אור ברסלב
אגלי טל מלאכת קוצר אות ד

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת קוצר אות ד

מלאכת קוצר אות ג

[ד] או תולש דברים שדרכן בתלישה. וראי' לדין זה דהא נמי חשוב אב מהא דחולין קל"ז. דתניא לקט קצירך ולא לקט קיטוף שר' יוסי אומר אין לקט אלא הבא מחמת קציר. א"ל רב אחא ברי' דרבא לרב אשי מודה ר"י במידי דאורחי' דתניא ר"י אומר קציר אין לי אלא קציר עוקר מנין ת"ל לקצור תולש מנין ת"ל בקצרך א"ל רבינא לרב אשי אף אנן נמי תנינא מלבנות בצלים שבין הירק ר"י אומר פיאה מכל אחד ואחד ע"כ. ולעיל מינה בהא דראשית הגז אינו נוהג אלא ברחלים יליף לה מהא דתתן לו ולא לשקו. אלא מעתה נוצה של עזים ליחייב. בעינן גיזה וליכא. מאן שמעת לי' האי סברא ר"י [פירש"י האי סברא דדריש לישנא דקרא דכתיב גז ר"י דאמר לקמן לקט קצירך ולא לקט קיטוף] הא מודה ר"י במידי דאורחי' אלא וכו'. ע"כ. וכיון דמשום דאורחי' חייב בראשית הגז ובלקט בתלישה ביד אף דכתיב גז קציר. וכתבו התוס' בכורות כ"ה. ד"ה ואמר דברה"ג ולקט לא חייב על תולדה. וע"כ משום דאורחי' חשוב גוזז וקוצר ממש. וה"ה בשבת דהוי אב ולא תולדה:

ואפי' לדעת הרמב"ם דבכל מקום חייב על תולדה. י"ל לפי משמעות הרמב"ן ריש פרק ש"ש דבמשכן הי' ג"כ תלישת פשתן שהוצרך לשש שאין דרך לקוצרן רק לעוקרן כדאיתא במ"ק י"ב ע"ב וע"כ חייב התולש ולא חשוב כלאחר יד משום דעקירה הי' במשכן ועקירה ותלישה דומין שניהם ביד ומ"מ במינים שדרכן לקצור הוי תלישה תולדה דאינו ממש כמו במשכן שהי' בפשתן שדרכן בתלישה וסממנים שדרכן בקצירה באמת הי' קוצרין. וא"כ במינים שדרכן בתלישה שוב הוי כמו במשכן ואב הוא: ומסייע לזה מדברי המאירי שכתב בהמשנה [עג.] דהגוזז דבכלל זה תלישת נוצה של עזים ונוצת העוף. והיינו משום דאורחי' בהכי הוא בכלל גוזז ולאו תולדה הוא. [מיהו יש לדחות משום דכתיב ושש ועזים ואפשר ס"ל להמאירי דהיינו נוצה של עזים וא"כ הי' תלישה מבע"ח במשכן. אך מדברי הרמב"ן אינו נראה שהי' נוצה של עזים במשכן כמו שיתבאר במלאכת גוזז [סק"ה] בס"ד]:

וכן יש להוכיח דין זה דתולש דברים שדרכן בתלישה דהוי אב. מאו"ז סי' נ"ו שהביא דברי הרמב"ם הנ"ל הבוצר המוסק הגודר האורה כולן אב אחד מלאכת קוצר הן. ושוב הביא דברי ירושלמי [מח ע"ב] הקוצר הבוצר המוסק הגודר התולש האורה כולהו משום קוצר. וכתב הא"ז דהא לא קשיא להרמב"ם דאיכא למימר מדתני הכא משום קוצר ולעיל גבי חורש תנא תולדות דחרישה ש"מ הכא הכל אב אחד. ומסתברא דסייעתא הוא להרמב"ם ע"כ. והוא תמוה דהא הירושלמי תנא נמי התולש בהדייהו. ולהדיא כתב הרמב"ם בפ"ח ה"ג דתולש הוא תולדה דקוצר:

אך לפי מה שכתבתי יתיישב בטוב טעם דהנה כל הני דחשיב הקוצר הבוצר וכו' כל אחד הוא במין אחר כמו שפירש"י בגמ' קוצר בתבואה בוצר בענבים מוסק בזיתים אורה בתאנים. ומשמע דתולש דתני הירושלמי בהדייהו הוא ג"כ במין אחר שאם הי' קאי על מינים הנ"ל הי' לו לשנותו בסוף אחר האורה ומדשנאו באמצע המינים ע"כ דקאי ג"כ על מין אחר שאורחי' בתלישה כמו שדרך תבואה לקצור ענבים לבצור כו' ושפיר הוי אב כנ"ל. ועיין בדברינו לקמן ס"ק י"ג שכתבנו דממקומו הוא מוכרע: אך יש לעיין בשבת צ"ה. גבי הרודה חלות דבש דר"א מחייב חטאת ואמר ר"א מ"ט דר' אליעזר דכתיב ויטבול אותה ביערת הדבש וכי מה ענין יער אצל דבש אלא לומר לך מה יער התולש ממנו חייב חטאת. אף חלות דבש הרודה ממנו בשבת חייב חטאת. ויש לדקדק אם דרכן של חלות דבש לרדות אותן בכלי מסתמא גם ר"א דאמר הרודה מיירי ג"כ בכלי והי' לו לומר מה יער הקוצץ ממנו בשבת חייב [דלשון קציצה שייך ביער עיין מ"ק י"ב ע"ב] כך חלות דבש הרודה ממנו. לא ללמוד מתולש ביד. ואם דבש דרכו לרדותו ביד [וכן באמת שמעתי] א"כ תלישתו זהו קצירתו. והי' לו ללמוד ג"כ מקוצץ. אלא ודאי אף מה שדרך לתלוש לא נחשב קצירה רק כמו שאר תלישה ולא נוכל ללמדו מקציצת יער רק מתולש:

אך לא קשה מידי דהא אליבא דר' אליעזר קיימינן ואיהו ס"ל חולין ק"כ ע"ב דון מינה ומינה. וכיון דביער לא הוי תלישה רק תולדה דקציצה שהרי דרך לקוצצו. כמו כן בחלות דבש הלמד ממנו אף שדרך לתולשו ביד לא חשוב רק תולדה כמו תולש מיער ולעולם בשאר דברים שאין צריך ללמדו בהיקש ודרך לתולשו ביד חשוב שפיר אב מלאכת הקוצר:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה