אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת קוצר אות לג
[לג] אס ור לרדות דבש מכוורת בשבת. ש"ס מכילתין פ' המצניע צ"ה. וכתב הה"מ פכ"א מה"ש ה"י בשם הרשב"א דבד"א בזמן שדבוק בכוורת וצריך לרדות לפי שנראה כעוקר דבר מגידולו אבל נתלש מן הכוורת וכן דבש הצף בכוורת מותר בשבת ואצ"ל ביו"ט. וכן דעת התוס' מהא דפ' כירה מ"ג. והכי איתא התם דר' יצחק סובר אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל בשבת. ומקשה עלי' מהא דתנן פורסין מחצלת ע"ג כוורת דבורים בשבת בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. ומשני דאיכא דבש. ומקשה תינח בימות החמה דאיכא דבש בימות הגשמים דליכא דבש מאי איכא למימר. ומשני לא נצרכה אלא לאותן שתי חלות שמניחין בכוורת שיתפרנסו הדבורים כל ימות הגשמים. ומקשה והא מוקצות נינהו ומשני דחשיב עלייהו. ובתוס' ד"ה דחשיב עלייהו וא"ת והא אסור לרדותם דלר' אליעזר הרודה חלות דבש חייב חטאת ולרבנן שבות מיהא איכא והוי דבר שאינו ניטל. ותירצו דמיירי ברדויות ומונחות בכוורת א"נ שיש דבש צף ע"ג חלות ואותו אינו צריך רדי' עכ"ל. ויש לדקדק דלמה המתינו בקושייתם עד שתירץ הש"ס דחשיב עלייהו ולא הקשו תיכף כשתירץ הש"ס לא נצרכא אלא לאותן שתי חלות. והרשב"א והר"ן בחידושם באמת הקשו על תירוץ הש"ס אלא לאותן שתי חלות: ונראה דהתוס' לטעמייהו ביצה ל"ו. דטבל חשוב דבר הניטל לר' יצחק משום דאי עבר ותקנו מתוקן. רק עולא חשיב ליה כדבר שאינו ניטל ואם כן חלות אלו נמי חשיבי דבר הניטל הואיל ואי עבר ורדה אותן מותרות אך לבתר דמקשה הש"ס והא מוקצות נינהו ומשני דחשיב עלייהו שפיר הקשו דאיך יחשוב עליהם כיון שאסור לרדותם. ואף דאפשר שיחשוב עליהם סתם לאכילה ולא לאכלן בשבת דוקא. ומ"מ אם עבר ורדה אותן יהיה מותרות בשבת כמו טבל לאחר שעבר ותקנו. יש לומר לדעת הרמב"ן במלחמות פ' מקום שנהגו גבי אנשי יריחו ובביצה פ' המביא [בד' הרי"ף כ'.] דאפילו איסור של דבריהם עושה אותן מוקצה כל שלא יכול לאוכלן בלא האיסור. וטעמא דטבל משום שיכול לאוכלו בלא הפרשה אלא שאינו רשאי עי"ש. וא"כ דבש זה שא"א לאוכלו בלא רדי' והרדי' אסורה מדבריהם שפיר הוי מוקצה [הן אמת דהתוס' ביצה ל"ד ע"ב ל"א ע"ב אין דעתם כן אלא טעמא דטבל משום שהוא מדרבנן. מ"מ אפשר שהתוס' במכילתין סברי כרמב"ן כנודע שיש לפעמים שנוים בתוס' ממס' זו למס' זו שלא על כל הש"ס חיבר בעל תוס' אחד] והרשב"א לטעמי' בביצה שם דטבל לא חשוב דבר הניטל. על כן מקשה תיכף על תירוץ הש"ס לא נצרכא אלא לאותן שתי חלות:
אלא דאכתי קשה על התוס' דבזה לא שייך לומר אם עבר ורידהו מותר דהוי כפירות הנושרין כיון דמדרבנן חשוב כמו קצירה. ונראה דכי היכי דאם עבר והפריש תרומות ומעשרות אף דבעלמא קנסו מזיד מ"מ היכי שנצרך לעונג שבת שאין לו פירות אחרות לא אחמיר רבנן בנעשה בו איסור דרבנן כמ"ש התוס' מכילתין מ"ג. בד"ה טבל מסוגיא דביצה עיי"ש. ה"נ פירות הנושרין לא אחמיר רבנן אפי' אין לו פירות אחרות אלא בשנעשה בו קצירה דאורייתא אבל בדבש שאין בו משום קצירה אלא מדרבנן מותר באין לו דבש אחר. וע"כ חשוב דבר הניטל אי לאו איסור מוקצה:
מיהו דין זה דהיכי דלית לי' פירי אחריני מותר בנעשה בו איסור דרבנן בשבת. הגם שכן הוא דעת התוס' הנ"ל וכן הוא דעת רש"י ביצה ל"ד ע"ב אינו כן דעת הרשב"א בתשו' הובא ביש"ש ביצה [פ"ב סי' ט"ז]. אלא דמסקנא דמשני [ביצה יז ע"ב] אסורא דשבת שאני. אין הפירוש כמו שפירש"י שחילוק בין מלאכה דאורייתא לבישל יו"ט באיסור דרבנן אלא כפשטו בין שבת ליום טוב וביו"ט אפי' אית ליה פירי אחריני ובשבת אפי' בשבות אסור אפי' לית ליה פירי אחריני: