אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין
סימן צז
בענין טבריא וציפורי להכנסת והוצאת שבת ז' מרחשון תשי"ג. מע"כ ידידי הרה"ג מוהר"ר בנימין זאב צוקער שליט"א שלו' וברכה.
הנה במקום שיושב כת"ר שהוא לא רחוק מנוא-יארק ומ"מ נשתנה השקיעה מפני ההר שבמערב ונראית השקיעה ערך עשרים מינוט קודם וגם בעירו גופה יש מקומות משתנים לפי העומק ולפי הקורבה לההר איך לדון שם לענין שבת ויו"ט לכניסה וליציאה. ולכת"ר משמע מהא דטבריא וציפורי שהיו תוך תחום אחד ומ"מ היו מקדימין בטבריא ומאחרין בציפורי בין בכניסת השבת בין ביציאת השבת כמפו' בשבת דף קי"ח אלמא דמשתנה הדין אף שהוא בשביל עומק וגובה ההרים והמקומות סמוכים.
אבל עיי"ש ברש"י שכתב ממכניסי שבת בטבריא מפני שהיא עמוקה ומחשכת מבעוד יום וסבורין שחשכה וא"כ מפורש שרק סבורין שחשכה ולא שהאמת כן אלא דמדינא עדיין אף להם אינו שבת רק שמחמירין מחמת שסבורין שחשכה כדי שלא יבואו להקל כשחשכה ממש משום שלא ניכר כ"כ. אך לכאורה תמוה דא"כ במו"ש הי"ל להחמיר שלא יעשו מלאכה כזמן דציפורי, וגם עיין בפי' ר' נסים גאון שכתב דבטבריא שהיתה נמוכה היו יושביה מקבלין עליהם השבת משקה"ח אצלם ושקיעתה לשם קודם שקיעתה במקומות הגבוהים ומי שמקבל עליו באותה השעה הרי עשה סיג לעצמו והוא משובח מן היושבין במקומות הגבוהים, א"כ מפורש ג"כ שהוא רק סיג להיושבים בטבריא והוא משובח מיושבי מקומות הגבוהין, ואיזה חשיבות שייך בזה הא לכל אחד עצם הדין כבמקומו, וכן איתא בדבריו גם למוצאי שבת בציפורי שמאחר שם פני המזרח להכסיף היו מקבלין עליהן שימור השבת עד שמכסיפין פני המזרח התחתון והעליון ולפיכך הן משובחין בזה הענין יותר מאנשי טבריא, משמע שהוא רק חומרא וסיג דאל"כ איזה שבח שייך בזה.
ולכן הנכון לע"ד דמדינא אינו כלום מה שבשביל שההר מסתיר השמש להחשיבה כנשקעה למקום הזה כמפורש ברש"י, אבל זהו רק לענין השקיעה שזה תלוי במה שנכנסת בעובי הרקיע עיין בפסחים דף צ"ד ובתוס' שבת דף ל"ה וזבחים דף נ"ו ולא לענין צאת הכוכבים דזה תלוי בראיית כוכבים וכיון דנראין באותו המקום ג' כוכבים בינונים הוי לילה אף שהוא מצד החשכה שבא בכאן מההר. ולכן לדינא היה צריך להיות בטבריא הכנסת שבת כמו בציפורי והוצאת שבת לענין השקיעה ג"כ כציפורי, אבל לענין צאת הכוכבים היה קודם תיכף כשנראו ג' כוכבים בינונים בטבריא אף שלא נראו עדיין בציפורי תרווייהו לקולא. אך הוא דוקא כשלא נמשך זמן השקיעה בציפורי יותר מראיית ג' כוכבים בינונים בטבריא, דאם היה נמשך יותר לא היה אפשר להחשיב לילה כיון דיום ממש הוא שעדיין לא נשקעה החמה אבל כיון שהשקיעה בציפורי היתה קודם ראיית הכוכבים בטבריא נחשב לילה בטבריא בראיית הכוכבים שם אף שהוא רק זמן קצר אחר חשיבות השקיעה לדינא שהוא אחר השקיעה דציפורי. אבל החמירו בטבריא להקדים מצד שסבורין שחשכה להכניס שבת מזמן ששקעה אצלם בשביל הסתרת ההרים ולא החמירו בהוצאת שבת כיון דבמקומם אין לחוש דהא כבר נראו כוכבים שם. ור' יוסי אמר שיש מעלה גם בטבריא לחכות בהוצאת שבת כמו בציפורי מטעם דכיון דהן סמוכין כדי שלא יבואו להקל בציפורי כשיראו שבטבריא הוא חול אף שידעו הטעם.
אף לפ"ז נמצא שבציפורי עשו כדין ור' יוסי אמר שיש מעלה גם בציפורי להקדים כמו בטבריא שלא יבואו להקל בטבריא כשיראו שבציפורי הוא חול, אף שהוא כגזרה לגזרה דהא מדינא גם בטבריא אין מחוייבין להקדים מ"מ יש מעלה בזה דהא לא אמר שאסור אלא שהוא מעלה ויש שכר לזה שגם בשביל חשש רחוק ודאי הוא מעלה. וזה היה פירוש נכון בכוונת רש"י לכן בהא דטבריא כתב וסבורין שחשכה ובהא דציפורי לא כתב שסבורין שהוא יום משמע שהוא מדינא. אבל בדברי רב נסים גאון הא משמע שגם האחור במוצאי שבת בציפורי היה רק לסיג והוא מעלה ולא מדינא ולכאורה קשה טובא דהא עד שיכסיף התחתון והעליון הוא מדינא ולר' יוסי הוא עוד מעט יותר.
וצריך לומר שסובר דשני השעורים דהכסיף התחתון והעליון והא דג' כוכבים בינונים דתרווייהו אמרן רב יהודה אמר שמואל בדף ל"ד ובדף ל"ה בשבת שלכן כתב הכ"מ בפ"ה משבת ה"ד בשם הרמ"ך דש"מ שחד שעורא הוא ותירץ בזה מה שהרמב"ם לא נקט שעורא דהכסיף התחתון והעליון עיי"ש, שלכאורה יקשה דא"כ למה הוצרך לב' השעורים, וצריך לפרש דלאלו שקשה להם לראות הכוכבים או שלא בקיאי בכוכבים מי הם הבינונים ידעו זמן ביה"ש וזמן הלילה משעורים דהכסיף התחתון והעליון וכן איתא בהגר"א או"ח סי' רס"א ס"ק י"ב, וא"כ אין הכרח לומר דחד שעורא ממש הן אלא דהעיקר תלוי בכוכבים דכשיראו ג' כוכבים בינונים הוא לילה ושעורא דהכסיף העליון הוא לפעמי' יותר משעורא דג' כוכבים ותלוי זה בהמקומות ולעולם אינו קודם ג' הכוכבים ולכן לאלו שאין רואין או שאין בקיאין יש להם להחמיר עד שיכסיף העליון וזה סובר ר"נ גאון. ולכן בצפורי היה נמשך האדמת פני המזרח עד שהכסיף העליון מצד שהיא גבוהה טפי יותר מג' כוכבים בינונים והם היו בקיאין בכוכבים והיה להם מדינא להוציא השבת בראיית ג' הכוכבים אף שעדיין לא הכסיף העליון ואולי גם לא התחתון אך מ"מ החמירו לקבל עליהם שימור השבת עד שמכסיפין התחתון והעליון לסיג ולמעלה מחמת שעדיין הי' אור גדול ונדמה כיום, ור' יוסי אמר שלמע' הי' גם לאנשי טבריא להחמיר עד שיכסיף העליון גם בציפורי אף שהוא כגזרה לגזרה דמ"מ יש מעלה בזה כדלעיל.
ואולי גם כוונת רש"י כר"נ גאון שהוא רק לסיג ולמעלה גם בציפורי דמדברי ר"נ גאון המפורשים נלמד לדברי רש"י הסתומין לענין ציפורי ולא נעשה מחלוקת ביניהם. אך הרמב"ם שלא נקט שעורא דהכסיף משמע לתירוץ הרמ"ך שהביא הכסף משנה שהם ממש שעור אחד ויפלוג ע"מ שבארתי לדעת הר"נ גאון. דלמה שבארתי נוגע שעורא דהכסיף לדינא להאין בקיאין בכוכבים שאסורין עד אחר השעור דהכסיף אף במקומות שידוע שהג' כוכבים הם קודם כמו בציפורי שכיון שאינו מכיר בכוכבים אסור לו לסמוך על השערתו ויציאת הספק מלבו אלא לחכות עד אחר שהכסיף העליון ממש. ומה שבציפורי היה רק לסיג ולמעלה הוא משום שהיו בקיאים שמ"מ החמירו אבל להאינם בקיאין הוא מדינא מדין ספק וגם איסור מדרבנן אלאחר שיצא הספק מלבו שלא יסמוך ע"ז כיון שיכול לחכות עד אחר שיכסיף העליון. אבל אף אם נימא שממש שעור אחד הם יקשה קצת מה שלא נקט הרמב"ם שעורא דהכסיף שנוגע זה להאינם בקיאין בכוכבים שאין אסורין אלא עד אחר הכספת העליון, ומאחר שבכל אופן קשה על השמטתו אין ראיה שפליג ע"מ שבארתי לדעת הר"נ גאון.
ולמה שבארתי ניחא דברי מהרי"ל וכפי שבארם המג"א [או"ח] בסי' רל"ג דהוא בעיר שיושבת בעמק דעד סמוך לצאת הכוכבים היה מתפלל בשעת הדחק מנחה אע"פ שנראה בעיר לילה, משום דלדינא עדיין יום הוא כיון דהוא רק מצד הסתרת ההרים אבל הוא רק קודם צה"כ באותה העיר [ולשון לילה שאמר הוא ביה"ש בהכרח דהא הוא קודם צה"כ], אבל אחר צה"כ באותה העיר אף שהוא מצד החשכת ההרים הוא לילה באותה העיר ולכן רק סמוך לצה"כ היה מתפלל בשעת הדחק, ושלא בשעת הדחק לא סמך ע"ז משום דלכתחילה יש להחמיר משום סיג ומעלה להחשיב כנשקעה. והביא הראיה מטבריא שמלשון יהא חלקי שא"ר יוסי משמע דאינו מדינא וגם לא איסור מדרבנן אלא שהוא למעלה ולסיג שעשו לעצמן שלשון יהא חלקי הוא ממש כלשון תיתי לי שדייקו התוס' מזה ריש בכורות שליכא איסור. וגם ראיה משם להחלוק שבין שקיעה לצה"כ. וגם ראיה שיש להחמיר לכתחילה לסיג ולמעלה ונכונים דבריו מאד. אך נראה דמש"כ המג"א שגם בעיר שבתיה גבוהין אמר מהרי"ל שזהו רק לענין עצם ההיתר להתפלל אז מנחה שהוא עוד מכ"ש וסובר המג"א דשלא בשעת הדחק יש להחמיר לכתחלה להחשיב כנשקעה החמה משום טעות בנ"א אבל מה שלאחר צה"כ הוא לילה לא מסתבר שבשביל הבתים שנעשו בידי אדם יחשב לילה במה שנראו עי"ז הכוכבים ומה שלא כתב המג"א שיש חלוק לענין זה בין עיר שבתיה גבוהין לעיר שיושבת בעמק הוא משום שלא שכיחי עירות שישתנה צאת הכוכבים בשביל בתיהם.
ולכן להלכה מדינא תלוי הכנסת השבת אף במקומות הנמוכים כמו על ההרים ולהוצאת שבת תלוי בצאת הכוכבים כפי המקום אף שהוא מצד הנמיכות ולמעשה יש להחמיר לסיג במקומות הנמוכים כפי שקיעתם אף שהוא בשביל ההרים כדהחמירו בטבריא, ולמעלה יתירה יש להחמיר גם ביציאה על צה"כ שבמקום ההרים כיון שהמקומות סמוכים אף שהוא סיג לסיג כמו שא"ר יוסי וכן ראוי לבעלי תורה להתנהג. ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.