אור ברסלב
אגלי טל מלאכת קוצר אות יב

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת קוצר אות יב

מלאכת קוצר אות יא

[יב] הקוצר מאילנות שבו. דין זה הוא בירושלמי פ"ק דערלה [ד.] ומובא במ"ל פ"ב [ה"ט] מה' בכורים והכי איתא התם הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה. ר' יוסי אומר מפני שהשרשים מפעפעים אותו. ר' יונה מפיק לישנא כלי חרס עומד בפני שרשים ע"כ ר' יונה בעי נטע בו דלעת מאחר שהוא נקוב אצל האילן כנקוב אצל זרעים. ופי' הר"ש בפ"ב דחלה מ"ב פי' מפעפעין כמו שאני חלב דמפעפע (חולין דף צ"ז.) שחוזק יניקת האילן מפעפעת ועוברת. מפיק לישני' כלומר אומרה בלשון אחרת בתמיה וכי יש כח בכלי חרס לעמוד בפני שרשי אילן. נטע בו דלעת באותו עציץ שהאילן נטוע בו ואגב אילן מהני לדלעת. א"נ דלעת כאילן חשוב. עכ"ל הר"ש. והנה לכאורה כמו דלענין ערלה חשוב מחובר. לענין שבת נמי חשוב מחובר:

אך יש לעיין ולומר דלא דמי דבשלמא גבי ערלה דבאמת לבסוף יעברו השרשים את הכלי ויעשה מחובר ממש. ממילא הו"ל כמחובר מתחלתו משום דסופו לנקב כנקוב דמי. אבל לענין שבת דדבר הנקצר מהאילן שוב לא יהי' מחובר לעולם. ואיך אתה מחשבת ליה מחובר מהשתא משום דסופו להיות מחובר הלא אין סופו להיות מחובר כלל. ודמיא להא דכתבו התוס' חגיגה ד'. ד"ה לא. דאף דלגבי ראי' חציו עבד וחציו בן חורין לפי משנה אחרונה. מחשיב ליה דאין לו אלא אדון אחד ומיחייב בראיה. מ"מ לגבי קנס מבעי בגיטין אם יש לו קנס או לא משום דיתן לאדוניו אמר רחמנא והאי אדון הוא. דהיינו טעמא דלגבי ראי' משום דעומד לכוף את רבו כמאן דשיחרר דמי. אבל התם כיון דמית איגלאי מילתא דלא הוה עומד לשחרור עכ"ל. וא"כ ה"נ נימא דבשלמא גבי ערלה כיון דסופו לנקב ולהיות מחובר כמאן דנקוב דמי ומיחשב מחובר מהשתא. אבל לגבי שבת כיון דקצר איגלאי מילתא דלא הוה עומד להיות מחובר. אך זה אינו דגם הכא האילן סופו לנקב ומיחשב מחובר מהשתא. ומה בכך דדבר הנקצר לא יהי' מחובר. סוף סוף יתר האילן הוא מחובר. והדבר הנקצר הוא מחובר להאילן ושוב הו"ל קוצר מן המחובר. אך לפי"ז הא דחייב היינו דוקא אם קצר מעט מהאילן. אבל היכא דעקר לי' לכל האילן פטור דשוב לא יהי' מחובר לעולם:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה