אור ברסלב
אגלי טל פתיחה אות ב

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

פתיחה אות ב

פתיחה אות א

[ב] ומאחר שנאמר בתורה תשבות וכו'. ז"ל הרמב"ם פכ"א [ה"א] מהל' שבת נאמר בתורה תשבות אפילו מדברים שאינן מלאכה חייב לשבות מהן כו' הכל כמו שהעתקתי בפנים עד גזירה שמא יבוא לידי איסור סקילה ואלו הן כו' ואח"כ פרט כל השבותים ומבואר מדבריו דשבותים מעשה דתשבות נאסרו וכ"כ רש"י יומא ע"ד. בהא דמניין ליוה"כ שאסור ברחיצה ובסיכה וכו' ת"ל שבתון שבות פרש"י שבתון וגבי עינוי כתיב וכי היכי דשבתון האמור בשבת אסמכיה ביה רבנן שאר מלאכות שלא הי' במשכן ואינה מלאכה גמורה ה"נ שבתון דגבי עינוי דכתיב שבתון הוא לכם ועניתם להוסיף על עינוי אכילה ושתייה קאתי עכ"ל ומפורש מדבריו משבותים דשבת אקרא דשבתון אסמכיה:

וקשה דלרש"י ורמב"ם הנ"ל אין בשבותים דררא דלא תעשה רק דררא דעשה דשבתון עשה היא כבשבת קל"ג. ובכמה מקומות וקשה דבר"ה ל"ב ע"ב שופר של ראש השנה אין מעבירין עליו את התחום ואין מפקחין עליו את הגל לא עולין באילן כו' ובגמ' מ"ט שופר עשה ויו"ט עשה ול"ת. ולרש"י ורמב"ם הנ"ל אין בשבות רק עשה לבד ולאמוראי קמאי דלית להו דרב אשי שבת קל"ג. דאמר טעמא דמילה שלא בזמנה אינה דוחה יו"ט משום דשבתון עשה היא והו"ל יו"ט עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. הא ס"ל דאין ביו"ט רק ל"ת לבד וע"כ סוגיא דר"ה הנ"ל כרב אשי וכן כתב ריטב"א שם. ולרש"י ורמב"ם אליבא דרב אשי אין כאן בשבותים רק עשה. ודכירנא דבילדותי שמעתי קושיא זו על רש"י מגמ' הנ"ל מאדמ"ו זצ"ל מגור:

והנה מקור דברי רש"י ורמב"ם הנ"ל מת"כ פ' אחרי [פר"ש ה' פר"ז ט'] מניין שלא יעלה באילן ושלא ירכב ע"ג בהמה כו' ת"ל שבתון שבות אין לי אלא שביתת רשות שביתת מצוה מניין שלא יקדיש ושלא יעריך וכו' ת"ל שבתון שבות. אך ראיתי במכילתא פ' בא קפיטל י"ב פסוק י"ד בפסוק ושמרתם היום הזה שהוא להביא דברים שהם משום שבות ושמירה ל"ת. עוד ראיתי לרמב"ן פ' אמור קפיטל כ"ג פסוק כ"ד הביא מכילתא דר"ש בן יוחאי מניין שאין עולין באילן וכו' ת"ל כל מלאכה אין לי אלא שביתת רשות שביתת מצוה מניין ת"ל שבתון שבות והנה נאסר מכל מלאכה שביתת רשות והיא ל"ת. וכפי הנראה ס"ל לגמ' דידן כמכילתא ויש בו ל"ת דושמרתם ועשה דשבתון. או כמכילתא דר"ש בן יוחאי ויש בשבות ל"ת דכל מלאכה ועשה דשבתון מקל וחומר דשביתת מצוה:

אך בשבת ס"פ ואלו קשרים [קטו.] גבי קניבת ירק משמע ברש"י שאין בשבות רק עשה דשבתון לא ל"ת דכל מלאכה ויש לדחות ודו"ק:

ויש לעיין בתחומין אם יש בהם עשה דשבתון ג"כ לרע"ק מדאורייתא ולדידן מדרבנן. והנה לכאורה מפורש כן במשנה דר"ה הנ"ל דיש בהם עשה ג"כ דהא תנן נמי אין מעבירין עליו את התחום אך הביאני לספק בדבר פר"ח פסחים ה' ע"ב בהא דמוכיח הש"ס מדרע"ק הבערה לחלק יצאת ופר"ח דאי ללאו יצאת הי' עשה דתשביתו דוחה הל"ת. ביאור הדברים בשלמא למ"ד לחלק יצאת ניחא דיו"ט עשה ולא תעשה. אך אי ללאו יצאת הואיל ואין שם מלאכה עלי' אין בה עשה דשבתון. וא"כ תחומין נמי דלאו מלאכה הוא אין בה עשה דשבתון. אך לפי"ז יקשה משנה הנ"ל דתנן נמי אין מעבירין עליו את התחום דהא בגמ' מפרש טעמא דמתניתין משום דהוי עשה ול"ת:

והנראה לי בזה דהנה במכילתין קכ"ח ע"ב אתי צער בעלי חיים דאורייתא ודחי איסור מבטל כלי מהיכנו דרבנן עי"ש ואף דשבת הוא עשה ולא תעשה. ומוכח כדעת הלח"מ פ"ב הל"ו מה' שופר דדווקא היכי דלא מקיים העשה בעידנא דמיעקר לאו הוא דמהני טעמא דעשה ול"ת בדרבנן. אך צריך ביאור צירוף שני הטעמים אלו. דלאו בעידנא. ועשה ול"ת. שאם טעם אחד לא יועיל משום דהוא רק דרבנן. למה יועילו שניהם. והנראה בזה דהנה בש"ס נזיר נ"ח ע"ב דאתי עשה ודחי ל"ח ועשה שאינן שוים בכל. דיליף מכהן מצורע שמגלח זקנו. עי"ש. והנה איסור שאינו שוה בכל דאורייתא חמור מאיסור שוה בכל דרבנן שהרי כבוד הבריות דוחה איסור דרבנן אפי' בזיון קטן. ואילו איסור טומאת כהן דאינו שוה בכל לא דחי לי' כבוד הבריות רק מת מצוה דבזיון גדול. הרי דאיסור דרבנן שוה בכל קיל מאיסור דאורייתא שאינו שוה בכל. וכיון דעשה דוחה ל"ת ועשה שאינן שוין בכל. כ"ש שידחה ל"ת ועשה דרבנן. וגם על טעם דלאו בעידנא יש לדון בדרבנן שגזרו משום שיבוא לידי איסור תורה. לא יעלה באילן שמא יתלוש. לא ירכב ע"ג בהמה שמא יחתוך זמורה להנהיגה. וכיוצא בהן. וכיון שהאיסור אינו אלא מה שמתקרב לעבירה שעי"ז יבוא לידי עבירה. והרי כשעולה באילן או רוכב ע"ג בהמה להביא שופר הרי בעלייתו זה הוא מתקרב גם אל המצוה שע"י זה יהי' לו שופר ויתקע וכיון דגוף עשה דוחה גוף ל"ת ה"ה נמי קירוב אל העשה ידחה הקירוב אל הל"ת. ואף שעל העלי' באילן גזרו חכמים משום שבות ועל הקירוב אל המצוה לא תקנו חכמים מ"מ לגזור על עלי' באילן להביא שופר משום שמא יעלה ויתלוש היא כתרתי דסתרי. דלמה יגזרו על קירוב עבירה במקום קירוב מצוה והמצוה דוחה את העבירה אך בזה שפיר מהני טעמא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה וכשם שגוף עשה דשופר לא ידחה גוף עשה ול"ת דיו"ט כמו כן לא ידחה קירוב עשה דשופר לקירוב ל"ת ועשה דיו"ט וע"כ מהני טעמא דלאו בעידנא שלא ידחה גוף עשה דשופר לל"ת ועשה דרבנן דאין עולין באילן דלזה לא יועיל טעמא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה מקו"ח דעשה ול"ת שאינו שוה בכל וצריך לטעמא דלא הוי בעידנא ומהני טעמא דעשה ול"ת שלא ידחה קירוב מצות שופר לקירוב מלאכת יו"ט שבזמן שמתקרב למלאכה מתקרב ג"כ למצוה אך בזה שוב מהני טעמא דאין עשה דוחה ל"ת ועשה. דכשם שגוף העשה אינו דוחה גוף ל"ת ועשה כמו כן קירוב עשה אינו מדחה קירוב ל"ת ועשה: וע"כ בתחומין שאין גזירתם משום שיבא לידי איסור תורה דבעירובין ל"ו. דתחומין אין להם עיקר מן התורה [וכתב הריטב"א שם דאפילו למ"ד י"ב מיל דאורייתא מ"מ אין איסור תחומין מיל משום לתא די"ב מיל דרחוקים זה מזה ולא הי' גוזרים מיל משום י"ב מיל אלא דאסמכינהו רבנן לגמרי אתחומי ערי הלוים הלכך גזרה דרבנן גרידא חשובה ולקולא] רק הוא איסור דרבנן בפ"ע אינו דוחה משום דלא הוי בעידנא ולעולם אין בתחומין רק ל"ת גרידא:

וכ"ז לדעת הלח"מ אך הר"ן והריטב"א כתבו בהא דאמר הטעם משום דהוי עשה ול"ת דה"ה דהוי מצי למימר משום דלא הוי בעידנא ולשיטתם צ"ל דטעמא דיו"ט עשה ול"ת מועיל אפילו הוי בעידנא וקשה הא דאתי צער בעלי חיים דאורייתא ודחי מבטל כלי מהיכנו דרבנן וצ"ל משום דאיסור מבטל כלי מהיכנו דהוי כבונה כמחברו בטיט שא"א ליטלו משם והרי הוא אינו מכוין לזה שלא יוכל ליטלו [וכן לטעמא דהוי כסותר שלא יוכל להשתמש בו הוא אינו מכוין לזה שלא יוכל להשתמש] ושבות זה קיל טובא כמו שביארנו באריכות בדין גונח יונק חלב [תמצאנו בביאורנו למלאכת טוחן ס"ק ל"ח אות ל"ב]. והנה לדעת הר"ן והריטב"א דטעם עשה ול"ת מספיק אפילו בלא טעם דבעידנא שוב קשה האי דאין מעבירין את התחום ואי דלא הוי בעידנא א"כ בחנם אמר הש"ס הטעם דעשה ול"ת כיון דע"כ צריך לטעם דלאו בעידנא בתחומין. אלא ודאי גם בתחומין יש עשה ג"כ:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה