמו שלא נאסר בכלים. וקצת ראיה לזה למה שסברי האחרונים דגם בכל דבר שייך בורר והביאו ראיה מברירת קנים לעשות חלתא ברש"י שבת דף ע"ד עיין בח"א סעי' ה', ומ"מ הא מפורש בשבת דף קי"ח דמותר להדיח קערות כשאפשר שיצטרך להם אף מערבית לשחרית אלמא דרחיצת כלים מהלכלוכים שעליהם אין זה שייך לבורר וא"כ ה"ה רחיצת פירות אין להיות שייך לבורר. ופשוט שבקערות אף שאין ראוין לכל אדם מותרין להדיחן. לכן אפשר הוא מטעם דבארתי דרק ליתן במים הוא מעשה בורר ולא ליתן עליהם מים. וצ"ע לדינא אבל מה שראוי לרוב בנ"א אף שהוא משחרית לאחר המנחה, ומה שאינו ראוי אבל הוא לאכול לאלתר מותר לרוחצם בכל אופן בברור ורק בזה נוהגין לרחוץ.
ובדין קרואים בבית בעה"ב לאכול מיני פירות שפסק המחבר באו"ח סי' קע"ט סעי' ה' דא"צ לברך אלא על הראשון. הנה משמע דאף החולקים [או"ח] בסי' ר"ו בברך בסתמא על פירות שלפניו והביאו לו ממין אחר אחר שכלה הראשון שצריך לברך הכא מודו משום דהוא כדעתו על כל מה שיתן בעה"ב, לבד הט"ז שפליג מטעם שמצריך שיהיה לו ודאי שיביאו ובקרואים ליכא ודאי, והאחרונים הכריעו כהש"ע דלא כהט"ז. ועיין במ"ב שהוא משום דיודעים דדרך בעה"ב להביא הרבה מינים זא"ז. ולכן מסתבר שדוקא בנקראו לכבדם בפירות, דאם רק נקלעו לשם ונתן להם הבעה"ב מצד דרך ארץ פירות לכבדם אין שייך לומר שיודעים דדרכו להביא הרבה שנימא שסמכו ע"ז ולכן צריכין לברך ע"מ שיביא להם אח"כ. ידידו, משה פיינשטיין.