אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת טוחן אות כה
[כה] ואם חותך כדי לבשלו כו'. יש לעיין בירק שאין דרכו לאוכלו כמו שהוא חי ומברך עליו כשהוא חי שהנ"ב והוא מחתכו סמוך ממש לערב כדי לבשלו תיכף משתחשך או כשצריך לו לחולה שאין בו סכנה שיבשל לו הגוי. יש לומר דלא יועילו ההיתר דלאכול לאלתר לדעת הרמב"ם וסייעתו דאין טחינה באוכלין. ולמה שהוכחנו [לעיל סקי"ז אות ג'] מהרמב"ם לפי פירוש ספר הבתים דאפילו אי אפשר לאוכלו בלא טחינה מחמת שהוא קשה כל שאינו כדי לבשלו אין בו משום טחינה מן התורה. ואם כן אם יאכלנו הירק הזה כמו שהוא חי לא יהי' נחשב החיתוך שרגיל לעשות בשעת אכילה למעשה טחינה כלל. כי אפי' בכלי המיוחד לטחינה כה"ג שאינו רוצה לבשלו אח"כ אין בו משום טחינה מה"ת. וא"כ לפי"ז אזדא לה ההיתר דלאכול לאלתר בירק הזה דאין לומר בו דכי היכי דמותר בשעת אכילה כמו כן מותר סמוך לאכילה דבשעת אכילה לא היה מעשה טחינה כלל. בשלמא לדעת הרשב"א וסייעתו דיש טחינה באוכלין ואם יחתוך בשעת אכילה יהי' ג"כ נחשב מעשה טחינה שפיר יש לומר דכי היכי דהותרה מעשה הטחינה בשעת אכילה כמו כן מותר סמוך לאכילה. אבל לדעת הרמב"ם וסייעתו אין זה היתר כלל. רק בירק הנאכל כמו שהוא חי ומברך עליו כשהוא חי בפה"א. ממ"נ מותר. לדעת הרמב"ם אין טחינה באוכלין וביכול לאכול בלא טחינה אפי' מדרבנן מותר כמו בדלועין ונבילה. ולהפוסקים יש טחינה באוכלין מותר משום דהוא לאכול לאלתר: