אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת טוחן אות מ
[מ] וכן מותר להאכילו כו'. מג"א ס"ק ט"ו. והקשה הפרמ"ג דלפי מה דקי"ל כסברא השלישית דאסור לישראל לעשות עבור חולה שאין בו סכנה שבות בידים א"כ איך מותר לטלטלו. ותירוצו דהקילו בטלטול נסתר מתוך דברי התוס' סוכה ל"ו ע"ב דאיסור טלטול מוקצה חמיר מאיסור כרמלית. והביאו ראיה לזה. אך נראה דהנה במוקצה יש שני איסורים. הא' אכילת מוקצה דנפקא לי' מוהכינו כמ"ש פירש"י ביצה כ"ו ע"ב בד"ה ואי דלא אחזי. וה"ה להשתמש במוקצה. וכן משמע בפסחים מ"ז ע"ב גבי עצי מוקצה. ועי' מג"א סימן תק"א [סקי"ב] בעצים שנשברו ביו"ט אפי' לשורפם במקומם אסור דמוקצה אסור ליהנות ממנו. ובמג"א ס"ס תק"ט [ס"ק ט"ו] דאף דטלטול מוקצה הותר לצורך אוכל נפש ושמחת יו"ט. לאוכלו או להשתמש בו אסור. והוא כמ"ש. דתשמיש מוקצה דינו כאכילה דאסור מקרא דוהכינו. הב'. טלטול מוקצה גזירה שמא יוציא כדאיתא בשבת קכ"ד ע"ב אטו טלטול לאו צורך הוצאה הוא. וברש"י ביצה י"ב. דטלטול אבנים אסור משום לתא דהוצאה. והא דלא גזרו על אוכלין וכלים משום דאין גוזרין גזירה על הציבור אלא א"כ רוב הציבור יכולין לעמוד בה עי"ש. ומה שאסור דבר שלא הוכן מבעוד יום אף דעכשיו ראוי. היינו משום דאסור לאוכלו ואפילו להשתמש בו מקרא דוהכינו ושוב הוי כאבנים דאסור משום לתא דהוצאה. אבל אין מה שלא הוכן מבעו"י אסרתו בטלטול בעצם. מעתה זה שאיסור מוקצה אינו מונעו מלהאכילו לקטן שאין לו מה לאכול וראוי הוא להאכילו לקטן שוב מותר בטלטול. כמו שמותר לטלטל אוכלין ביוה"כ משום שמותרים להאכילם לקטן. ומה שלא הוכן אינו אוסרו בטלטול בעצם רק משום שאינו ראוי וזה ראוי הוא: