אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין
סימן כה
לתרץ קושיא על הכ"מ בדין זמן ק"ש א' דר"ח אלול תש"ו. מע"כ תלמידי ידידי הרה"ג ר' אברהם יוסף ראזענבערג שליט"א.
בדבר קושית הגר"י ברוכסאן שליט"א על הכ"מ סוף פ"א מק"ש דמחדש שבעצם אין חלוק בין פירוש בשכבך לפי' ובקמך ששניהם הוא כ"ז שעדיין שוכבים על מטתם וכ"ז שבנ"א קמים דהיינו כל היום ורק מדרבנן הוא הזמן לק"ש, והוכיח זה ממה שמכאן ואילך לא הפסיד הברכות ואלו לא היה זמן ק"ש כלל היו ברכותיו לבטלה, מהא דלר"א יש זמן גם לק"ש של ערבית מדאורייתא ומסתמא מודה דלא הפסיד הברכות מכאן ואילך דלא מצינו שפליג. הנה לכאורה היה שייך לומר להכ"מ שגם ר"א סובר שהוא מדרבנן מצד הרחקה אך סובר שתקנו הרחקה יתירה משום שעד אשמורה ראשונה כבר הלכו כולן לישן ולא כפרש"י שהוא משום שמפרש גם בפי' בשכבך כ"ז שהולכים לשכב זה קודם וזה מאוחר. ואף שליכא ראיה להכ"מ מר"א שהשוה מדותיו ואפשר לומר כפרש"י דמפרש בתרווייהו כ"ז שהולכין לשכב וכ"ז שקמים ממטתם, אבל כיון שמדרבנן אית ליה ראיה נשמע מדרבנן לר"א כיון שלא מצינו שחולקים בזה. אבל זה אינו נכון כדהקשת מהא דהקשה בגמ' [ברכות] בדף ד' חכמים כמאן ס"ל אי כר"א לימדו כר"א ואם גם טעמא דר"א הוא משום סייג א"כ הא ידע סברא דסייג מאי היה קשה לו ואם הוקשה לו דבשביל סייג הי"ל לומר כר"א רק עד האשמורה הראשונה מאי מתרץ.
ולכן צריך לומר דהא מזה ששאלו בניו של ר"ג אם חייבין לקרות משמע שאם יש זמן לק"ש גם בלילה אין יכולין לקרות אח"כ דאם יכולין יתחייבו מצד חיוב הברכות שלא הפסידו. ודוחק לומר ששאלתם היתה רק אם יצאו חיוב ק"ש אף שמשמע כן קצת מלשון רש"י [ברכות] בדף ט' ד"ה א"ד דלשון התשובה חייבין אתם לקרות משמע שהשאלה היתה לעצם החיוב. ולכן סובר הכ"מ דהוא מחמת שאם מדאורייתא הוא הזמן ק"ש הפסיד הברכות וממילא לא היו חייבין כלל וא"כ גם ביום אם היה זמן הק"ש דאורייתא היה מפסיד הברכות וכמפורש בדבריו. ולמה שבארתי לא אמר זה מסברא בעלמא, דודאי אינה סברא ברורה דהא רוב רבותינו הראשונים והאחרונים חולקים על הכ"מ ומודים שלא הפסיד הברכות, אבל סברת הכ"מ הוא מצד הראיה משאלת בניו של ר"ג כדבארתי שמהם מוכח דאם הזמן ק"ש הוא דאורייתא היה מפסיד גם הברכות. ולכן כיון שודאי אין לפרש להיפוך שפירוש בשכבך יהיה רק לזמן שהולכין לשכב זה קודם וזה מאוחר ופירוש ובקמך יהיה כל היום כ"ז שיושבין וא"כ הוי ודאי לר"א זמן ק"ש דאורייתא גם ביום וממילא להכ"מ לא יהיה בהכרח אליביה הא דלא הפסיד הברכות שתנן בסיפא אף שברישא איירי גם ר"א. ויפלגו ר"א ורבנן גם בזמן ק"ש אם הוא מדאורייתא להכ"מ. ואף שיש לחלק דביום אף שאינו מדאורייתא תקנו מדרבנן שלא הפסיד הברכות אבל בלילה שיש סייג שלא לתקן לא תקנו זה אבל הכ"מ יסבור כדלעיל.
ובני הר"ר דוד נ"י תירץ על שאלת בניו של ר"ג למעשה דיש חלוק גדול לדינא דאם חייבין מדין מ"ע דק"ש צריכין לכוין ואם הוא כקורא בתורה והחיוב הוא רק בשביל חיוב הברכות שעליהם אינם צריכין לכוין, וכן נוגע אולי גם לענין איסור קריצה ורמיזה שיש בק"ש שחייב מצד העשה והוא נכון. ידידו,
משה פיינשטיין.