אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת לש אות ד
[ד] ויראה לי דלדעה הראשונה כו'. יש לבאר לרבי דמחייב אנתינת מים לבד. אם יש חיוב לדידי' בגיבול נמי. או אין שום חיוב לדידי' רק בנתינת המים ולא בגיבול כלל. והנה בתה"ד ס"ס נ"ג הובא בב"י סי' שכ"א דאליבא דרבי אין צריך לעשות שינוי רק בשעת נתינת המים ואליבא דר"י בר"י צריך לעשות שינוי גם בשעת העירוב. הרי דלרבי אין חיוב בעירוב כלל. ולכאורה נראה דאפי' להירושלמי. הובא לפנינו סעיף ב'. דמחייב בעריכה וקיטוף מודה בגיבול לרבי דפטור מאחר דנתינת המים זהו גיבולו וחשוב שנתגבל כבר ובשעת גיבול לא עביד מידי:
אך לפי מה שכתבתי לפנינו סק"ו דהירושלמי דאוסר בעריכה וקיטוף לשיטתו דיליף מידי דשבת ממנחות שהי' בהם עריכה וקיטוף ע"כ שפיר יש לומר דחייב על הגיבול ג"כ משום שהי' שם גיבול. ואף דרבי מחייב אנתינת המים ונתינת המים זהו גיבולו היינו דלרבי החיוב הוא על ההרכבה שנעשה בנתינת המים. מ"מ חייב נמי על שנעשה גוש אחד שנעשה בשעת גיבול וכמו שיתבאר לפנינו סק"ט בביאור הסוגיא באריכות. רק לדידן דלא ילפינן ממנחות רק מסמנין ובסמנים מבואר בס' יראים ובתוס' רי"ד שלהי מכילתין שאינם בני גיבול. ע"כ לרבי אין חיוב בגיבול. רק לר"י בר"י דנתינת מים אינה לישה ע"כ המלאכה היא הגיבול אף דלאו בר גיבול הוא וכמ"ש הרא"ש פ"ד דביצה דאפי' במידי דלאו בר גיבול הוא כי מגבל לי' לכ"ע חייב. וכ"כ המאירי פ"ק דמכילתין י"ח. ומשום דבסמנים היתה המלאכה הגיבול אף דלאו בר גיבול הם. אבל לרבי מהיכי תיתי לחשוב מלאכה הגיבול כיון דלאו בר גיבול הם וכיון שלא הי' הגיבול מלאכה במשכן פטור. ואינו דומה לעריכה וקיטוף דמחייב בירושלמי משום שהי' במנחות. וכן גיבול להירושלמי. אבל לגמ' דידן דמסממנים ילפינן ובסמנים לא הי' הגיבול מלאכה ע"כ לרבי לעולם פטור על הגיבול:
ולפמ"ש נראה לי דלדעת רש"י והרי"ף והרמב"ם שביארנו לקמן ס"ק י"ד לדעתם שהי' גיבול בסממנים שוב חייב על גיבול קמח לרבי כמו להירושלמי בעריכה וקיטוף וגיבול לרבי:
ולפימ"ש יובנו היטב דברי הרא"ש פ"ד דביצה דמוקי לה הא דקיטמא שרי לגבלו ביו"ט כרבי וכגון שנתן את המים מאתמול ומשום דנתינתו זהו גיבולו הרי נתגבל מאתמול. וקשה דא"כ מאי אריא קיטמא דלאו בר גיבול הוא אפי' טיט דבר גיבול הוא נמי: אך לפימ"ש יש לומר דגם הרא"ש סבר לה שהי' גיבול בסמנים וע"כ חייב לרבי בגיבול לבד אפי' כשנתן מים מאתמול. וע"כ דוקא קיטמא שאינו בר גיבול שרי. ומיושב נמי הא דלא מוקי לה כר"י בר"י וכאביי דבאפר דלאו בר גיבול מודה ר"י בר"י דנתינת המים זהו גיבולו. שהרי כבר כתבנו בסק"ב דלר"י בר"י אינו חייב אלא בנתינת המים והגיבול יחד ואם נתן מים בע"ש וגיבל בשבת פטור. א"כ שוב יקשה מאי אריא קיטמא אפי' טיט נמי. וס"ל דאיסור דרבנן התירו ביו"ט כמו שהתירו בדקר נעוץ אף דהחופר גומא וא"צ אלא לעפרה מדרבנן אסור התירו משום שמחת יו"ט [ביצה ח.]. וא"כ ה"נ לר"י בר"י אם נתן מים מעיו"ט הי' מותר אפי' בטיט: