אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת מעמר אות ז
[ז] ויראה לי שהשיעור הזה כו'. הנה לכאורה יש לעיין אם צריך להיות שיעור במה שעימר אף אם ינטל אחד מהם הוא דחייב אבל זולת זה פטור שהרי כבר היה לו אחד מחובר בעצמו ולא הוסיף אלא פחות מכשיעור. או דילמא מאחר דנעשה המלאכה בכשיעור שנעשה מקובץ חייב. ונראה מלשון הרמב"ם [פ"ח ה"ה] שכתב המעמר כגרוגרת וכו' משמע שאם יש בכל מה שעימר כשיעור חייב:
אך אם הי' איזה שבולים מפ וזרים ובכולן כשיעור והניח שבולת אחת מונח במקומה אך אסף שאר השבולים אל השבולת ההיא יש לעיין אם השבולת ההיא מצטרפת לכשיעור. ולכאורה יש לומר כיון שלא עשה בה שום מעשה לא יתחייב עלי' ולא תצטרף. מ"מ נראה דחייב עלי' ג"כ ומצטרפת שאם לא תאמר כן אפי' אספן כולם אל מקום אחר לא יתחייב דבשעה שלקח הראשונה לא עימר כלום וטלטול בעלמא הוי ולא מתחיל העימור עד שעימר השני ולמה יתחייב על הראשון אלא ודאי בשעה שעימר השני אל הראשון חייב גם על הראשון. כעין שכתב הר"ן [שבת. בד' הרי"ף לז ע"ב] גבי חק תוכות דחייב בשבת אף דלא עשה מעשה בגוף האות משום דמ"מ אסרה תורה וכיון שמחשבתו לכך חייב וכמו מוחק ע"מ לכתוב דחייב ה"נ בזה כיון שכוונתו אל הראשון ג"כ חייב. וא"כ ה"ה אם הראשון מונח במקומו דחייב ועי' בדברינו במלאכת בורר ס"ק בס"ד: