אור ברסלב
אגלי טל מלאכת לש אות כד

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת לש אות כד

מלאכת לש אות כג

[כד] אבל מותר לנער מכלי לכלי כו'. ש"ס מכילתין קנ"ו. מהו לפרק אמר מותר. פירש"י לפרק ליקח מתוך כלי שלפני בהמה זו ולתת לפני חברתה. ובתוס' הקשה דהיינו מתני' דף ק"מ ע"ב ופירשו התוס' להריק המים וגם המורסן מכלי אל כלי כדי שיתגבל היטב. וכן כתבו הרי"ף והרמב"ם והרא"ש שמותר לנער לכלי אחר. ומכאן קשה לי למ"ש התה"ד סי' נ"ג הובא בב"י סי' שכ"א שכתב בשם הרי"ף והרא"ש דפסקו כריבר"י ושרי לתת משקה בתחילה בשבת ולערבו אח"כ בדרך שינוי כגון באצבעו או בכלי עצמו לנערו. והא להרי"ף והרא"ש אפי' מכלי לכלי שרי ולא כספר התרומה שכתב גבי מורסן וינענע הכלי היטב ויערבו המים והמורסן יחד:

ויש ליישב לפמ"ש בס"ק ט"ו דכל היכי דמתחילתו בשעת גידולו והוייתו בקרקע הי' בר גיבול ואח"כ נעשה לאו בר גיבול חשבינן לי' כלישה שלא בגידולי קרקע ופטור בין לאביי בין לר' יוסף עי"ש. יש לומר דס"ל להתה"ד דמורסן חשבינן להו שהיו מתחילתן בני גיבול שהרי הי' בני גיבול אגב הקמח והראיה שמצטרף לחלה אף דחיוב חלה הוא משיעשה גוף אחד כנ"ל סק"ט אות י"ב רק אח"כ שהפריש המורסן לעצמן נעשו לאו בר גיבול גמור ע"כ לית בהו חיוב לישה מה"ת. וע"כ התירו בשינוי זוטא לנער מכלי לכלי אף שמתערב יפה מ"מ אין זה דרכו בחול. אבל בנידון התה"ד במיני טיבול דבני גיבול נינהו אינו מתיר אלא באצבעו או בכלי עצמו לנערו. אך לכאורה יקשה ע"ז דאמרת דמורסן חשובים שהי' מעיקרא בני גיבול ולית בהו חיוב לישה מה"ת מהא דאמר אביי בדף קנ"ה ע"ב אבל מורסן דלאו בני גיבול נינהו אף ריבר"י מודה דבנתינת המים נתחייב. אך כבר כתבנו לעיל ס"ק י"ד וס"ק ט"ו דריבר"י עצמו סבר לה כאבוה ויש דישה וה"ה לישה שלא בגידולי קרקע. וא"כ אף דמעיקרא הי' בני גיבול ועכשיו נעשו לאו בני גיבול אזלינן בתר עכשיו ע"כ שפיר אמר אביי דבמורסן דלאו בני גיבול אף ר"י בר"י מודה:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה