אגרות משה אורח חיים א· הרב משה פיינשטיין
סימן ט
עוד בענין הנ"ל כ"ח אדר תש"ז. מע"כ ידידי הרב הגאון המפורסם כש"ת מוהר"ר מנחם צבי שליט"א אייכענשטיין הגאב"ד דסט' לואיס שלום וברכה כל הימים.
בדבר יבשה ידו השמאלית לענין תפילין, הנה הספרים קנאת סופרים להגאון ר' שלמה קלוגער ז"ל ומנחת אלעזר ואבני נזר אינם בידי ולא הספר אמרי יושר ויישר כח דכתר"ה ידידי שכתב לי דעתם. אבל ברור שהצדק אתי ודברי הגאון רש"ק ז"ל במחילה מכבוד גאון כזה אינם כלום והאמת אהוב יותר מכולם דפשוט שגם מום גדול אינו פוסל בעוף למזבח מדין מום אלא מדין חסר כדמשמע מלשון הרמב"ם כדכתבתי בתשובתי להגר"י מעסקין. והיכן מצא שמומין פוסלין בעופות הא אמרינן אין תמות בעופות וא"כ אין שייך לחלק בין מומין קטנים לגדולים מדין מומין ובודאי הוא רק מדין חסר כדמסיק הרמב"ם שאין מקריבין חסר ואיך פשוט לו עוד שהוא מדין מומין.
ודברי הגאון מנחת אלעזר שהביא מירושלמי יומא פ"ב הל"ג שאיתא מעשה באחד שיבשה זרועו ולא הניחוהו להקטיר קטרת משום פועל ידיו תרצה ולא משום שנעשה בעל מום בזה כדפי' הפ"מ שלא נפסל לעבודה והוכיח מזה שלא הוי כניטלה ידו כיון דלא הוי אף מום ליפסל לעבודה ודאי פשוט שהוא טעות דמ"ש מיבש האזן שהוא מום וברור שהוא כדכתב הפ"מ שהיה באופן שלא נפסל לעבודה וגם לא באופן שאינו שוה בזרעו של אהרן דרק נחלשה ולא היה בו הרבה כח בזרועו ומ"מ לא הניחוהו להקטיר משום קרא דפועל ידיו תרצה.
אך יקשה מה שלא הביא הרמב"ם דין זה דהירושלמי שאף יבשות קצת שהחלישתו מלעבוד בכל הכח פסול להקטיר או אף רק שאין מניחין אותו להקטיר. ואולי לא פסק כן מחמת שלא נמצא זה בבבלי אבל זה דוחק מאחר שלא הוזכר גם להיפוך. והנכון לפרש כדמשמע מקרבן העדה שלא איירי הירושלמי לענין דינא אלא לענין הברכה שיש לכהנים מעבודתם ומהקטרתם שכיון שיבשה זרועו ולא הניחה אותו ידו מלהקטיר אף שהיה אנוס דהא היה פסול להקטיר מדין בע"מ, מ"מ כיון שעכ"פ לא הקטיר לא היה אפשר לקיום ברכה זו דברך ה' חילו ולפירושו איירי גם ביבשה באופן שנעשה בע"מ. וזה מפרש הרמב"ם ולכן אין כאן דין חדש ולא היה לו מה למינקט מכאן להלכה. עכ"פ לתפילין אין שייך הא דירושלמי בכל אופן שנפרש אבל לדינא פטור מתפילין מטעם שהוא כאין לו יד כדלעיל.
וכן מה שהבאתי מיבש הכבד שטרפה היא ראיה גדולה וכן מגמ' [חולין מ"ו] דמדמה לשיעור היבשות יבש בריאה ליבש האזן דמום היא ראיה גדולה דרק אם הוא מדין חסר שייך לדמות לשעור היבשות אבל אם לא נחשב חסר רק שהוא חולי בעלמא שלא יתרפא שג"כ הוא מום ואם כן לא שייך להחשיבו טרפה מהא דנחשב מום דאפשר אינו חולי המטריף אף דלא הדר בריא אלא שהוא דין שחידש רבא דחולי זה דיבשות הוא מטריף בריאה ולא מצד הראיה דיבשה האזן במום, א"כ אפשר דדוקא חולי גדול דיבשות שהוא רק בנפרך בצפורן ולא חולי הקטן דיבשות שהוא גם באינה מוציאה טפת דם שחולי זה אף דלא הדר בריא אפשר אינו מטריף. לכן צריך לומר שהוא מטעם דיבש נחשב חסר ומצד זה נחשב בע"מ ולכן הוי גם דינא דרבא שטריף בריאה שיבשה מצד מתני' דיבשה האזן הוא מום מאחר דחסר בריאה היא טרפה גם יבשה טרפה ולכן מקשה שפיר על ר' פפי משמיה דרבא דאמר כדי שתפרך בצפורן דלרבנן תהיה גם באינה מוציאה טפת דם דג"כ הוא כחסר לענין מום וזה היתה כוונתי בהראיה משם אף שלא בארתי באורך והיא ראיה גדולה.
ודברי האמרי יושר להגאון ר' מאיר אריק ז"ל אף אם נסכים לו שיש באבר יבש חיות מדלא מיסרח נמי לא קשה כלום דמ"מ הרי חזינן שמצד חיות זה נחשב חסר כדמוכח שהוא מדין חסר דמשום חיות קטן כזה שעושה רק שלא יסריח אינו מסלק שם חסר ממנו. וגם ביבש ליכא כלל הוכחה ממה שלא מסריח שיש בו חיות דאפשר שביבש אין שייך שוב להסריח אף שאין בו חיות כלל ולא רק ביבש דנפרך בצפורן אלא אף רק באינה מוציאה טפת דם אפשר אין שייך להסריח שוב. ול"ד כלל להא דביעי חשילתא דחולין דף צ"ג דאמר דמדלא קא מסרחן חיותא אית בהו דאינם יבשין ובשר לח אם אין בו חיות טבעו להסריח אבל הכא דהוא יבש אינו דבר ששייך להסריח אף בלא חיות. אך אם איתא זה במגיד מישרים להב"י דיבשה אית ביה חיותא מדלא מיסרחא מ"מ לא קשה כלום. ואני לא ראיתי דבריו כי עתה אין הספר מגיד מישרים אצלי שהוא תמוה לכאורה וצ"ע. ולכן לדינא הוא כדכתבתי לפטור ביבש לגמרי שאינה מוציאה טפת דם כשתנקב. אבל מצד מחלת הפאראליז אין זה שייך ליבש וחייב בתפילין.
ידידי המברכו בחג כשר ושמח וגאולה שלימה, משה פיינשטיין.