אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת טוחן אות עב
[עב] ולא יצא העצם מחורו כו'. בש"ע סעי' מ"ז עצם שיצא ממקומו מחזירין אותו. והמג"א [ס"ק נ"א] חולק ע"ז דבגמ' לא אמר רק בנשבר. אבל יצא הלוא מי שנשמטה פרק ידו או רגלו אפי' לשפשפו בצונן אסור כ"ש להחזירו ביד דאסור. ואולם בלבושי שרד בפתיחה לטריפות עצמות סי' ט"ז י"ז י"ח דאף דכתב הרשב"א נשמט לאו כנשבר דמי. ה"מ כשלא יצא מחורו אבל יצא כנשבר דמי. ואם כן עצם שיצא ממקומו כנשבר דמי. ואף שרש"י במשנה פירש. שנפרקה. יצא מפרק שלו. היינו משום דבמשנה [קמז.] תנן אין מחזירין את השבר. וא"כ אף אם יצא דכנשבר דמי אין מחזירין אבל למה דקיי"ל כשמואל דמחזירין את השבר תנן. על כורחין נפרקה בלא יצא מחורו. ובודאי דלשון נפרקה סובל אפי' לא יצא מחורו כהא דר"פ אלו טריפות [מב.] גבי נפלה מן הגג. אעפ"י שאין שבר נראה בה חוששין שנתרסקו ונתפרקו אברי'. ואם איתא דאין פירוק אלא אם כן יצא מחורו נחזי אנן אם יצא. אלא ודאי פירוק אפי' לא יצא כמו נשמט דמבואר בפוסקים אפי' לא יצא. ה"נ פירוק. ופי' המשנה לשמואל נפרקה ידו בשלא יצא מן החור. ולק"מ על הש"ע. ואמנם שיש לדקדק על הרע"ב שכתב דהלכה מחזירין את השבר. ומתני' דאין מחזירין אינו הלכה. ועל מי שנפרקה פירש כפירש"י יצא ולא כתב שאינו הלכה. מ"מ אין לזוז מפסק הש"ע דביצא מחורו מחזירין אותו. והא דסעי' למ"ד בנתפרקו אין מחזירין היינו ג"כ בלא יצאו ממקומם: