אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת מרקד אות ב
[ב] (א) יראה לי שהמרקד סולת כו'. ראוי לבאר אם חיוב רקוד דוקא מה שמבדיל הסובין מן הקמח והסולת. או המבדיל הקמח מן הסולת נמי קרי ריקוד. והנה בפ' תולין [קלח.] משמר משום מה חייב רבה אמר משום בורר ר' זירא אמר משום מרקד. אמר רבה כוותי דידי מסתברא מה דרכו של בורר נוטל אוכל ומניח פסולת משמר נמי נוטל אוכל ומניח פסולת. אמר ר"ז כוותי דידי מסתברא מה דרכו של מרקד אוכל למטה ופסולת למעלה אף משמר אוכל למטה ופסולת למעלה. מבואר דמרקד הוא הבדלת הסובין מהקמח והסולת. דבזה הסובין דהוא הפסולת למעלה אבל אם מבדיל הקמח מהסולת הרי הקמח דק מהסולת. והסולת דהוא האוכל למעלה. כהא דמנחות ע"ו ע"ב ת"ר בדקה בגסה. בפרש"י שתי נפות הי' במקדש אחת דקה ואחת גסה תחלה הי' מניפין בדקה והיתה קולטת הסולת והסובין. והקמח הי' הולך לעבר הנפה. ואח"כ היו נותנין אותו בגסה שקולטת הסובין שנשתייר בסולת והגרוסות כעין קרטין שממנו הסולת נעשה הי' הולך לעבר הנפה. [וה"ה שהיו יכולין להניף תחלה בגסה והסולת והקמח הי' הולך לעבר הנפה והסובין נשארין למעלה ואח"כ בדקה והקמח הי' יורד למטה והסולת למעלה וק"ל]. הנה שהקמח דק מהסולת ובריקוד קמח מסולת הקמח למטה. וא"כ מה הא דאר"ז דרכו של מרקד פסולת למעלה מה פסקא. וע"כ דאין חיוב על ריקוד הבדלת קמח מסולת. והטעם בזה כעין שכתב הרב המגיד ריש הל' שביתת עשור [פ"א ה"ג] ברירת עלין מן המעופשין שבהן לאו ברירה הוא כיון שאף המעופשין שבהן ראוין ע"י הדחק ה"נ הקמח ודאי ראוי ע"י הדחק עכ"פ:
ב אך ראיתי להב"ח סי' תק"י דריקוד להוציא הקמח מסולת הוי מלאכה וכן בירושלמי פ' כלל גדול [נ.] ובפ' תולין [צ ע"ב] מה דרכו של מרקד קמח למטן וסולת למעלן. הנה דהוא ג"כ בכלל מלאכת מרקד. ומה שהבאתי ראי' מברירת עלין מן המעופשין. יש לחלק כיון דריקוד זה להבדיל הקמח מסולת. במשכן הי' כה"ג בסמנין. על כן מלאכה היא. כהא דפ' כלל גדול [עד.] דמקשה וליחשב נמי כותש ומשני שכן עני אוכל פתו בלא כתישה. ובתוס' שם וא"ת מרקד נמי לא ניתני שכן עני אוכל פתו בעיסה בלוסה. וי"ל דרוב עניים אינן אוכלין בלא הרקדה. מבואר דבלא כתישה רוב עניים אוכלין. והנה שם כתבו רש"י וראשונים דמ"מ בכלל דישה הוא אלא דמשום דעניים אוכלין בלא כתישה אינו חשוב לחושבו אב מלאכה בפני עצמו. ומ"מ בכלל דש הוא הואיל והיה במשכן. ה"נ בריקוד זה הואיל והוי במשכן מלאכה הוא. ומה דאמר ר' זירא מה דרכו של מרקד אוכל למטה ופסולת למעלה ודאי לאו ראי'. דר"ז הכי קאמר כיון דהוה במשכן ריקוד כזה אוכל למטה פסולת למעלה יש ללמוד ממנו משמר דהוא נמי כה"ג. ומ"מ מבדיל הקמח מהסולת נמי מרקד הוא: (ג) אך קשה לי טובא דא"כ דמרקד חייב אפי' בדבר שאינו פסולת גמור. בורר עלין מתוך המעופשין אף שראוין על ידי הדחק. יהי' תולדה דמרקד. דביד לעולם הוין תולדה דבכלי כמו תולש תולדה דקוצר. סוחט תולדה דדורך. ואין ליישב לפמ"ש הרב המגיד בהל' שביתת עשור [פ"א ה"ג] לחלק בין דברים לחים ליבשים דבדברים לחים אפי' בדבר שאינו פסולת גמור הוי בורר. ונאמר לדעת הפוסקים דקמח בקמח הוי לח בלח. ה"נ כדברים לחים דיינינן למרקד. ליתא דחילוק הרב המגיד הוא רק לדעת הרמב"ם [פ"ח הי"ד] דס"ל דמשמר יין עכור חייב. אבל לדעת רוב הפוסקים כיון דאפשר למשתנהו על ידי הדחק בלא סינון פטור. אלמא דאפי' בלח גמור פטור באינו פסולת גמור ולמה לא נילף ממרקד. אלא ודאי מבדיל קמח מסולת לאו היינו מרקד. ואף שהי' במשכן. כיון דלא חשיבא לא גמרינן מינה כלשון הש"ס פ' הזורק [צו ע"ב] הך דהוי במשכן וחשיבא כו'. ואף דכותש הוא תולדה דדש אף שעניים אוכלין בלא כתישה מ"מ הקליפה בעצמותה פסולת גמור. והא דירושלמי דמה מרקד קמח למטה וסולת למעלה. הירושלמי לשיטתו [מט ע"ב] דאפי' רמונים מגו רמונים הוי בורר. משא"כ לדידן דקי"ל במין אחד לא הוי ברירה. ואפי' לדעת הרמב"ם ביין עכור דחייב המשמרו אין ראי' לפי מה שביארנו שיטתו לקמן ס"ק ה' בס"ד עי"ש. ואפי' לשיטת הרב המגיד בדעת הרמב"ם הא קמח לאו לח גמור הוא. ועוד ראי' מהתוס' [עג ע"ב] והר"ח שסוברים דלרבה חייב המשמר משום בורר ולא משום מרקד. והיינו משום דמשמר הוא אוכל מתוך פסולת ואין ללמדו ממרקד דהוא פסולת מתוך אוכל דמה שאוחז בידו הוא המתברר. ואי אמרת דמבדיל קמח מסולת נמי בכלל מלאכת מרקד הוא. נלמוד ממרקד הזה דהסולת נשאר בידו דהוי אוכל מתוך פסולת. ואי ס"ל דהיורד למטה הוא המתברר. א"כ פשוט שדומה למרקד שמבדיל הסובין מהסולת וקמח. אלא ודאי מוכרח דס"ל דמבדיל קמח מסולת לאו היינו מרקד:
ד אך יש לומר דסולת וקמח שני מינים הם כיון דשני שמות יש להם ובתר שמא אזלינן כמ"ש בתה"ד סי' נ"ז. ונהי דקמח נמי אוכל הוא מ"מ חייב כמו בורר שני מיני אוכלין אחד מחבירו דהסכמת הפוסקים דהוי בורר וחייב. ועיין מג"א סי' שי"ט ס"ק ט"ז מחלוקת האחרונים בחלבון וחלמון. ולכאורה נראה לומר דקמח וסולת הוא מין אחד דבנדרים נ"ב ע"ב באתרא דקרי לנסיובי נסיובי דחלבא חד מינא הוא עם חלב. ועיין בהר"ן שם. וזה הוא בנדרים שהולכין אחר לשון בני אדם. וה"ה לענין שבת דמסברא אזלינן בתר לשון תורה. ובכתוב שמות כ"ט סולת חטים תעשה אותם. ואף דבכתוב איתא בשאר מקומות סולת סתם והכוונה על חטים. היינו משום דיליף בת"כ פרק י' בגז"ש [כמו שביאר הקרבן אהרן שם דיליף בגז"ש] מה סולת האמורה להלן מן החיטין אף כאן מן החיטין. מ"מ עיקר שמו הוא סולת חיטין. שאם הי' עיקר שמו סולת סתם לא היה צריך לגז"ש. רק עיקר שמו סולת חיטין. וכן בלשון בני אדם נקרא זעמיל מעהל. וקמח מסתמא נקרא קמח חיטין. וכיון דזה וזה הוא מין אחד עם חיטין ממילא מין אחד הויין. וכן מבואר במ"מ [שב"ע פ"א ה"ג] גבי מחבץ דחשוב מין אחד. ועי' מ"ש בביאורנו למלאכת בורר ס"ק כ"ד:
ה אך ז"א דבנדרים נ"ג. הנודר מן התמרים מותר בדבש תמרים. והקשה הר"ן מ"ש מנודר מן החלב דאסור בקום משום דקרי לי' נסיובי דחלבא. ותירץ הר"ן דבקום כי קרי לי' נסיובי דחלבא מפני שעדיין תורת חלב עליו קרי לי' ולא להפריש בין זה לאחר שאין נקרא קום אלא זה. אבל הא דקרי לי' דבש תמרים להפריש בין דבש תמרים לדבש אחר. וה"נ קרי לי' סולת חיטין להפריש בינו ובין מן השעורין כמבואר בת"כ הנ"ל. ולתירוץ הרשב"א שם משום דדבש נשתנה צורתו מתמרים. יש לומר דמ"מ סולת וקמח הם צורה אחת. ושוב מין אחד הוא משום דשניהם נקראים על שם חיטין. אך גם זה אינו מוכרח דהא ברש"י מנחות ע"ו ע"ב דהקמח יורד למטה והקרטין שנשארו למעלה חוזרין וטוחנין אותן והויין סולת. הנה דהקרטין הם גושיים קצת ואינם צורה אחת עם הקמח. נמצא הסולת עם הקמח הם שני מינים כיון שחלוקין בשמם. ומה שכתבו התוס' דלרבה חייב משום בורר ולא משום מרקד. היינו טעמא משום דמי יודע אם בסממנין הקרטין שנשתיירו למעלה היו נקראין בשם אחר כדי שיחשבו שני מינים. דאף שבמשכן בסממנין כעין קרטין סולת וקמח היו. כדמוכח בירושלמי דמה דרכו של מרקד קמח למטן וסולת למעלן. וע"כ דהוה כה"ג בסממנין שבמשכן כמו שנתבאר במלאכת בורר בס"ק ה' אות ד' דכן הוא לשיטת התוס'. מ"מ אפשר שלא הי' חילוק בשמם. וירושלמי לשיטתי' [מט ע"ב] דאף במין אחד רמונים מגו רמונים יש ברירה: (ו) ולפמ"ש מיושב שינוי הלשונות שבין ש"ס דידן לש"ס ירושלמי שבש"ס דידן פ' תולין איתא מה דרכו של מרקד אוכל למטה ופסולת למעלה אף ה"נ אוכל למטה ופסולת למעלה. ובירושלמי פרק כלל גדול [נ.] ופ' תולין [צ ע"ב] איתא מה דרכו של מרקד קמח למטן וסולת למעלן ה"נ יין למטן ושמרים למעלן. ומדברי ירושלמי אלו הוכחנו בביאור מלאכת זורה ס"ק ג' אות ג' כשיטת הר"ח שביארנו שם שאין הכוונה מה למעלה מה למטה. אך הכוונה שיש בו למעלה ולמטה עי"ש היטב. אך עדיין אינו מובן שינוי הלשונות שבין בבלי לירושלמי. ולפמ"ש ניחא דהנה התוס' כתבו בדף ע"ג ע"ב ד"ה משום. דלרבה אינו חייב רק משום בורר ולא משום מרקד. ולפי דברינו ע"כ ס"ל דריקוד שמבדיל הקמח מהסולת לאו מלאכה הוא רק משום בירור שני מיני אוכלין וכה"ג בסממנים שבמשכן לאו מלאכה הוא כנ"ל. וא"כ ניחא בפשיטות מה דהש"ס דידן לא נקט דרכו של מרקד קמח למטן וסולת למעלן דהא לאו מלאכה הוא. ודוקא הירושלמי לשיטתי' נקט לי' משום דס"ל דאפי' רמונים מגו רמונים עגולים מגו עגולים הוי ברירה. הנה דס"ל דאפי' במין אחד שרוצה לברור זה מתוך זה הוי ברירה ממילא ה"ה [או כ"ש] קמח מתוך סולת. אבל ש"ס דידן א"א לו לתפוס הרקדה דקמח וסולת. וניחא ש"ס דידן. אך הא דהירושלמי לא נקט קמח למטן וסובין למעלן כמו בגמ' דידן. היינו משום דבזה אין הכרעה לדעת ר' זעירא דמחייב משמר משום מרקד. דשפיר י"ל דחייב משום בורר לשיטת הר"ח והתוס' פ' כ"ג מה בורר אוכל מתוך פסולת היינו בורר ביד. אבל משום מרקד אין לחייבו דהמרקד שהסובין נשארין בידו הוי פסולת מתוך אוכל. אבל משמר שאין כלום בידו והיורד למטה הוא המתברר הוי אוכל מתוך פסולת. ואין ללמדו ממרקד. ובאמת בגמרא דידן אין הכרעה אם כרבה אם כר"ז. והירושלמי שאמר יאות אמר ר' זעירא הביא ראי' מריקוד שמפריד הקמח מהסולת שהקמח למטה והסולת למעלה נשאר בידו והוי ג"כ אוכל מתוך פסולת וחייב. ה"ה משמר חייב משום מרקד. ובזה מוכרעין דברי ר' זעירא דשוב אין להאומר משום בורר טענה כלל דמה אמרת משמר הוי אוכל מתוך פסולת ומרקד פסולת מתוך אוכל. ליתא דמרקד שמברר הקמח מהסולת הוי ג"כ אוכל מתוך פסולת. וכיון דלענין אוכל מתוך פסולת שווים המה שוב אמרינן מה דרכו של מרקד שיש בו למטה ולמעלה. אבל לשיטת גמרא דידן דריקוד הזה לאו מלאכה הוא. ור"ז למד מריקוד דאוכל למטה ופסולת למעלה באמת אין הכרעה אם כרבה אם כר"ז וכל אחד אמר סברתו. רבה אזיל בתר אוכל מתוך פסולת ואוכל מתוך פסולת. ור"ז אזיל בתר למטה ולמעלה ולמטה ולמעלה. רק הירושלמי לשיטתו אמר יאות אמר ר' זעירא:
ז ולשיטת רש"י ורמב"ן ור"ן דלרבה חייב גם משום מרקד יתיישב ג"כ שינוי הלשונות שבין בבלי לירושלמי לפמ"ש בביאורנו למלאכת בורר ס"ק ה' אות ז' דלשיטת הסוברים דפסולת מתוך אוכל הברירה היא בפסולת כל מרקד הוי אוכל מתוך פסולת. א"כ להש"ס דידן דס"ל דהברירה היא בפסולת לפי שיטתם שפיר למד ר' זעירא ממרקד שמפריד הסובין שגם זה הוי אוכל מתוך פסולת ודומה ג"כ למשמר במה שהאוכל למטה. דכיון דבין בורר בין מרקד הוי אוכל מתוך פסולת שוב הולכין בתר למטה ולמעלה. אך הירושלמי לשיטתו [מט.] דיש בורר צרורות כל היום ויפטר. דהברירה היא באוכל כמו שביארנו שם. וא"כ מרקד שמפריד הסובין הוי פסולת מתוך אוכל ואין ללמוד ממנו משמר דהוא אוכל מתוך פסולת. אך שר"ז למד מריקוד שמפריד הקמח מהסולת דזה הוי אוכל מתוך פסולת ויש בו למעלה ולמטה. לאפוקי בורר ביד דאין בו למטה ולמעלה דהירושלמי לשיטתו דרמונים מגו רמונים הוי ברירה כ"ש בירור הקמח מהסולת. משא"כ הש"ס דידן אפי' לדעת הב"ח שגם לדידן נחשב ריקוד מה שמפריד הקמח מהסולת [והוא נכון לשיטת ה"ה דמחלק בין לחים ליבישים כמו שכתבנו לעיל אות ג'] מ"מ הש"ס דידן עדיף לי' ללמוד מריקוד דהפרדת הסובין דדמי לי' לגמרי אוכל למטה ופסולת למעלה. משא"כ הפרדת הקמח אדרבה הפסולת דהיינו הקמח הוא למטה ומשמר הוא אוכל למטה רק שדומה לו שיש בשניהם למעלה ולמטה. אבל מרקד דסובין דומה לו לגמרי:
ח ומ"מ מוכח מהירושלמי דס"ל כשיטת הר"ח [עד.] דמה שמחולק בורר ממרקד היינו דבורר הוא ביד. מרקד הוא בכלי. דאי כשיטת רש"י [עה ע"ב ד"ה הרי] וסייעתו דבורר הוא בצרורות ומרקד הוא בקמח א"כ מה קאמר ר' זעירא הא בורר בכלי ג"כ יש בו למטה ולמעלה כמו משמר. אלא ודאי ס"ל להירושלמי כהר"ח דבורר הוא רק ביד. ובורר בכלי באמת לר"ז היינו כמו מרקד שמבדיל הקמח מהסולת. ומה דס"ל לרש"י וסייעתו דהגמרא דידן אינה סוברת כן. הוא מחמת שהוקשה להם דא"כ איך יתחייב רבה משום בורר הא בורר ביד הוא פסולת מתוך אוכל. ואיך נלמוד ממנו משמר דהוא אוכל מתוך פסולת. בשלמא לירושלמי לשיטתו דבורר פסולת מתוך אוכל גם כן הברירה באוכל ע"כ ילפינן מיני' לחייב אוכל מתוך פסולת. אבל להגמרא דידן דבורר פסולת מתוך אוכל הברירה היא בפסולת. איך נלמוד ממנו אוכל מתוך פסולת דבאוכל מתוך פסולת ודאי אי אפשר לחייבו על בירור הפסולת כיון דלא עביד מעשה בפסולת ואינו מתכוין כלל לבירור הפסולת והוא גרע מפסיק רישא דלא ניחא לי'. וע"כ להגמרא דידן דבורר בכלי היינו בורר. וכיון דבורר קטניות בכלי האוכל נשאר בידו והיינו אוכל מתוך פסולת ע"כ יליף רבה משמר מבורר. וכ"ש לפי מה שמפרשים מאמר רבה בגמרא דידן [ובירושלמי ליתא הא דמה דרכו של בורר] מה דרכו של בורר נוטל אוכל ומניח פסולת דהיינו שבורר אוכל מתוך פסולת וא"א לפרש דרכו של בורר ביד דהא דרכו פסולת מתוך אוכל. וע"כ על בורר בכלי קאי: