אור ברסלב
אגלי טל מלאכת טוחן אות מז

אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

מלאכת טוחן אות מז

מלאכת טוחן אות מו

[מז] אבל אם אין לו מיחוש מותר וכו'. הנה בש"ע סעי' ל"ז וכל שאינו מאכל בריאים אסור לאוכלו לרפואה ודוקא מי שיש לו מיחוש אבל אם אין לו שום מיחוש מותר. והמג"א חולק ע"ז והביא הרבה ראיות. ולענ"ד יש להשיב כמעט על כולם. ולא נשאר רק קצת ראי' אחת ולעומת זה יש קצת ראי' להיפוך. ודין זה צ"ע. א'. הביא ראי' מהטור וכבר כתב הב"י דאורחי' דמילתא קתני. ובזה נדחה נמי הראי' מתוס' י"ח. בד"ה מתרפאת. ב'. הביא ראי' מרוחץ במי ים והרוחץ בים בריא הוא. איני יודע מה קאמר דהרבה רוחצין בים על מיחוש שלהם. וזה ידוע. ג'. כתב וכן משמע בירושלמי. חפשתי ולא מצאתי שום דבר. ד'. הביא ראי' מגמרא [קט ע"ב] רוחצין במי טברי' ובמי המשרה ובימה של סדום ואעפ"י שיש לו חטטין בראשו. ומדקתני ואעפ"י בוא"ו משמע דשני דינים הם כמ"ש התוס' מנחות מ"ו ע"ב בד"ה תכלת. ורישא באין לו חטטין והוא בריא וקתני אבל אם נשתהה אסור ואכולה ברייתא קאי. הרי דאפי' בריא לרפואה אסור. [ובמגינים שלפנינו נשמטה הוא"ו דואעפ"י עיקר הראי'] ואולם גם זה אינו ראי' דע"כ לא קאי אכולה ברייתא דהא תני נמי מי טברי' דאפי' נשתהה מותר. וע"כ האי בד"א דלא נשתהה לאו אכולה ברייתא קאי ושפיר י"ל דקאי אסיפא דואעפ"י שיש לו חטטין. אך יש לקיים ראיית המג"א דאף את"ל דאסורא דנשתהה אסיפא קאי מ"מ ע"כ רישא בלא אשתהה דאי באשתהי איך תני עלה ואעפ"י. וע"כ בלא אשתהי דאין היכר שלרפואה עביד. ומדתני התירא בבריא באין היכר שלרפואה מכלל דביש היכר אסור. אך עיקר מה דפשיטא לי' להמג"א דבאין לו חטטין בריא הוא. אינו מוכרח די"ל גם רישא ביש לו מיחוש בפנים ורבותא דחטטין אף שניכר החולי ונראה שלרפואה עושה מ"מ מותר דאפשר אין כוונתו לרפואה. ועוד נ"ל והוא עיקר לענ"ד דרישא דרוחצין ברוחץ מטומאתו. ואשכחן טבילה בלשון רחיצה גם בלשון חכמים פרק יוה"כ [עח.] גבי מעיין היוצא מבית ק"ק ורוחצין בו זבין וזבות וכו'. דהנה בתוספתא [פי"ג הי"א] ובירושלמי [עה ע"ב] רוחצין במי טברי' אבל לא במי משרה אימתי בזמן שמתכוין לרפואה אבל להעלות מטומאה לטהרה מותר. ולכאורה קשה דהא היתר טבילת אדם מפני שנראה כמיקר וכי היכי דמתכוין לרפואה אסור במי משרה דאינו נראה כמיקר כמו כן בטבילה יאסר משום זה. ועוד דבטובל מטומאה לא שייך אשתהי דלמה ישהה ובלא שהה אף לרפואה מותר. וצ"ל דה"נ קאמר דלרפואה מסתמא שהה ואסור אבל להעלות מטומאה לטהרה מסתמא אינו שוהה ומותר. ועוד דבלהעלות מטומאה אפי' שהה מותר כיון דלטבילה אין צריך שיהוי. אם כן אין השיהוי מוכחת דלטבילה הוא רוחץ. והיינו דמסיים עלה בירושלמי אמר שמואל בלבד שלא ישהה. וע"כ לא קאי אהתירא דטבילה דלא שייך בזה שיהוי וממילא אפי' שהה מותר רק דמפרש האיסור דלרפואה בלבד שלא ישהה פי' דשלא ישהה לבד הוא האיסור ובלהעלות מטומאה אין זה איסור דלא שייך שיהוי ואין היכר משיהוי דלטבילה כנ"ל. וע"כ שפיר תני רישא רוחצין לטבילה משום דאין היכר [אבל אם ניכר דלהעלות מטומאה אסור] ואעפ"י שיש לו חטטין. וע"ז אמר בנשתהה אסור. אבל ברישא דלטבילה לא שייך שיהוי. ראי' ה'. מש"ס ברכות [לח.] בשתית רכה לרפואה. ומקשה משווין שבוחשין את השתית בשתית ואי לרפואה מי שרי. ואי אמרת בבריא מותר לרפואה נוקי באדם בריא. וגם זה אינו ראי' דמי יימר דשתית הוא רפואה לבריא. ורוב דברים שהם רפואה לחולי מזיקים לבריא. וכמ"ש הרמב"ם בשמונה פרקים [פ"ד]. וכן בחומץ לשניים דאיכא מכה מסי דליכא מכה מרפי. וכן בירושלמי [שבת עו.] טב לבישתא. וביש לטבתא. ראי' ואו. מהרמב"ם פכ"א [ה"כ]. אסור לבריא להתרפאות. תמהני דהאי הוא שאינו חולה וכ"כ הרה"מ שם להדיא. והרי הרה"מ כתב שם דע"כ כתב הרמב"ם לבריא דבחולה הכולל כל הגוף מותר. וא"ת דהאי בריא בריא לגמרי נשמע שגם ביש לו מיחוש מותר. וא"ת דמ"מ כיון דנקט לשון בריא גם הבריא לגמרי בכלל האיסור. י"ל שזה אינו צריך לפרש שאינו בריא לגמרי דבריא לגמרי מה ירפא עצמו. ראי' ז'. מרבין דאזיל בתרי' דר' יוחנן א"ל מהו למימשי מהני מיא. אמר לי' אסור [קח.]. משמע דבריא הי'. ואיני יודע מאין משמע. אם כמ"ש המחה"ש משום דאזיל בתרי'. זה תמוה. דאם הי' נופל למשכב הי' מותר וכל האיסור משום שהוא רק מיחוש ומתחזק והולך כבריא:

רק דבר אחד שהביא המג"א מהא דאסור לעמוד בקרקע של דיומסית [קמז ע"ב]. ומדקאמר סתם אסור לעמוד משמע שכל אדם אסור. מ"מ אינו רק קצת משמעות. ויש משמעות להיפוך ממ"ש הר"ן במי שיש לו מיחוש לא התירו לו. ולא עוד אלא דברים המותרים לבריא אסורים לו כל שמעשיו מוכיחים שלרפואה מתכוין. וא"ת דבריא לגמרי ג"כ אסור כל שלרפואה מתכוין. א"כ מה זה שכתב הר"ן דברים המותרים לבריא אסורים לו. הא בגוונא דמותרין לבריא היינו שאינו מתכוין לרפואה [לפי דברי המג"א] גם למי שיש לו מיחוש מותר. ובגוונא דאסור למי שיש לו מיחוש היינו שמתכוין לרפואה גם לבריא אסור [לפי דברי המג"א]. ואם באנו לדון מצד הסברא י"ל דבריא לגמרי אינו בהול על רפואתו. ועיקר ענין רפ ואה בבריא לא ידעתי היטב מהו [עי' רש"י פסחים ס"ח. בד"ה כתיב דאין רפואה אלא במוכה] אם שלא יחלה או שיתחזק יותר. אך לפמ"ש לעיל ס"ק ל"ח אות ואו ז'. ביש וב סוגיא דביצה [כב.] דמיחוש בעין חשוב כחולה שאין בו סכנה [הואיל וחולה בעין חשוב סכנה] א"כ הא דאין נותנין יין לתוך העין ע"כ בבריא. ולדינא אין בידי להכריע:

תוכן העניינים

אגלי טל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה