אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת טוחן אות נב
[נב] יום החמישי ויום הששי בשבת וכו'. מכילתין ק"מ. בבעיא דלשרות החלתית בפושרין לאחר ששתה יום חמישי וששי. דאמר לי' שורה בצונן ומניחו בחמה. ואפי' מאן דאסר ה"מ היכי דלא אשתי כלל. אבל הכא כיון דאשתי חמשא ומעלי שבתא אי לא אשתי מסתכן. והרמב"ם פכ"ב [ה"ז] גורס אם לא ישתה יחלה. ואזיל לטעמי' דמתיר שבות ע"י ישראל במקום חולי כנ"ל ס"ק ל"ח שיטת הרמב"ם. ושאר פוסקים דס"ל דלא שרינן במקום חולי גורסין מסתכן. אך צ"ע דבפכ"א הכ"ב. שתה חלתית מקודם השבת והרי הוא שותה והולך מותר לשתותו בשבת אפי' במקומות שלא נהגו הבריאים לשתותו. והא שבות דרפואה ס"ל להרמב"ם דלא שרינן במקום חולי זולת במה שאין דרך לעשות בסממנים וא"ת שחולי זה [דהוא יוקרא דליבא] שמי חלתית רפואה הוא לו אין דרכו לרפאות בסממנים. הי' לו להרמב"ם לבאר זה כמו שביאר בהעלאת אונקלי. אך לפי מה שביארתי החילוק בין שבות דרפואה משום דהחולי עצמו גורם האיסור דבהול על רפואתו וכל מה שיגדל החולי יגדל האיסור ודומה לשבות שמא יעבירנו שאינו נדחה במקום המצוה. עי' לעיל ס"ק ל"ח אות ט"ז. אבל בנ"ד שלא יחלה לא נאסר משום זה הרפואה כדברי רש"י סנהדרין [קא.] ומרדכי במקיפין טבעת על העין שלא יתפשט הנפח דמותר. ועי' לקמן סעי' נ"ו בסחופי כסא אטבורא לפי הא' שבערוך. והאיסור רק משום המיחוש. שפיר שרינן בשביל שלא יחלה ודו"ק היטב. והנה בהתחיל ברפואה אחרת מע"ש וידוע שאין חשש סכנה רק שלא יחלה לדעת הרמב"ם פשוט שמותר. ולרמב"ן אם היא תרופה שאינה בסממנים מותר כמו להרמב"ם. אך אם הוא בסממנים הא קיי"ל כרמב"ן והר"ן דרפואה שבסמנים חשוב שבות גמור ואסור במקום חולי. והרמב"ם לטעמי' דאפי' שבות גמור שרינן במקום חולי רק שבות דרפואה דעיקר האיסור משום דבהול כנ"ל. ובשלא יחלה דלא גזרו בזה כנ"ל שוב מותר השבות כדי שלא יחלה. אבל להלכה יאסר בזה: