אור ברסלב

אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין

סימן מא

סימן מ

בענין המחיצה בין אנשים לנשים בהערותיו על תשובתי בזה כ"ח מרחשון תשי"ב. מע"כ ידידי הרב הגאון ר' שמואל טובי' שטערן רב בקענזעס סיטי שליט"א.

מה שמסיק כתר"ה בתשובתו שבזמן שהעזרת נשים היא על רצפה אחת עם של אנשים סגי במחיצה כל דהו כגון ד' טפחים רוחב וי' אורך, לא נראה כלל, אלא עדיין הוא איסור גמור מדאורייתא שזה נחשב מעורבין. ובכלל איני מבין כוונת כתר"ה בד' טפחים רוחב ועשרה אורך, ובכל אופן שהוא כוונתו בין אם רוחב הוא במשך וי"ט אורך הוא בגובה בין אם הרוחב הוא בגובה והאורך הוא במשך הוא אסור אלא שצריך לעשות במשך כל מקום ישיבת הנשים מחיצה גבוהה י"ח טפחים, ואם הנשים הן בגובה שעור זה א"צ למחיצה מעצם דין זה אלא מדין מעקה שלא יפלו.

וכן לא נראה לע"ד מש"כ כתר"ה שבגמ' סוכה [נ"א] בברייתא שאיתא שלא יבואו לידי קלות ראש ובירוש' שאיתא שלא יהיו מעורבין פליגי, הנה בתוספתא איתא שהיו באין לידי קלות ראש ומסיק שלא יהיו מעורבין, ופשוט שהוא המברייתא [מהברייתא] שבגמ', וא"כ הוא טעם אחד, וכמפורש במתני' דמדות שלא יהו מעורבין ולא יפלגו ע"ז אלא שהוא טעם אחד דמה שבאו לידי קלות ראש הוא נחשב מעורבין כדבארתי. וגם מש"כ כתר"ה לטעמו שהם ב' טעמים יש חלוק לדינא, דלטעם קלות ראש הוא מצד הסתכלות וצריך גבוהה שלא יהיו נראות כלל ולטעם שלא יהו מעורבין סגי במחיצה כ"ד, הנה הוא דבר שא"א לומר כלל, דלא שייך זה להסתכלות כדבארתי שאף מהגזוזטרא היו נראות וקלות ראש הוא מה שנקל להם לדבר זה עם זו וליגע זה בזו כדבארתי, ואף לטעם שלא יהיו מעורבין צריך שתהיה גבוהה י"ח טפחים וזה סגי שלא יהיה קלות ראש.

ומה שפי' כתר"ה בשקופים אטומים לא נכון לע"ד אלא כדפירשתי שלא היתה כלל מחיצה על הגזוזטרא ומנין לקח כתר"ה שהיתה שם מחיצה, אלא היתה הגזוזטרא אטומה עד הקרקע וכדי שיראו כל הנשים עשו מעלות מעלות, וההיתר הי' משום שהיו במקום גבוה כדבארתי, וכיון שעל הגזוזטרא לא היה חיוב לעשות מחיצה וא"כ אולי לא עשו כלל שהרי לא הוזכרה ואם עשו היה זה רק לשמירה בעלמא, אין חלוק בין הגירסא יושבות לרואות, דלכו"ע יוכלו לראות גם כשהן יושבות ועשו כמו שרוצות, ואם נימא שיש חלוק הוא רק לענין אם עשו מחיצה לשמירה דאם יושבות לא היה חשש נפילה ולא הוצרכו לעשות מחיצה ואם עומדות הוצרכו למחיצה מצד חשש נפילה. אך יותר מסתבר שאין חלוק בין הגרסאות.

ומה שרצה כתר"ה לחדש דבשעת התפלה עדיף שאין לחוש כלל לקלות ראש ואין כאן איסור מעורבין זב"ז וא"כ א"צ למחיצה כלל, ועוד יותר שלפ"ז יוכלו לישב ממש מעורבין, הנה ח"ו לומר כן, ושרא ליה מריה לכתר"ה, דהא במקדש אין נכנסין שם אלא ביראה וא"כ לא היו נכנסין שם אלא לצורך מצוה שהוא לעשות בעצמן איזה מצוה או לראות כהנים בעבודתם שג"כ הוא מצוה, עיין ביומא דף ע', ומ"מ היה אסור, חזינן שאין שום קולא במה שעושין אז מצוה, וכ"ש בבית הכנסת שאף בשעת התפלה אין חיוב היראה כ"כ כמו במקדש שמפורש בקרא שיש לחוש לקלות ראש. ואדרבה היה מקום קצת לומר דהאיסור שלא יהיו מעורבין הוא במקדש מצד חיוב היראה שאם הוא באופן שיכולין לבא לידי ק"ר אין זה ביראה, וא"כ יהיה בביהכ"נ רק מדרבנן שאסרו גם בהו ק"ר ולא מהני בזה גם תנאי, ובשעת התפלה ממש אפשר גם לפ"ז הוא מדאורייתא כיון שמזכירין אז שם שמים ודברי תורה וקדושה. אבל מהספד דלעתיד לבא שלמדין משם משמע דהוא איסור מקום שמתקבצין שם לאיזה חיוב להתקבץ ובלא צורך חיוב קבוץ אף במקדש מותר כהא דחנה שהתפללה במקדש אצל עלי והכא [והיכא] דדחקה ונכנסה בקדושין דף נ"ב, ולתוס' שם מותרות ליכנס בעזרה.

ותמיהני על כתר"ה שכתב שהנשים היו באות להקריב הפסח דמשמע שסובר כתר"ה שיש חיוב על כל החבורה להיות בעזרה, והא פשוט שלא היו באות לעזרה בערב הפסח אף לתוס' שהיו מותרות ליכנס בעזרה, אלא איש מהחבורה הי' שוחט הפסח דסגי אף לכתחלה שיהיה רק אחד מהחבורה ולכן לא הזכירו התוס' רק מסוטה ונזירה. ולכן נראה שבע"פ היו אסורות משום שלא היה אפשר לעשות מחיצה בעזרה והיה אז חיוב קבוץ דפסח בא בכנופיא. ולמ"ד שיש לעשות חבורה של נשים לבדן אולי עשוי [עשו] שליח לאיש לשחוט, וגם על אשה יחידה ליכא האיסור, דדין הבדלה שלא יהיו מעורבין הוא ההיפוך מאיסור יחוד שבהרבה אנשים ונשים שנקבצו הוא עיקר האיסור.

ובמקום קבוץ לדברי הרשות ואף בחתונות מסופקני אם יש האיסור זה באופן שליכא חשש יחוד ויותר נוטה שליכא לאיסור זה דהא אשכחן באכילת הפסח שהיו אוכלין האנשים והנשים בבית אחד, והיו שם כמה משפחות שאין לך כל פסח ופסח שלא נמנו עליו יותר מעשרה כדאיתא בפסחים דף ס"ד, ובמדרש רבה איכה איתא תני ר"ח אפילו מ' ואפילו נ', בר קפרא אמר אפילו ק', דלר"ש אין הפסח נאכל בשתי חבורות ואם יעשו מחיצה ביניהם הרי יחשבו כשתי חבורות כדאיתא בפסחים דף פ"ו ומדר"ש נשמע שגם לר' יהודה אף שנאכל בשתי חבורות לא חייבו שהנשים יאכלו בחבורה אחרת. וגם בדף צ"א [פסחים] תנן ואין עושין חבורת נשים ועבדים וקטנים אף למאי שמפרש רבא שאין עושין נשים ועבדים בחבורה אחת משום תפלות משמע שנשים עם אנשים ישראלים מותר, ולמה דהיה סבור ר' עוקבא בר חנינא לא עבדינן לנשים לבדן אלא דוקא עם אנשים עיי"ש. חזינן שגם לר' יהודה דאיירי אליביה רשאין לאכול בחבורה אחת שהוא בלא מחיצה. וגם הא דהכלה הופכת פניה שפרש"י ע"מ שארחב"א א"ר יוחנן מפני שהוא בושה לאכול לעיני האנשים ע"י שמסתכלין בה שאין שייך בפני אביה ואחיה אלא בפני אנשים אחרים, א"כ מפורש שלא היה מחיצה ביניהם. אבל בביהכ"נ ובשעת התפלה הוא איסור ברור ומדאורייתא וצריך שתהיה מחיצה של י"ח טפחים ביניהם או שיהיו הנשים למעלה והאנשים למטה כדבארתי.

ומש"כ כתר"ה שאני פירשתי הקושיא על הזיזין ולא על הגזוזטראות, הנה כתבתי זה בשם הריעב"ץ בהגהותיו, ואני אדרבה הקשתי עליו מר"פ כסוי הדם. אך מה שמקשה כתר"ה דלפ"ד למה לא מקשינן משום איסור לא תטע, הנה פשוט שהזיזין היו של מתכות אך הגזוזטראות סוברים שהיו של עץ. ועיין בהגהת הריעב"ץ שם שאדרבה מזה שלא הקשה מלא תטע הוכיח זה שמפרש שהקושיא לא היתה על הגזוזטראות שלא היו קבועין אלא על הזיזין שהיו קבועים, וכוונתו שעל הזיזין ניחא משום שהיו של מתכות, אבל משום הכל בכתב גם במתכות אסור, ידידו, משה פיינשטיין.

תוכן העניינים

אגרות משה אורח חיים א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה