אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת קוצר אות סג
[סג] ובלבד שלא ישען גופו על צידי החמור. שבת קנ"ד ע"ב אביי אשכחי' לי' לרבה דקא משפשף לי' לברי' אגבא דחמרא [פירש"י דמשפשף לברי' כו' בשבת לשעשע התינוק] אמר לי' קא משתמש מר בבעלי חיים [פירש"י קא משתמש מר בבעלי חיים ותנן (ביצה ל"ו ע"ב) לא רוכבין ע"ג בהמה וה"ה לכל תשמיש] אמר לי' צדדין הם וצדדין לא גזרו בהו רבנן [פירש"י צדדין שאינו מרכיבו עלי' אלא משפשפו על צידי גבו ואין זה דרך תשמישו ורבנן לא גזרו בה] מנא תימרא דתנן מתיר חבלים והשקין נופלים מאי לאו בחבר גוואלקי דהוה להו צדדין וצדדין לא גזרו בהו רבנן [פירש"י מאי לאו בחבר גוואלקי דהוה להו צדדין גוואלקי עשקנ"ס חבר גוואלקי שתים מחוברות יחד ברצועות ומרכיבן על החמור זו מכאן וזו מכאן וצריך לסלקן יחד וליקרב אצל החמור ומשפשף עצמו ונשען גופו בצידי החמור] לא בחבר אגלאווקי [פירש"י בחבר אגלאווקי שתים שאין מחוברות יחד אלא ע"י טבעת מתכת שבראש הרצועה ובו מסמר קטן כעין שעושין לחבק שקורין צינגל"א שאינו צריך אלא למשוך מעט והמסמר יוצא והן מתנתקות זו מזו] אי נמי בלכתא [פירש"י אי נמי בלכתא כעין שעושין לדרדור יין שיש בהם טבעות של חבל לכל אחד ואחד ומכניס טבעת בטבעת ונוטל עץ כפוף קטן ומכניסו בפנימי ושוב אינו יוצא מחברו וכשבא לסלקו מושך העץ אליו והן מנתקין זה מזה ונופלין] ובתוס' ד"ה בחבר גוואלקי שני שקין אחד בימין החמור ואחד משמאלו ובראש כל אחד מן השקין רצועה אחת וקושרין אותן שתי הרצועות יחד ועכשיו מונח הקשר כנגד גבו של החמור והשקין מכבידין לכאן ולכאן ואי אפשר להתיר הקשר אם לא יגביהו השקין מעט ונסמכין שתי השקין בכריסו של החמור והוי להו כצדדין עכ"ל. וממילא לדידן דאיפסקא הלכתא צדדין אסורין. ע"כ הא דתנן [קנג.] מתיר החבלים הוא רק בחבר אגוואלקי או בלכתא כפירש "י או כפי התוס' ותימה על הרמב"ם [פכ"א ה"י] שהביא מתני' כצורתה ולא חילק. ולכאורה יש לומר דהסוגיא אזלא למ"ד צער בעלי חיים דרבנן ולדידן דצער בעלי חיים דאורייתא אפשר דדחי אך לפי מה שכתבנו לעיל ס"ק מ"ז דלא הוי בעידנא ולא דחי עיי"ש קשיא וצ"ע כעת: