אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין

סימן צג

סימן צב

בענין תנורי הגעֶז [הגז] שבמדינתנו בכסוי פח מתכות אם יש בזה דין כירה או תנור כ"ז אדר שני תשי"א. מע"כ ידידי הרב ר' בנימין זאב צוקער שליט"א מתלמידי הכולל דספרינג וואלי.

בדבר תנורי הגעֶז שבמדינתנו בכסוי פח של מתכות שהעולם נוהגין היתר להשהות שנסתפקת אם יש להן דין כירה או תנור. הנה חומרת תנור הוא משום שנקלט חומו לתוכו טפי מכירה כדפרש"י [שבת] בדף ל"ח ויכול להתבשל שם מצד עצם חומו אף כשיגרפו הגחלים ולכן ליכא היכרא ממה שגורף וקוטם שמסלק דעתו מלחתות בגחלים אף אם יצטרך למהר הבשול שזהו הטעם שמועיל בכירה גריפה וקטימה כדאיתא בר"ן בשם רב האי גאון ורב אפרים גאון והסכים להו הר"ן, וא"כ בתנור שכיון שרב חומו אפשר שהגריפה והקטימה שעושה הוא משום שירא שלא יקדיח תבשילו ברבוי האש ואינו היכר שהוא מחמת שמסלק דעתו מלחתות אף לכשיצטרך למהר הבשול ולכן אסור שמא יחתה כשיצטרך למהר הבשול. אך הוקשה להו דהניחא בקטימה אבל בגריפה נהי שאין היכר עכ"פ הא אין שייך כלל לחתות והוצרכו לומר שמחמת שרב חומו מיחזי כיש שם גחלים לוחשות ואתי לשהויי בכירה ולחתויי, עיי"ש בר"ן. והרמב"ם לא ניחא ליה בתירוצם וכמו שלא ניחא ליה להר"ן שם, לכן תירץ בפ"ג משבת ה"ו משום שא"א לגרוף כל האש וא"א שלא תשאר ניצוץ אחת ובתנור שהבלו חם יש לחוש לחתוי אף בניצוצות וכירה שהבלה מועט לא תתחמם בניצוצות מועטים ומפני כך אין לחוש לחתוי כדאיתא שם במ"מ ה"ד.

וא"כ הוא שייך רק בתנור שדרך הבשול והאפיה הוא הרבה פעמים בקטימה וגריפה וליכא היכרא במה שגורף וקוטם שאין דעתו לחתות. אבל בתנורי הגעֶז שאין הדרך כלל לבשל בכסוי פח מתכות אין לך היכר גדול מזה שמסלק דעתו מלחתות ואין לחוש לחתוי, ונמצא שלפי"ז יש לתנורי הגעֶז שכיסה בפח מתכות דין כירה קטומה.

אך לשיטת רש"י דבקטימה שמותר בכירה הוא משום דאינה מוספת הבל והוא כדפי' הר"ן דטעמו שאף שלשעתו מוסיף הבל מ"מ הם עוממות והולכות אין שייך זה בתנורי הגעֶז שלא נפחת אורו וא"כ הוא מוסיף הבל שיש לאסור לפ"ז. איברא דבעצם לולא דמסתפינא היה נראה לע"ד דגם רש"י סובר דגחלים קטומים נחשבו מוסיף הבל אך לא אסרו משום ההיכר שיש בהקטום שאין דעתו לחתות, דהא כן מפורש ברש"י [שבת] דף ל"ז שפי' שאני הכא דקטמה וגלי דעתיה דלא ניחא ליה בצמוקי עיי"ש, וזה שפי' במתני' שיתן אפר ע"ג גחלים לכסותם ולצננם, אין הכוונה דלא יוסיף הבל אלא דהוא גרוע מכפי שהיה בלא כסוי האפר וא"כ גלי דעתיה שלא ניחא ליה בצמוקי רק שיהיה חם לבד דבשביל זה לא אתי לחתויי דבלא החתוי יהיה חם דאם לא היה מגרע כלל לא היה מזה גלוי דעת דלא ניחא ליה בצמוקי. ולא יקשה לפי"ז על רש"י מה שהקשה הר"ן מהא דאסור להטמין ברמץ שגם לדידיה יהיה חלוק בין שהיה להטמנה, וכן לא יקשה קושיות התוס' עליו. ולפ"ז גם לרש"י יש להתיר בתנורי הגעֶז לכסות בפח של מתכות דג"כ הא ודאי הפחית החום מבלא הכסוי. אך מה נעשה שהתוס' והר"ן לא מפרשי כן בכוונת רש"י אלא דסובר שכירה קטומה לא נחשבה מוסיף הבל. וא"כ יש לאסור לדידיה בתנורי הגעֶז בכסוי הפחים. אבל לדינא כיון שרוב הפוסקים פליגי ארש"י, עיין בב"י [או"ח] סי' רנ"ג ובד"מ שם, וסוברין דכירה קטומה היא מוספת הבל ומ"מ מותר בשהיה מצד היכרא שאין דעתו לחתות א"כ גם בתנורי הגעֶז יש להתיר כשמכסין בפח המתכות כמו שנוהגין, ובפרט שגם לרש"י אינו ברור שיאסור.

והנה היה מקום לומר דמה שפרש"י בעל גבה בדף ל"ז [שבת] שהוא גם על כסוי שעל חללה הוא משום דאזיל לטעמיה דאם מוסיף הבל אסור וכדפי' התוס' ור"ן בשיטתו ולכן בכסוי שעל חללה שמוסיף הבל כיון שאין הגחלים קטומים אסור אבל לרוב הפוסקים שאף במוסיף הבל מתירין משום ההיכר יסברו שמותר בכסוי שעל גבה. אך יקשה ע"ז שהטור סובר ג"כ דלא כרש"י ומ"מ סובר שאסור בכסוי שעל גבה כרש"י. ולכן צריך לומר משום דהתם דרך הבשול הוא כך הרבה פעמים דאם האש גדול וירא שיקדיח שבעצים קשה לצמצם וגם הרבה פעמים שאש קטן לא ידלק ומוכרח לעשות אש גדול מניח כסוי על גבה ואופה ומבשל שם דהא גם על עובי שפתה יכול לבשל משום שהכירה בעצמה יש לה חום לבשל ולא יגרע על גבה שהוא על האש ולכן לא הוי היכר. וא"כ בגעֶז שלא נמצא אף אחד שיבשל בכסוי פח מתכות משום שיכול להקטין האש ולהגדילו בצמצום כפי שצריך לכן אין היכר גדול מזה ומותר, וכמו שגם אתה חלקת. אבל הוא רק מטעם שבארתי שיש טעם לזה שבתנורי הגעֶז אין מכסין לעולם בשביל בשול יש לחלק ולהתיר ולומר שלא היה זה בכלל האיסור כיון שיש היכר ברור אחרי שאין בזה צורך להבשול, אבל אם לא היה טעם על זה שאין נוהגין לבשל בכסוי לא היה ניחא לחלק מצד שעכ"פ אין נוהגין לכסות להחשיב הכסוי להיכר דאם היה לפעמים איזה צורך לכסות בשביל הבשול כמו בכירה שלהם אפשר שאף שאחרים עכ"פ אין נוהגין לכסות אף שיש צורך מ"מ הוא עושה בשביל הצורך. וגם ממילא הא כבר היה זה בכלל האיסור ולא היה בידינו להתיר, אבל כיון שאין שום צורך לכסות בשביל הבשול ומחמת זה לא נמצא מי שמכסה לא היה זה בכלל האיסור ויש להתיר אף להטור.

והנה יש טעם גדול לומר דלא שייך כלל הגזרה בתנורי הגעֶז שלנו, דהא חזינן שרק לשלא יחתה בהגחלים גזרו ולא לשמא יביא עוד עצים כשיכלה האש, דאם היה שייך למיגזר זה היה לן לאסור גם בכירה שהסיקוה בקש וגבבא שלא שייך חשש חתוי שמא יתן עוד קש כשיתבער הקש שבכירה, דהא ליכא בזה היכר, אלא צריך לומר דזה לא גזרו. ואולי משום דלא גזרו אלא בחתוי בפיו שקילא לאינשי דלא חשיב להו מעשה כ"כ מלעשות בידים. וא"כ בתנורי הגעֶז שלא שייך חתוי בהגעֶז שכבר יש שם אלא אם רוצה להגדיל האש צריך שיתן עוד געֶז אחר שנותן ע"י שפותח יותר את נקבי הצינור שיורד משם הגעֶז, א"כ הוא כמו להביא עצים אחרים שלא גזרו דלא חששו שיעשה בידים. ואף אם נימא שהטעם שלא גזרו שמא יביא עצים וקש משום שרוב הפעמים אינם בסמוך להכירה שהוא דבר קשה להביאם מרחוק ויבא לזכור קודם שיביא העצים וממילא לא גזרו אף שנזדמן שהם בסמוך משום שלא שכיח כ"כ, וכדאיתא חלוק כעין זה בריש ביצה בגזרה שמא יקטום עיי"ש בתוס', וא"כ בתנורי הגעֶז שהוא דבר קל לפתוח יותר את נקבי הצינור להביא יותר געֶז יש לגזור, מ"מ כיון שעכ"פ לא גזרו אף בעצים וקש שסמוכים להכירה, לכן גם בגעֶז לא היה בכלל הגזרה אף שעתה נעשה באופן שלעולם הוא סמוך, כמו דברור שאף אם היה נעשה רגילות שלעולם יהיו קש ועצים סמוך להכירה שלא היה נאסר בשביל זה כיון שעכ"פ לא אסרו כ"כ הוא בגעֶז שהוא רק כנעשה הרגילות שהם לעולם בסמוך להכירה שלא היה בכלל הגזרה ואנן לא מחדשינן איסורין. וגם מסתבר שלעולם היה הרגילות שיהיו עצים וקש סמוך להכירה דרוב בנ"א לא היו מצמצמים להביא רק כפי הצורך ומ"מ לא גזרו בשביל זה שלא יבא ליתן קש ועצים אחרים, וא"כ הוא מטעם שלא חששו שמא יעשה בידים, וא"כ הוא עוד כמפורש שאין לגזור גם בתנורי הגעֶז שצריך לעשות בידים.

ולפ"ז אף בלא כסוי גם על הכפתורים שעל ידם מקטינים ומגדילים אלא שיכסה רק את האש לבד נמי אפשר יש להתיר דגם בכסוי על האש לבד הוא היכר גדול שאין דעתו לחתות ולהגדיל האש יותר וכמו שנוהגין הרבה. אך יותר טוב שהכסוי של פח המתכות יכסה גם את הכפתורים כדי שההיכר יהיה גם במקום החתוי כמו הקטום שיש אולי לחוש שלא ירגיש בהכסוי ויחתה. ואף שהוא דבר רחוק מ"מ כיון שהיתר ההיכר מצינו בהיכר שבמקום החתוי אולי הוא דוקא בהיתר כזה. אבל ודאי זה לבד שיכסה את הכפתורים ולא את האש לא יועיל שהעיקר הוא שצריך להראות שדעתו להפחית שזה נראה יותר בכסוי האש. אבל כיון ששם היו תרווייהו למעליותא שמפחית את החום והיה במקום החתוי אפשר הוא בדוקא ולכן יש להחמיר לכסות גם את הכפתורים, אבל כיון שיותר מסתבר שגם בלא כסוי הכפתורים הוא היכר חשוב יש להקל בשעת הדחק ואין למחות באלו הנוהגים היתר בכסוי האש לבד.

ומה שכתבת דהחזון איש מחדש דרק קדירה של חרס מתיר הש"ע [או"ח] בסי' רנ"ג סעי' ג' להניח ע"פ הכירה ולא של מתכות דיש לחוש לבשול המתכות שכתב הרמב"ם דהמחמם מתכות עד שנעשה גחלת ה"ז מבשל ואף שעדיין לא נעשה גחלת נראה דאסור, הנה הוא שייך רק באש גדול שיכול לעשות את המתכות לגחלת שדמי זה למניח קדרה ופת במקום שיתבשל ויאפה במשך זמן ודעתו היה לסלק קודם שיתבשל ויאפה שאסור כיון דעתה הוא עושה כל המעשה שצריך האדם לעשות במלאכת הבשול והאפיה שהוא להניחם במקום חם כזה שיתבשלו ויאפו שם, ולכן אף כשסלק אח"כ ונתבטלה המלאכה אסור לעשות מתחלה מלאכה על דעת שתתבטל אח"כ להרשב"א בתוס' שבת דף מ"ח ד"ה מאי ולהרא"ש בדף מ' החולקים על רש"י [שבת] בדף מ' שמתיר בדעתו ליקח משם קודם שיתבשל שכתב לא בשביל שיבשל שלא תניחנו שם כדי בשול שתהא היד סולדת בו, שמשמע מלשון שאם תניחנו יתבשל ותהא יד סולדת ומ"מ מותר דהתוס' והרא"ש סברי דכיון שהוא במקום שאם תניחנו יתבשל אפי' בכל היום אסור אף שדעתה ליקחנו משם קודם שתהא יד סולדת כמפורש בדבריהם, ולכן שייך לדידהו לאסור גם בשביל המתכות אף שבשביל התבשיל אין לאסור משום שכבר נתבשל, אבל באש קטן שא"א להמתכות להעשות גחלת אף אם יעמוד שם כל היום כהאי דכסוי הפח של מתכות שעל הגעֶז אין שייך זה דהוי כמו נותן קיתון של מים במקום שאינו יכול להתחמם עד שהיד סולדת שהוא שעור הבשול שמותר אף לדידהו כדאיתא [שבת] בדף מ' ובש"ע [או"ח] סי' שי"ח סעי' י"ד, ובמתכות אין לאסור לפ"ז אלא באש גדול. וגם דוקא בקדרה בדבר יבש בלא מים אבל בקדרה שיש בו מים כרוב הקדרות שלהעשות גחלת צריך שיכלו מתחלה המים אין לאסור אף שהיה נעשה כן אם היה עומד על האש כל היום דרק במה שהיה מתבשל אם היה עומד כל היום אסרו אף שדעתה לסלק קודם משום דהמעשה בעצם הוא מעשה בשול משום שכן עושין הרוצין לבשל לכן לא נתבטל חשיבות המלאכה ממעשיה עתה בשביל מחשבתה רק אחר שתסלק ממש וממילא אסור בתחלה לעשות זה על סמך מחשבתה, אבל בשביל המתכות שיעשה גחלת כשיעמוד כל היום אין שייך לאסור כשמעמידה הקדרה עם מים כדרך הבשול שהוא ההיפוך ממלאכת עשית גחלים ממתכות שדרך המלאכה הוא להעמידה דוקא בלא מים דאיך נחשוב מעשיה להיפוך ממה שעושה דלא מבעיא להרא"ש דמשמע דאין טעם האיסור משום שמא תשכח ותניח עד שיתבשל דנימא דאף בשביל הקדרה ניחוש שמא תשכח מלסלק עד שיכלו המים ותעשה הקדרה גחלת דודאי אין לחוש לזה, אלא הטעם משום דעתה הרי עושה מעשה בשול ממש לא משגחינן על מחשבתה לבטל שם המלאכה ממעשיה כ"ז שלא בטלה בסלוק ממש וממילא אסורה, וא"כ בקדרה לענין המתכות כשיש שם מים אין שייך זה כדלעיל. אלא אף להרשב"א בתוס' שכתב בטעם האיסור דלמא משתלי ואתי להניחן עד שיתבשל, מסתבר שאין לחוש לזה ביש שם מים שתשכח מליקח עד שיכלו ולא יהיה להם התבשיל לאכול היפוך כל כוונתה שהיא נתנה כדי לאכול ותניח עד שלא יהיה מה לאכול ואדרבה לטעם הרשב"א מסתבר שאף בקדרה בדבר יבש נמי אין לאסור דהא אין לחוש שתניח עד שישרף האוכל ורק לטעם הרא"ש אולי יש לאסור בדבר יבש אבל ביש בו מים וכל דבר לח אין מקום לאסור.

ובדבר תנור שאש של הגעֶז מכוסה ויש נקבים שעולה מהם חום האש לתוך התנור אם יש להקל בפח מפסיק גם ליתן לכתחלה בשבת בנתבשל כל צרכו כהא דנגד המדורה בדף מ' [שבת] ונפסק בש"ע או"ח סי' שי"ח סעי' ט"ו שמותר ברחוק מן האש אף במקום שהיד סולדת, פשוט שאסור שהוא רק בדין כירה אף שמפסיק פח דהא הטעם שם הוא מטעם שכתב הרא"ש והובא במג"א [או"ח] ס"ק ל"ח משום דדמי לסמיכה בכירה דשרי, והכא הרי הוא על הכירה או בתוכה שאסור. ומה שכתבת אולי יש לעשות ב' פחים זע"ז, איני רואה בזה שום מעלה דאם מותר יש להתיר גם בפח אחד ואם היה אסור גם בב' פחים אין להתיר דאם מותר הוא מצד שבהיכר מותר אף במוסיף הבל גם בפח אחד יש היכר ואם אסור משום דכיון דמוסיף הבל אין מועיל היכר מה יועיל עוד היכר. ול"ד להא דהביא המג"א [או"ח] סי' רנ"ג ס"ק ל"א ממהרי"ל בדבר על התנורים שלנו שמפסקת מעזיבה שמ"מ צריך שיניח איזה דבר להפסיק להיכרא דהתם המעזיבה אינה היכרא דלא נעשית לזה דהיא מעצם התנור אבל הפח הרי אינו מהתנור והוא להיכרא.

ובדבר להקטין אש הגעֶז ביו"ט אם עדיף ממכבה לגמרי, איני רואה בזה טעם שיהיה עדיף דבהקטנה הוא ג"כ מכבה כמו מכבה לגמרי ויש אצלי חדוש גדול ואיני רוצה לכתוב זה בכתב.

והנה ערוי מבשל כדי קליפה מדאורייתא דהא פוטר מחלה בשביל זה כדאיתא בתוס' פסחים דף ל"ז, וגם הא ילפינן זה מקרא דתבושל בו כדאיתא בתוס' שם [פסחים לז] ובשבת וזבחים, ולכן יש לאסור לערות מתוך כלי ראשון רותחין לכלי שהדיחוהו במים קרים שלא נתבשלו ונשארו בו טפים שמתבשלים הטפות, ואף שלא ניחא ליה יש לאסור וצריך לנגבו. ומה שראית בשעה"צ בסי' שי"ח אות ה' דמשמע דהוא מדרבנן הוא על חתיכה שאם לא נצלה מב' הצדדין פטור אם הוא רק כמאכל בן דרוסאי ומשמע מאיזה אחרונים דכדי קליפה הוא רק כמאב"ד, והוקשה לו דהא הוא רק בצד אחד, לכן כתב דהוא רק מדרבנן אבל בליכא אלא כ"ק חייב מדאורייתא, אבל כיון שאין בזה שעור החיובא אף שעכ"פ אסור מדאורייתא משום דחצי שעור אסור מה"ת יש אולי להקל בהדיח במים קרים שהיו מבושלים ונצטננו כיון דיש סוברין דאין בשול אחר בשול אף בלח שנצטנן והוא גם פ"ר דלא ניחא ליה, אבל בלא נתבשלו לעולם יש לאסור. ולפתוח קענס [קופסת פח] ותיבת ניר של צוקער [סוכר] ומצות יש בזה פרטים הרבה ולכן יש לאסור למעשה. ידידו, משה פיינשטיין

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה