אגלי טל· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
מלאכת טוחן אות כא
[כא] אחר טוחן אעפ"י שחזר ונעשה גוש אחד וכו'. לעיל ס"ק י"ז אות ה' כתבנו דברי הסמ"ג דמותר לפרר לחם משום דאין טוחן אחר טוחן. וק' לי דהא איתא בירושלמי פ' כלל גדול [נ ע"ב] הדין דשחק חסף היינו חרס חייב משום טוחן. והרי חרס נעשה ע"י טחינת הרגבים תחלה כמ"ש רש"י [עד ע"ב] בהאי דעביד חביתא דכשכותש רגבים חייב משום טוחן. וברמב"ם [פ"ח הט"ו] השף מתכת חייב משום טוחן ומתכת אין חיבורו בתולדה רק ע"י היתוך דומה לטוחן אתר טוחן וכמ"ש הרמ"א [סי' שכ"א ס"ח] בשם הכלבו גבי מלח שהי' דק מתחלה ונעשה פתיתין דמותר לחתכו בסכין כמו שחותך הפת והיינו כמו הפת דלית בי' משום טוחן כיון שנטחן תחלה. ה"נ במה שאין חיבורו בתולדה. וכן הקשה הפמ"ג [בא"א ס"ק י"ב] על הריב"ש בגרירת גבינה. הא אין חיבורו בתולדה ודומה להא דכלבו. ונ"ל דהנה דהא דאין טוחן אחר טוחן. כיוצא בזה איתא בתוס' רי"ד.[עג ע"ב] גבי מעמר דכשהי' מקובץ כבר ושוב נתפזרו אין בו עוד משום מעמר. והקשינו במלאכת מעמר ס"ק ב' אות ח' מ"ש מבישול דהמתיך מתכת חייב משום מבשל כדאי' בשבת ק"ו. וביבמות ו' ע"ב גבי בישול פתילה דהבערת בת כהן וכן כתב הרמב"ם [פ"ט ה"ו] המתיך מתכת חייב משום מבשל ואף דמתכת נעשה ע"י בישול. ואמרנו שם דיש חילוק בין בישול שחייב על כל דבר ע"כ אין נ"מ מה שהי' תחלה. אבל עימור דחיובו רק על מה שגדל בקרקע וכיון דמשעה שמתלשו מן הקרקע הי' פעם אחת מעומר אלא שאחר כך נתפזרו שוב אין בו חיוב משום שגדל בקרקע. ותירוץ הזה שייך גם בטחינה דאינו אלא בגידולי הקרקע כמ"ש התה"ד. וע"כ ניחא הא דהטוחן חרס ושף מתכת. דלכאורה יש לעיין איך שייך טחינה בקרקע הא לאו גידולי קרקע הוא. אך הא מצינו מפורש בגמרא דכותש רגבי עפר לחביתא או לכיסוי הדם חייב משום טוחן. וצ"ל משום דהי' במשכן סמנים שהם גושי קרקע כידוע שיש כמה מיני צבעים שחופרין אותן מן הקרקע. יהי' איך שיהי' הנה מפורש דחיוב טוחן על קרקע ממש. וע"כ שפיר יש בו טוחן אחר טוחן שאינו דומה לגידולי קרקע שא"א לחייבו על מה שגדל תחלה בקרקע שהרי למה שגדל תחלה בקרקע כבר הי' נטחן משא"כ הטוחן מתכת וחרס שהם קרקע עצמה. הרי גם עכשיו הם קרקע וחיובו משום עכשיו ואין נ"מ במה שהי' טחון תחלה. ובזה נבאר דברי הריב"ש דהנה לפירוש הנ"ל דהא דאין טחינה אחר טחינה הוא רק לפי ההנחה דאין טחינה אלא בגידולי קרקע. וקשה על האור זרוע [מ' מעמר] דפסק יש עימור שלא בגידולי קרקע וה"ה טחינה ובמלאכת טוחן כתב דאין טוחן אחר טוחן. ועוד דא"כ יהי' אסור לכתחלה כמו המעמר מה שאינו גידולי קרקע. אך הדבר נכון עפ"י דברי התה"ד דאוכלין שאינן גידולי קרקע כ"ע מודים שאין בהם משום טוחן דבאינם גידולי קרקע לא פליגי על התוס' דאין טחינה באוכלין. ממילא אין באוכלין טוחן אחר טוחן. ומדוקדק לשון מהרי"ל שהביא הרמ"א סי' תק"ד [סעי' ג'] דאין טחינה באוכלין שהי' טחונין תחלה. מעתה ניחא דברי הריב"ש לפימ"ש לעיל ס"ק י"ז דגרירת גבינה לא חשוב טחינה באוכלין אין היתר משום אין טוחן אחר טוחן לחודי' דהא אפי' למ"ד אין טחינה אלא בגידולי קרקע מדרבנן מיהו אסור. אבל במלח שהי' דק מתחלה שפיר התיר הכלבו דהא מלח לא הוי גידולי קרקע ואין בו טוחן רק מדרבנן אטו גידולי קרקע. וזה שלא הי' מחובר מתולדה דאפי' אם הי' גידולי קרקע הי' מותר מה"ת אין לגזור. ואף דמה שהי' דק מתחלה עם מה שאינו גידולי קרקע היתר אחד הוא. מה בכך סוף סוף הוי גזירה לגזירה. אבל בגבינה דפסק הריב"ש בסי' קכ"א דבעלי חיים חשובים גידולי קרקע לגבי שבת אין היתר משום דאינו בתולדה דעכ"פ אסור מדרבנן: