אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין

סימן צה

סימן צד

בכלי טערמאס [טרמוס] אם מותר ליתן תבשיל חם בשבת ח' תמוז תשט"ו. מע"כ ידידי הרה"ג ר' יוסף עליאש שליט"א.

הנה בדבר הטמנה בכלי טערמאס בשבת שדרכו רק להחזיק את החום אבל אינו מוסיף הבל אם מותר בשבת, שפיר כתב כתר"ה שכפי המבואר [או"ח] בסי' רנ"ז סעי' ה' בפינה התבשיל בשבת מקדירה שנתבשל בה לקדירה אחרת מותר להטמינו בדבר שאינו מוסיף הבל. אבל מטעם זה הוא פלוגתא דרבוואתא דהוא לשיטת הרמב"ם פ"ד משבת ה"ה שכתב שלא אסרו להטמין בשבת אלא דבר חם שהוא בכלי ראשון שנתבשל בו אבל אם פינהו מותר, וכדכתב כן הט"ז סק"ה והמג"א ס"ק י"ד, אבל רש"י פי' [שבת] בדף נ"א בטעם רשב"ג שאמר דין זה לא אסרו אלא אותו מיחם אבל פינה ממיחם למיחם מותר השתא אקורי קא מקיר לה ארתוחי קא מירתח לה שהוא משום דהשתא ליכא למיגזר שמא ירתיח דהשתא אקורי קא מיקר להו במתכוין ארתוחי מרתח להו בתמיה, והיה לן לאסור לרש"י דבנתינתו להטערמאס מתכוין להעמיד החום ולא לקרר.

ועיין בר"ן שרש"י הוכרח לפרש כן משום דסובר בלהטמין את הצונן שמותר הוא דוקא במטמין מפני החמה שלא יחמו שאשמועינן דלא גזרינן אטו הטמנה דכדי שיחמו, אבל להטמין צונן כדי שיחמו אסור אע"פ שמטמין בדבר שאינו מוסיף הבל, וכוונתו צריך לומר דאוסר אף במטמין שלא יצוננו יותר דלהחם ממש הא אין שייך בדבר שאינו מוסיף הבל וההיתר לרש"י הוא רק במתכוין להקר או שלא יתחמם. ואף שבפינה ממיחם למיחם לא מסתבר כלל שההטמנה יעשה כדי שלא יתחמם יותר ע"י החמה דרק בצונן אם יעמוד בחמה יתחממו אבל דבר חם אף שעירה מהכלי ראשון למיחם אחר עדיין הוא חם טובא שלא יתחמם יותר מזה ע"י החמה וא"כ משמע שההטמנה היא שלא יצוננו יותר וישארו בחמימותם דכלי שני, שלרש"י היה לו לאסור, צריך לומר דכיון שהפינוי ממיחם הכלי ראשון למיחם השני היה כדי לקררן שאינו רוצה בחמימות דכלי ראשון אין לחוש לשמא ירתיח.

וזהו שכתב הר"ן דרש"י שסובר דלהטמין את הצונן כדי שתפוג את צינתו אסור הוצרך לפרש דמאי דשרינן פינן ממיחם למיחם, היינו כגון שפינן כדי לקררן ובכה"ג דוקא הוא דשרינן משום דליכא למיגזר בה, דהשתא אוקורי קא מיקר לה במתכוין אוחומי קא מיחם לה עיי"ש, וכוונתו דאף דעתה מטמין כדי שיחזיקו חומם ולא יצוננו, מ"מ מותר מאחר שפינן קודם שהטמין ממיחם למיחם במתכוין כדי לקררן מחום הגדול דכלי ראשון אין לגזור לשמא ירתיח, שפירושו שמא ימצא קדירתו שנצטננה כשירצה להטמינה וירתיחנה תחלה כדפרש"י [שבת] בדף ל"ד, כיון שאדרבה עשה מעשה להקר דרוצה רק בחום הקטן דכלי שני.

אבל אף לפי' הר"ן ברש"י אין להחשיב במטמין בכלי טערמאס [טרמוס] דמתכוין להקר מחום דכלי ראשון, דרק בפינה ממיחם הכלי ראשון למיחם אחר שיהיה רק בחום כלי שני הוא מעשה לכוונה להקר מחום הגדול משום דאם היה רוצה בחום הגדול היה מטמין את מיחם הראשון אבל הכא א"א לעשות הטמנה זו במיחם הראשון שהיה בחום כלי ראשון שאין בו מעלת טערמאס ויתקרר במשך הזמן גם לגמרי ומטעם זה פינה ממיחם הראשון להטערמאס, וא"כ אינו עושה בזה מעשה הקררה דאם היה אפשר לו בחום כלי ראשון היה ג"כ רוצה ואולי עוד יותר, וא"כ יש לחוש לשמא ירתיח שהוא לשמא ימצא קדירתו שנצטננה כשירצה ליתנה בהטערמאס וירתיחנה תחלה וא"כ היה לן לכאורה לאסור לרש"י.

והנה לפרש"י שלהטמין את הצונן שמותר הוא כדי שלא יחמו מפני החמה הוי בהכרח גם מה שאסר רבי להטמין את הצונן נמי הוא אף כדי שלא יחמו משום דגזר אטו הטמנה כדי שיחמו וכן מפורש ברש"י סנהדרין דף כ"ד וא"כ לא שייך לאקשויי על רבי וכי לא ידע מה שהתיר אביו רשב"ג בפינה ממיחם למיחם להטמין דהוא אף כדי שלא יתקררו מטעם דאין לחוש משום דמתכוין לאקורי ארתוחי מרתח להו בתמיה, אבל בצונן שאסור להחם שייך לאסור אף במטמין שלא יחמו אטו הטמנה כדי שיחמו. וא"כ בתו"י שהקשו וכי לא ידע רבי הא דאבוה דשרי בפינה ממיחם למיחם צריך לומר דמפרשי בלהטמין את הצונן שאיירי להטמין כדי שלא יצונן יותר דהוא כמו להחם כדפי' הר"ן והרמב"ם והגאונים ולכן הקשו שפיר דא"כ מ"ש מפינה ממיחם למיחם שהוא רק בחום כלי שני שמותר וכ"ש צונן שמותר. וע"ז תירצו דהכא דוקא דמוכח מלתא שנתכוין לצונן שפינהו ממיחם למיחם אבל קיתון של מים דלא מוכח מידי יהא אסור להטמין וכוונתם דמה שמותר להטמין מה שהוא בחום כלי שני הוא רק כשמוכח מלתא שאינו רוצה בחום כלי ראשון שהרי נתכוין לצנן מחום הגדול דכלי ראשון שלזה פינהו ממיחם למיחם, אבל כשלא פינהו עתה כגון שנתן לכלי שני כדי לאכול ונמלך שלא לאכול עתה, אלא לאחר איזה שעות, והטמין כדי שלא יצוננו אסור, שהרי לא מוכח עתה בשעת הטמנה שאינו רוצה בחום דכלי ראשון, ודלא כדסובר הרמב"ם שלא אסרו הטמנה בדבר שאינו מוסיף הבל בחום שאינו בכלי ראשון, אלא דגם בחום דכלי שני נמי אסרו ולכן היה סבור רבי דגם להטמין את הצונן שלא יצוננו ביותר אסור וחזר בו רק אחר ששמע מר' ישמעאל בר' יוסי שר' יוסי התיר להטמין את הצונן כדי שלא יצוננו, והאיסור הוא רק כשהוא עכ"פ חם אף שהוא רק בחום דכלי שני.

ונמצא דלא תלוי פירוש זה דפרש"י בפינה ממיחם למיחם שההיתר הוא רק משום דאקורי קא מיקר להו במתכוין להא דפי' בלהטמין את הצונן שמותר דהוא רק בשלא יחמו, דהא התו"י מפרשי בלהטמין את הצונן שגם שלא יצוננו יותר מותר, ומ"מ מפרשי הכא כרש"י דרק כשמוכח שנתכוין לצנן מותר אבל בלא מוכח אסור להטמין אף בחם דכלי שני. וא"כ גם לתו"י יש לכאורה לאסור להטמין בטערמאס שלא מוכח שאינו רוצה בחום דכלי ראשון כדבארתי, ואולי גם בחום דכלי שלישי אוסר התו"י כל זמן שהוא חם.

וא"כ אין ראיה גם מלשון השו"ע [או"ח רנ"ז] שכתב אם פינה לקדירה אחרת מותר שאפשר ג"כ שהוא משום שמוכח עתה ולא באינו מוכח, ואף שמתיר בסעי' ו' להטמין צונן כדי שלא יצטנן ביותר אפשר שהוא משום שסובר כהתו"י. אבל הט"ז והמג"א עכ"פ מפרשים בכוונת הש"ע שסובר כהרמב"ם ור"ן דמותר להטמין כל חם שאינו מכלי ראשון אף בלא מוכח שאינו רוצה בחום דכלי ראשון משום שכן כתב בב"י שהעיקר כהרמב"ם. ולשון הטור הוא כמפורש כהרמב"ם דכתב והא דאסור להטמין בשבת באינו מוסיף הבל היינו דוקא בקדירה שנתבשל בה עיי"ש. ולכן לדינא ודאי מותר כיון שרוב הראשונים והאחרונים הט"ז והמג"א סוברים כן גם בדעת הש"ע וכדפסק כן גם במ"ב ס"ק כ"ח. אבל מ"מ היה מקום לבעלי נפש להחמיר כיון שלרש"י והתו"י יש לאסור, וקצת אדרבה יש לדייק גם מהש"ע שסובר כהתו"י, דאם היתר הטמנה בפינה ממיחם למיחם הוא כהרמב"ם שלא אסרו אלא בחם שבכלי ראשון ולא בחם פחות מזה שהוא בכלי שני שדינו כצונן שמותר להטמין כמפורש ברמב"ם איך נקט דין זה קודם שנקט הדין דמותר להטמין את הצונן שדין פינה לקדרה אחרת נקט בסעי' ה' ודין דמותר להטמין צונן נקט בסעי' ו'. וגם למה הוצרך כלל למינקט אח"כ דין דמותר להטמין את הצונן הא פשיטא דאם גם דבר שחם טובא רק שהוא בכלי שני מותר משום שלא נחשב חם שאסרו כ"ש בצונן ממש שמותר. בשלמא הרמב"ם שנקט דין דצונן תחלה לא קשה כ"כ חדא דהוא לא זו אף זו, ועוד דזה שמותר להטמין צונן הוא הטעם והפירוש במה שמותר פינה ממיחם למיחם כדמפרש הרמב"ם משום שג"ז נחשב כצונן לענין זה. אבל הש"ע שנקט היתר הטמנת קדירה אחרת קודם שנקט היתר הטמנת צונן א"כ הוא כזו ואין צריך לומר זו שלא מצוי כעין זה בש"ע וגם אין לפרש שהוא כדי לידע טעם ההיתר דקדירה אחרת כיון שנקטו תחלה, ולכן משמע קצת שסובר הש"ע כהתו"י שגם להטמין חם בכלי שני אסור ורק כשמוכח שאין רצונו בחום דכלי ראשון שהוא בפינה בעת שרוצה להטמין לקדירה אחרת מותר כדכתבתי שאפשר לפרש כן בלשון הש"ע, ולכן היה מקום לאסור גם להטמין את הצונן והשמיענו אח"כ בסעי' ו' שאת הצונן עכ"פ מותר להטמין.

וא"כ אולי אף בטור שג"כ נקט דין היתר הטמנת צונן אח"כ נמי נימא שסובר כהתו"י ונדחוק שמה שכתב היינו דוקא בקדירה שנתבשל בה אבל אם פינה התבשיל לקדירה אחרת מותר הוא רק בפינה בעת שצריך להטמין שמוכח, ואף שא"כ מצינו שאסור גם בקדירה אחרת כשלא מוכח כגון שנמלך, נימא שכיון שלא שכיחא דבר כזה נקט כאורחא דמלתא שסתם בקדירה אחרת הוא מוכח, ואף שהוא דוחק אולי יש לפרש כן מפני הקושיא, אבל עכ"פ הט"ז והמג"א לא דייקי זה ומפרשי בטור ובש"ע שמתירין משום שהוא צונן כהרמב"ם, בטור מפני פשטות הלשון כדי שלא לדחוק, ובש"ע משום שכתב בב"י שהעיקר כהרמב"ם ואין רוצים לפרש שחזר בו בש"ע, אבל עכ"פ יש מקום להחמיר בחם בכלי שני כשלא מוכח לבעלי נפש, וממילא גם להחמיר מליתן לטערמאס.

אבל ליתן להטערמאָס נראה לע"ד שיש עוד טעם להתיר דהא במה שנותן התבשיל לתוך הטערמאס עדיין לא עדיפא מכלי אחר ורק במה שסותם אח"כ את פיה בהכסוי העומד לכך ובזה הא ליכא איסור דהא מותר לכסות הקדירה אף בשבת כיון שזהו דרך שמירת הדבר גם מכמה דברים כמו שלא ישפך ושלא יפול עפרורית וזבובים וכדומה שלכן אף שגם משמר החום מותר כדאיתא [או"ח] בסי' רנ"ז סעי' ב' שמותר לשום כלים על התבשיל כדי לשמרו מן העכברים או שלא יתטנף בעפרורית שאין זה כמטמין להחם אלא כשומר ונותן כסוי על הקדירה וכן הוא בר"ן וברשב"א שבת דף מ'. ואף שבמ"ב ס"ק י"ד כתב דשרי כיון שאינו מכוין לזה, נראה שהוצרך לזה רק בכיסה בדברים שלא נעשו לכך שלכן אם היה מתכוין כשמכסה בכלים אלו שמעמידין החום ולא כיסה בדברים אחרים ובכיסוי המיוחד בכוונה להעמיד החום היה אסור אבל בנותן הכיסוי המיוחד להכלי מותר בכל אופן אף שכוונתו גם להעמיד החום כיון שעכ"פ צריך לכסותו גם בשביל שלא ישפך וכדומה.

ומדויק לשון הש"ע שכתב שאין זה כמטמין להחם אלא כשומר ונותן כיסוי על הקדירה, ואם אף בכיסוי מצריך שלא יתכוין להעמיד החום במה פשיטא ליה היתר כיסוי יותר מהיתר לשום הכלים, אלא הוא משום דלשום הכיסוי המיוחד להכלי מותר בכל אופן אף כשרוצה גם שיעמיד החום כיון שעכ"פ צריך לכסות גם בשביל שלא יפסד בעפרורית וכדומה וחידשו שלשום כלים אחרים במקום הכיסוי נמי מותר אם כוונתו כדי שלא יפסד בעפרורית אף שהוא פסיק רישא לענין העמדת החום שלא היה לן להתיר מטעם אין מתכוין שמותר בכל מקום, שהכא עכ"פ מותר בשום דהכוונה בשביל שלא יתטנף בעפרורית מחשיבו לכיסוי כמיוחד להקדירה שמותר בכל אופן.

וטעם זה הוא היתר גם לכו"ע, ולכן כיון שמעצם הדין הרי פסקו האחרונים כהרמב"ם והר"ן ומפרשים כן גם בדעת הטור והש"ע, שלכן ודאי מותר ליתן בהטערמאס שהוא רק בחום כלי שני אך שהיה לבעלי נפש להחמיר בשביל שיטת רש"י והתו"י לכן יש לסמוך על טעם השני שכתבתי מהא דהוא כיסוי המיוחד לו שיש להתיר אף במתכוין וגם בעלי נפש אין להם מה לחשוש. ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה