אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין

סימן קטז

סימן קטו

בענין התירו לרדות ענף א כ' מרחשון תרפ"ז ליובאן. מע"כ ידידי הרב הגאון המפורסם מוהר"ר שמעון טרעבניק שליט"א הגאב"ד האדיאץ.

בדבר מה שהקשה כתר"ה בתוס' שבת דף ד' שהביאו מהא דערל הזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת שאינו חייב כרת הואיל ורבנן אסרו לו שכ"כ מאחר שאסרוהו לרדות יפטר מסקילה, הא שם הוא אנוס עכ"פ מחמת האיסור דרבנן אבל הכא כבר עשה מעשה העבירה ואם יחלה אח"כ ודאי היה חייב.

הנכון לע"ד דראייתם היא מהא דאסור הזאה בכל אופן אף שכבר היה יכול ליהזות וליטהר קודם ערב הפסח ולא הזה במזיד שלא חש למצות פסח שחייב כרת כה"ג כדאיתא בפסחים דף ס"ט וא"כ איך אסרו רבנן כשחזר בו בע"פ שחל בשבת ורצה ליהזות וליטהר ולהקריב פסחו הא יתחייב כרת. בשלמא כשחל שביעי שלו בע"פ ניחא מה שלא יתחייב כרת דהוא אנוס כיון שאסרוהו אבל כשחל שמיני שלו בע"פ ועבר אתמול במזיד ולא הזה שעתה אין לפוטרו מחמת אנוס דהא אתמול לא היה אנוס ומ"מ אסרו רבנן משום דכיון שעכ"פ נמנע עתה מחמת האיסור דרבנן לא יתחייב כרת. איברא דלדעת הרמב"ם פ"ו מק"פ ה"ו אין ראיה מזה דהוא סובר שאף בחול שחל שמיני שלו בע"פ ולא הזה קודם לא יועיל מה שיזה ויטהר ע"פ דעכ"פ לא יוכל להקריב הפסח וא"כ לא יפטר מכרת אף אם יתירו לו. אבל תוס' לשיטתייהו בפסחים דף צ' ודף צ"ב דאף בשביעי ע"פ אם יזה ויטהר חייב להביא פסח ואם לא יטהר חייב כרת לכן מוכיחין שפיר מזה שלא התירו בשמיני ע"פ כדי להצילו מכרת שאף בכה"ג נפטר מכרת. ולהרמב"ם נמי יש להוכיח מזה שלא התירו הזאה בשמיני שחל בי"ג שחל בשבת להצילו מכרת אם במזיד לא הזה בשביעי. וכן יש להוכיח מאיזמל שאסרו אף אם במזיד לא הכין איזמל.

ולפי"ז יש להוכיח לפשוט מה שנסתפק כתר"ה בכוונת התוס' בהא שכתב שלא ישמע לנו אם הוא גם מותר לכתחלה כדי להנצל מסקילה, דהא הזאה הוא ע"י אחרים ומ"מ אם לא היה נפטר מכרת סברי התוס' שלא היו אוסרין כדי להצילו מכרת וא"כ גם הכא מותרין אף אחרים כדי להצילו מסקילה. אך הוא רק לפירוש לשון לא ישמע שבקושית התוס' דאיירי בחזר בו ורוצה לתקן שלא יעבור על איסור אפיה, אז כדי להנצל מסקילה מותרין אף אחרים לרדות מצד פ"נ כמו שסברי התוס' שהיו מותרין אחרים להזות עליו כדי להצילו מכרת. אבל אם אינו רוצה אף אח"כ לרדות שרוצה שיאפה אף שיתחייב סקילה אין להוכיח כלום משם דהתם הרי חזר בו אבל הכא שעדיין עברין הוא ולא איכפת ליה שיסקלוהו אפשר אין מחוייבין אחרים להצילו וא"כ אסור להם לרדות שהוא חלול שבת כדי שינצל מסקילה.

והנה הב"י באו"ח סי' ש"ו הביא שדעת הרשב"א שאסור לחלל שבת כדי להציל מעבירות אף אם אח"כ כשיפחידוה ותמר דתה תעבור במזיד, ואף לשיטת התוס' שסברי שמותר כדמסיק שם [או"ח ש"ו] הב"י הוא דוקא בלא פשעה אבל בפשעה לכו"ע אסור. וא"כ מפורש שהיכא שעבר במזיד אסור לאחרים לרדות כדי להצילו מאיסור סקילה וכרת. וא"כ מוכרחין לחלק מהא שסברי התוס' דהיה מותר להזות כדי להצילו מכרת משום שהתם חזר בו ורוצה לקיים מצות ק"פ ולא להתחייב כרת אבל הכא שבמזיד רוצה לעבור עדיין אין מחוייבין להצילו מכרת מצד פ"נ ולכן אסור לחלל שבת ע"ז. וא"כ אף אם התרו בו שהוא פ"נ ממש דהא יהרגוהו ב"ד נמי אין מחללין כדי להצילו. דהא לשיטת התוס' גם להצילו מכרת נחשב פ"נ דאל"כ מ"ט סברי דאם לא היה נפטר מכרת באיסורם היה מותר להזות כדבארתי הא פשע ואין אומרין לאדם חטא כדי שיזכה חברך בפשע, וגם אם אומרין אף בנפטר היו אומרין כדי לזכותו אלא ודאי שהיה מותר מצד פ"נ משום דעונש כרת הוא גם למות בקוצר ימים, ומ"מ כתב הב"י שאף לתוס' דוקא בלא פשעה אבל בפשעה שרוצה להמר מרצונה הטוב אין לחלל שבת להצילה מכרת, וא"כ גם בהתרו בו שיסקלוהו אין לחלל שבת להצילו מאחר שרוצה בכך, דלתוס' כך לי כרת כמו סקילה. ולכן אף אם נימא שאף בפשעה וברחה להמר מחללין שבת להצילה עיין בערוך השלחן שכתב שצ"ע בפושעת הוא רק מטעם שבחלול שבת מצד פ"נ יש עוד טעם שיחלל שבת אחת כדי שתשמור שבתות דכל ימי חייה, וזה הטעם שייך אף בפושעת, אבל לא שייך זה אלא התם שאם לא יניחוה להמר לתאותה עתה תשמור אח"כ כל דיני התורה כמו שאירע הרבה מעשים כאלו אבל הכא שחילל שבת ועדיין רוצה לחלל לא שייך כ"כ טעם זה דיותר קרוב שגם בשבתות האחרות יחלל וא"כ אדרבה נקלקלהו. ולכן אף אם נסתפק בברחה להמר אין להסתפק הכא כלל ואסור לחלל שבת לשיטת התוס'. אבל להרשב"א שסובר דאף בהוציאו בתו בחזקה ויש לחוש שיפחדוה להמר אין מחללין שבת להצילה וא"כ צ"ל דסובר דאין שייך בזה פקוח נפש אף שתתחייב כרת, יש להסתפק בהתרו בו שחייב סקילה דהוא פ"נ ממש אולי מותר ככל פ"נ דעלמא. ולדידיה אין להוכיח מהזאה ואיזמל דהא אף אם לא יפטר מכרת באיסורם יהיה אסור לחלל שבת. וסברת ריב"א שכיון שאסרוהו נפטר מסקילה סובר הרשב"א רק מסברא בעלמא כמפורש בחדושיו [שבת] דף ג' ד"ה הא.

ונמצא למה שבארתי ששיטת התוס' דגם כרת הוא פ"נ, אף אם יש לחוש שיסיתוה רק לעבור פעם אחת חלול שבת במזיד או זנות דאשת איש שהוא איסור כרת רשאין לחלל אף איסור שבת כמו שמחללין לכל פ"נ דעלמא. דהא לא משום שלא יעבור עבירה בעולם מחללין דאז היה נצרך שיהיה חלול המצילין איסורא זוטא לגבי עבירת חברו, אלא משום פ"נ של חברו כדי שלא יתחייב כרת ויקצרו ימיו ולכן הוא ככל פ"נ שמחללין אף במלאכה גמורה ואף בכמה מלאכות. והוא דלא כדמשמע בב"י שם [או"ח שו] דנתן טעם למה שמותר לחלל שבת אף באיסור דאורייתא משום שהוא איסור זוטא לגבי המרה וחלול שבת דכל ימיה, דלפ"מ שבארתי לדעת התוס' א"צ לזה דאף אם אין לחוש רק שתעבור עברה אחת דכרת במזיד הוא פ"נ ומחללין שבת לתוס'. וצריך לומר שהב"י לא סבר כתוס' בזה אלא כהרשב"א דלא נחשב פ"נ ולכן הוצרך לומר שהוא איסורא זוטא לגבי כל הימים ואם אין לחוש רק לעברה אחת אסור לחלל אבל דעת התוס' הוא כדבארתי.

[ענף ב'] והנה בחזר בו ורוצה לרדות ולא יספיק בעצמו לרדות כל הככרות קודם שתאפה אחת מהן שלכן אחר שהתירו לרדות כמסקנא דגמ' יתחייב סקילה וכרת אם לא ירדה, לתוס' יהיו מותרין גם אחרים לרדות כדי להצילו מסקילה וכרת כדסברי דהיו מותרין להזות כדי להצילו מכרת מאחר דחזר בו. ולהרשב"א בלא התרו בו אסור דהא לדידיה לא נחשב כרת פ"נ כדסובר בהוציאו בתו בחזקה שאין מחללין. ובהתרו בו יש להסתפק דהא אף שחזר בו אם לא יספיק לרדות קודם שתאפה מסתבר שחייב סקילה דהוא כמו חזר בו אחר שכבר נאפה דלא מהניא תשובה ליפטר ממיתת בי"ד כדאיתא במכות דף י"ג וא"כ אף שחזר בו קודם שנאפה אם היה סמוך כ"כ שא"א לו לרדות קודם שתאפה נמי הוא כחזר בו לאחר שנאפה וחייב סקילה ולכן אם ע"י אחרים יספיק לרדות יש להסתפק להרשב"א אם יש לו דין פ"נ מאחר דהוא פ"נ ממש דאם לא ירדו יהרג בב"ד או דלהצילו ממיתת ב"ד אין דין פ"נ אף בחזר. ומסתבר דבחזר גם להרשב"א מחללין ובלא חזר אין מחללין דהא לתוס' מוכרחין לומר כן ולא מצינו שהרשב"א יפלוג בזה ומה"ת נפיש פלוגתא ויפלגו רק בלא התרו דלתוס' יש גם לכרת דין פ"נ ולכן בהוציאו בתו בחזקה ויש לחוש שיסיתוה לעבור במזיד אף רק פעם אחת על איסור אחד מחיי"כ מחללין שבת להצילה וכן בהדביק פת במזיד וחזר בו שבעצמו לא יספיק רק ע"י אחרים מותרין אף האחרים אף בלא התרו אבל בהתרו לא יפלגו.

ואין לומר למה שבארתי שהב"י לא סבר כתוס' גם התוס' לא סברי כהב"י בזה שמחלק בין פשעה ללא פשעה להציל מהמרה ונימא דמאחר דסברי דכרת נחשב פ"נ מחללין אף בפשעה ולא חזרה ודלא כהב"י לדידהו, דהא טבל הוא איסור מיתה דג"כ הוא בקצור ימים וא"כ לתוס' יש להחשיב זה לפקוח נפש ומ"מ רק איסור זוטא מותר לחבר ליעבד כדי שלא יאכל הע"ה טבל שהוא במיתה וגם זה הוא רק כדי שלא יאכל הע"ה טבל על ידו כדאיתא בתוס' ורשב"ג פליג אף בזה ואם אף בפשע מחללין מצד פ"נ א"כ אף שלא ע"י חבר וגם איסורא רבה הי"ל להתיר לחבר ליעביד כמו בכל פ"נ דעלמא. ואף דאיירי התם בעירובין דף ל"ב בתאנים שהוא רק טבל מדרבנן מ"מ ודאי שכן הדין גם בטבל דאורייתא באופן שחייב בלקוח דלא מצינו חלוק בזה שבטבל דאורייתא גם רשב"ג יודה מצד פ"נ. אלא ודאי מוכרחין לומר שגם לתוס' יש חלוק בין פשע ללא פשע כהב"י דהתם שרוצה הע"ה לעבור במזיד על איסור מיתה דטבל אסור לחלל שבת כדי להצילו.

ועיין במג"א [או"ח] סי' ש"ו ס"ק כ"ט שדחה דברי הב"ח שתירץ דבש"ו איירי שהפחידוה שתמר ובסי' שכ"ח [או"ח] איירי שרוצים לאונסה, דאדרבה כשאונסין אותה אומרים לאדם חטא בשבילו עיי"ש. ולפ"מ שבארתי נכונים דברי הב"ח מאד דבמחלוקת התוס' עם הרשב"א אם אומרין לאדם חטא כדי שיזכה חברו פוסקים כהרשב"א לחומרא שדוקא היכא דעביד איסורא ע"י של חבר ולא בענין אחר דלא כתוס' דבכ"מ שלא פשע אומרין. אבל באם יש לחוש שיפחידוה שתמר ותעבור אח"כ ברצון חייבי כריתות ומיתות ב"ד מחללין שבת מצד פ"נ כשיטת התוס' בזה. ואין סותרין שני הדינים אהדדי כחלוק הב"ח. ואם אף בעובדא דסי' שכ"ח היה חשש שמא ע"י שנשים דעתן קלות יסיתוה ותעבור ברצון על אחת מחיי"כ היו מותרין לחלל שבת אף שיותר חמורה כדי להצילה מכרת שהוא פ"נ מאחר דעתה אינה רוצה לעבור ולא פשעה, אבל מאחר ששם איירי באונס אין שייך פ"נ דאינה נענשת ע"ז דאונס רחמנא פטריה ולכן אין מחללין אף באיסורא זוטא דפסק כהרשב"א.

אך באמת דברי הש"ע אין לתרץ בזה, דהא הב"י לא סבר כתוס' ולא נחשב כרת פ"נ לדידיה וא"כ צריך גם כאן שיהיה איסורא זוטא ומטעם דאומרין לאדם חטא בשביל שיזכה חברו ודלא כהרשב"א וא"כ קשה מסי' שכ"ח דאין אומרין לאדם חטא אף באיסורא זוטא. ואף שלכאורה לא קשה דבסי' שכ"ח הוא הגהת הרמ"א ואפשר שפוסק כתוס' שכרת נחשב פ"נ וכרשב"א שאין אומרין חטא כדתירצתי ולא השיג בסי' ש"ו משום דלדידיה מחללין מטעם התוס' אבל מזה שלא השיג בד"מ על הב"י משמע קצת שסובר כב"י ויקשה. אבל בעצם נכונים דברי הב"ח אף להב"י דהא בעי שיהיה איסורא זוטא מהאיסור שיעבור חברו ובאונס ודאי שאף עבירה היותר חמורה היא זוטא אף לגבי איסור דרבנן במזיד דאונס רחמנא פטריה ושרי. ורק ביש לחוש שתעבור במזיד ע"י שיפחידוה או בחציה שפחה וחציה בת חורין שממציאה עצמה לזנות שתסית אחרים שיעברו במזיד ועתה לא פשעו שבלא הסתה לא יעברו עוברין איסורא זוטא בשבילן להצילן מאיסורא רבא דאף שיעברו ע"י הסתה הם מזידין וחייבין בעונשי התורה. ובעשה דהשלמה איירי נמי שלא היה אנוס רק שכח להביא קודם התמיד. ולא מצינו בתוס' שאף לגבי לעבור באונס אומרין חטא. ובעבד שהוא אנוס ואין יכול לקיים מצות פו"ר ומ"מ אומרין חטא הוא רק מטעם ששבת מצוה רבא כדאיתא בתוס' ב"ב דף י"ג. והנה בתוס' שם איתא שאף פסח הוא מצוה רבה ולפ"ז אף בהיה אנוס גמור קודם התמיד ולא היה יכול להביא כפרתו נמי עוברין עשה דהשלמה בשבילו ול"ד לאונסין אותו לעבור עבירת כרת דאין עוברין אף איסורא זוטא, משום דקיום מצוה שאני דעכ"פ יחסר לו מצוה רבה דפסח. זהו מה שנראה בכוונת הב"ח. אך מש"כ הב"ח דבזו אנו רואין דברי הרשב"א להחמיר משמע שהתוס' פליגי אף בזה. וכן מש"כ המג"א דאדרבה כשאונסין אותו אומרין לאדם חטא כמש"ל בשם התוס' תמוה היכן מצאו זה בתוס' וצ"ע בזה לע"ע.

ואגב אזכיר מה שתמוה טובא בתוס' גיטין דף מ"א ועירובין דף ל"ב שכתבו דפשע שהדביק סמוך לחשיכה וכן העתיק הב"י דבריהם הא ר' ביבי איירי בשבת דאם לא ירדה יהיה חייב חטאת ובסמוך לחשיכה הוא רק איסור דרבנן. ומצאתי ברש"ש שמפרש דזה היתה טעותו שהיה סבור דעדיין יום הוא ובאמת כבר חשכה וא"כ אף לפי טעותו פשע שאף לדידיה עכ"פ היה סמוך לחשיכה ולא הי"ל ליכנס לבית הספק ועוד דמדרבנן אסור עיי"ש. ותמוה דא"כ נמצא שבסבור שהוא יום חול שלפי שגגתו לא פשע ושפיר עבד מותרין אחרים לרדותו קודם שיבא לידי איסור חטאת וא"כ מאי הקשה ר' ששת וכי אומרין לאדם חטא דלמא איירי ר' ביבי בשוגג כזה שהיה סבור שהוא יום חול או שמלאכת אפיה מותרת שלפי טעותו לא פשע ולכן אומרין חטא, אלא ודאי שהשגגה עצמה היא פשיעה וכן מפורש בתוס' עירובין שכתבו ואע"ג דהוי שוגג איבעי ליה לאסוקי אדעתיה, וכוונתם דבשוגג הוא ג"כ פשיעה דאינו אנוס דהו"ל לאסוקי אדעתיה דמטעם זה חייב חטאת וזה ברור ותמוהין מאד דברי הרש"ש. ולכן כוונת התוס' בזה שכתבו סמוך לחשיכה צע"ג. זהו שנראה בענין זה לפום ריהטא. אוהבך ב"לונ, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה